עוד יום רגיל בקליפורניה, או שבעצם לא. עכשיו החופש הגדול, ודייב רגיל לקום מאוחר. אבל היום זה לא קרה. דייב הוא ילד חכם מאוד, הוא לא ילד רגיל. והוא תמיד רוצה להמציא משהו או להציל אנשים

“דייב!” צעק ג’ון. “דייב! קום כבר!” קולו של ג’ון נשמע שוב. דייב התעורר בעייפות, “מה השעה?!” שאל. “שש שלושים ושש” אמר ג’ון. “מה?! הערת אותי בשש וחצי!?”אמר דייב. “אמא אמרה לי שאני אעיר אותך מוקדם” ג’ון אמר. “מה!? למה?!” אמר דייב והתחיל להתאושש. “שכחת מה יש היום?!” ג’ון התפלא. דייב סיים להתאושש ואמר “על מה אתה מדבר?”. “שכחת? היום יום הולדת 84 של סבא!” ג’ון הופתע. “לא, אבל מה קשור, למה הערת אותי בשש וחצי בבוקר!”. “אנחנו צריכים להגיע מוקדם, סבא מתעורר בחמש ויוצא להליכה. הוא חוזר בשבע. יאללה! צריך להזדרז!” הסביר ג’ון.

“נו, טוב”. דייב אמר שהיה כמעט ערני לגמרי. “קדימה! יוצאים! ואל תשכח את העוגה!” אמר ג’ון. דייב נכנס למכונית, אבל לא הייתה לו הרגשה טובה. אבל הוא באמת צדק, משהו לא צפוי עומד לקרות. הנסיעה ארכה כ-50 דקות, אבל בשביל דייב זה הרגיש נצח.

סוף כל סוף דייב, ג’ון, ואמא הגיעו. אמא לקחה את המפתחות הרזרביות של הבית של סבא שאמא שומרת במגירה שלה למקרה שיאבדו לו המפתחות ופתחה את הדלת. “הבאת את עוגה?!” צעק ג’ון לפני שהספיק להיכנס לבית. לא היה לדייב כוח בשביל לענות לו, אז הוא פשוט הלך להביא את העוגה מהאוטו ונכנס לבית של סבא. כעבור רבע שעה ג’ון צעק: “סבא הגיע! סבא הגיע!”. כולם נלחצו. דייב התחבא מאחורי הספה. אחרי עשר שניות של לחץ הדלת נפתחה, שקט השתרר בבית. סבא נכנס וישב על הספה ג’ון סימן לדייב ולאמא שעוד שלוש שניות יוצאים מהמחבוא. כולם התכוננו לצאת בסימן של ג’ון. “שתיים” סימן ג’ון “אחת” דייב התחיל לצאת מהמחבוא. “עכשיו!” סימן ג’ון בידיו. אמא ג’ון ודייב קפצו יחד מהמחבוא וצעקו: “הפתעה!”. לפתע סבא אמר: “מה זה? איך הצלחתם להיכנס לפה?”. “בזכות המפתחות הרזרביות שנתת לי פעם…” הסבירה אמא. “ידעתי שלא הייתי צריך להביא לך אותם” סבא צחק. אכלנו את העוגה היא הייתה טעימה מאוד. אבל עדיין לדייב לא הייתה תחושה טובה. סבא הדליק את הטלוויזיה. “אתם לא מבינים!” אמר שדרן החדשות. “אנחנו עם מבזק מיוחד מפרופסור דומבל!”

“פרופסור דומבל טוען שקרובה פלישת חייזרים בשם ‘דרובים’ ושצריך להתכונן”. לפתע נשמעו רעידות. “משהו קורה פה!” קרא דייב. עוד רעידות נשמעו. סבא נזכר בכתבה שקרא בעיתון לא מזמן ואמר: “יש לי! אני יודע איפה הפרופסור גר! קראתי בכתבה בעיתון… דייב, אתה המבריק כאן, בוא איתי! אני אראה לך איפה פרופסור דומבל גר!” דייב סוף כל סוף הבין שדברים הולכים להשתבש, אבל ידע שאין לו ברירה.

המשך יבוא