התבוננות או התבוללות?

כיצד אנו מסתכלים על החיים האם בדרך של ‘התבוננות’ או ‘התבוללות’

הגמרא במסכת מכות דף כד עמוד ב אומרת:

“…שוב פעם אחת היו עולין לירושלים; כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית – ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק! אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת – ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק…אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ בזכריה כתיב: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם… עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה! אמרו לו: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו”

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

“בנפשו הענקית של רבי עקיבא, ניצב היה העתיד הרחוק כמו הווה קרוב, סמוך ונראה… ומחזה העתיד הודאי, מילא כל כך את לבבו הטהור, עד כי לא

הניח מקום גם לאנחה, על מצב ההווה המדכא, המרעיד, כי הווה זה היה בשבילו רק כעב קל עובר על פני החמה הברה בשחקים”

(עולת ראיה, ח”ב, עמ’ ד)

what is the lesson for us?

ר’ עקיבא הצליח להעביר את האמונה לצורת חיים ממשית, חיה ופועלת, עד שהסתכלותו על המציאות התאימה עצמה להסתכלות האמונית שלו. כך יכול היה רבי עקיבא לראות את החורבן ובכל-זאת לשמוח. רבי עקיבא נמצא בהווה אך חי את העתיד.

גם בחיים שלנו בכלל אנו יכולים למצוא רעיון זה ובהתאם גם את ההסתכלות שלנו כבני אדם. לדוגמא: פעמים והאדם מצייר אחר קבלת שבת וערבית של שבת את שולחנו ערוך ומסודר ילדיו כבר נמצאים במקומותיהם, נותר לו רק לעמוד על יד כיסאו ולשיר ‘שלום עליכם’ והנה שוד ושבר הוא רק מגיע לפתח הבית וכבר שומע את ילדיו רבים וכשנכנס לפתח הבית גם השולחן אינו ערוך. מה יעשה אותו אדם?

אם האדם ייקח את הסתכלותו של רבי עקיבא, אינו מסתכל על ההווה אלא על העתיד אז האבא “יצחק” על מה שקורה ויאמר לעצמו, זה זמני, אקח על עצמי את הארגון והכל יתנהל אחר כך בצורה טובה ונעימה. ויש אבא שילחם עם מה שקורה עם ההווה וישליט סדר בצרחות וצעקות שרק יגרמו לתוספת שמן למדורה