הרבה הרבה הרבה זמן מזמן,

חי ילד עם שכל יקר,

יוחנן בן זכאי היה שמו,

ואהבתו ללימוד הייתה גדולתו.

הוא למד תורה יומם וליל,

ולמד מחכמים להתפלל,

הוא ספג ידע כמו ספוג,

והצמא שלו לחוכמה מעולם לא נמוג.

יוחנן גדל והפך לאדם בוגר

עם השנים ידע יותר ויותר

הוא הפך לרב, חכם גדול,

ולימד אחרים מבלי לחדול.

דבריו היו חכמים, תורתו ברורה,

אנשים הגיעו מרחוק, ללא מהמורה.

לשמוע את המילים שהוא היה אומר,

וללמוד ממנו בכל יום שעובר.

אבל יום אחד רומא הגיעה לעיר,

והטילה מצור על כל מבוגר וצעיר,

ירושלים הייתה אזור נצור,

והאימפירה המשיכה בכיתור.

בית המקדש נחרב, טרגדיה גדולה,

ואנשי ירושלים חיפשו מחילה.

יוחנן ידע שעליו לפעול מהר,

ולהציל את עמו מהצורר,

הוא חשב והגה תוכנית ערמומית,

להציל את עמו שנרדף מבראשית.

עם אבא סיקרא, מנהיג הקנאים דיבר,

מהעיר הנצורה רצה להימלט מהר מהר.

העמיד פנים שהוא מת, ובארון קבורה, נחבא

תלמידיו המסורים נשאו אותו אל עבר החומה.

אל הגנרל הרומי הגיע כה מהר

יוחנן פחד שיסרב, אבל לא הרהר

יוחנן ביקש רשות להקים בית ספר,

מרכז למידה – שבו יוכל ללמד את התורה.

הגנרל הסכים, ויוחנן החל לעשות פלאים,

יוחנן בחר את יבנה והחל להקים שם מבנה,

הוא בחר רהיטים ואת הצבע לקירות,

אנשים נהרו מהעיר שבחורבות.

יוחנן נהיה למנהיג חכם,

ועזר לעמו לעבור את הצרות שבדרכם,

תיקן תקנות והתקין מנהגים

ואת עתידו של העם היהודי, הוא הבטיח לנצח נצחים.

קבע שאת הלולב נוטלים שבעה ימים,

ואת התפילות אומרים בימים נוספים,

את ראש החודש, יוחנן קידש,

והעם היהודי החל להתחדש.

הוא אסף את הקהילה כדי להתפלל כאחד,

הוא עודד את המרדף אחרי הידע ולא נפחד.

לכוהנים אמר, ״היו יחפים!!״

תקנותיו החדשות החלו לעשות גלים.

עם הרס ירושלים, הסנהדרין נסגר,

היהודים איבדו את מועצת העם,

מרכזו של יוחנן החליף אותם,

והמרכז ביבנה החל לעשות חותם

סיפור חייו של יוחנן בן זכאי מרגש ומיוחד

יוחנן שהשתמש במוחו הציל עם שלם,

הוא לימד אותנו שידע הוא אוצר,

ואת התורה הזו אנו צריכים לשמר.

הוא הראה לנו שברגע של מחלוקת,

תוכנית חכמה יכולה לסדר את החיים כמו תסרוקת,

וכי מנהיגות והוראה הן מתנות,

שיכולות לשמר את האומה ולשמור עלינו לדורי דורות.

זה היה הסיפור על רבי יוחנן בן זכאי

שבזכותו אנו כאן ועכשיו.

הוא תזכורת טובה לכך שתושייה

יכולה להציל עם שלם מאסון כזה נורא.