היה זה יום אפור וקריר,

האביר יצא לסיורו,

פתאום ראה נערה משוטטת לבדה,

רץ במהרה

 ושאל מה עושה הנך בודדה ?!

עזוב אותי צעקה.

?!אמרי לי מדוע משוטטת לבדך בליל קר,

.   שיערך הזהוב רטוב  בגדיך קצרים פניך כחולות

לפני ימים ספורים,

אבי היחיד לי מכל נהרג.

כשעוד גסס אמר לי לכי רוצי רחוק הרחק.

וכעת הגעתי לפה.

האביר לא היסס אף לשנייה,

לקח את הנערה הזהובה.

מפוחדת היא כולה

וכעת אמר ביתי זהו ביתה

לקח את הילדה

אימץ, לא החמיץ שנייה,

ואהב כאילו הייתה שלו.

גידל אותה במסירות ואהבה,

הנערה הפכה אישה ואחראית לעצמה

האביר תמיד הודה והתגאה,

שנתנה ההזדמנות להיות אבא

לילדה כל כך אצילית ,יפה ומקסימה.

אך זקן הוא חולה.

רגע לפני שנעצמו עינו לעולמי עולמים אמר תודה!