מקס לארן

הקדמה

קוראים לי מקס לארן. לא תמיד הייתי גיבור פעם הייתי סתם חנון בחטיבת ביניים.

איך הפכתי להיות גיבור? בשביל זה צריך לחזור אחורה ליום הגרוע ביותר בחיים

שלי. ליום חלוקת תעודות.

“היי קטנצ’יק” קרא בומבה “גם הפעם קיבלת ממוצע אפס?” אמר בלעג

וצחק “מה אתה רוצה ממני?!” קראתי “אני רוצה לראות את התעודה שלך!” אמר .

כן ככה הייתי פעם, ילד קטן ומסכן שבריונים מציקים לו. זה היה בכניסה למבנה

מדעים בסוף היום ובומבה כרגיל, הציק לי. ואז נזכרתי באדם המוזר עם החלוק

השחור שהסתכל עלי “נו מעופף? למה אתה מחכה? תן לי את התעודה!” צעק

בומבה ואני ברוב חוכמתי אמרתי “למה מי אתה!?”

יש רגעים שאתם יודעים שהלך עליכם נכון? ככה אני הרגשתי. לא הייתי צריך לראות

שעצבנתי אותו ברמות, ממש ברמות. הוא רץ ותפס אותי בחולצה ואמר “עכשיו הלך

עליך!!” והוא בא להחטיף לי…

אני פלאש שתיים

ראיתי את האגרוף בעיניים, עצמתי עיניים והתכוננתי לכאב אבל הוא לא הגיע.

פקחתי את העיניים ראיתי אנשים שאני מכיר את המנהל את המורה אבל אף אחד

מהם לא זז. “אני בחלום” חשבתי לעצמי, “בומבה פגע בי ואני התעלפתי, כן אין

לזה הסבר אחר” אבל אז אני ראיתי אותו באותה תנוחה וגם את מבנה מדעים.

כאילו כל העולם עצר מלכת. ופתאום ראיתי אותו, את האדם בחלוק השחור. הוא

היה גבוה יחסית והיה לו מגבעת. “שלום מקס”

הוא אמר “איך אתה יודע איך קוראים לי?” שאלתי “זה לא משנה כרגע” הוא אמר

“עכשיו אתה צריך להיות מוכן לפולירים” “מי זה הפולירים האלה ואיפה אנחנו?”

שאלתי “לאט לאט” הוא אמר “הפולירים הם הרעים, והם גונבים כוחות הם רוצים

אותם לעצמם” “ולך ילדי יש כוחות מופלאים” הוא אמר. “מה זאת אומרת?” שאלתי

“איזה “כוחות”?”. הוא נאנח “איך אני יגיד את זה? אתה יכול לזוז במהירות האור“

המשך יבוא…