יומנו של שמואל הנביא

יום 1: שמואל א’ פרק ט”ו – שאול ועמלק

1010 לפני הספירה, א’ אלול

יומן יקר,

היום היה יום קשה ומלא באכזבה. ה’ ציווה על שאול להשמיד את עמלק – עם, רכוש, ובהמות – אך הוא לא מילא את הציווי במלואו. כשחזר מהקרב, גיליתי שהוא חס על אגג מלך עמלק ושמר את מיטב הצאן והבקר.

כששאלתי אותו על מעשיו, הוא ניסה להצדיק את עצמו וטען שהבהמות נשמרו לקרבן לה’. אך ידעתי בלבי שזה לא מתקבל על הדעת. לא משנה מה, ציות לה’ עדיף על כל קורבן, ולבסוף היה לי לא מה לעשות אלא להודיע לשאול שה’ דחה אותו כמלך.

היו רגעים של שיחה עזה. אמרתי לו, “ה’ לא מצא בך חפץ למלוך יותר על ישראל.” שאול ניסה להתעקש, אך עיניו לא שכנעו אותי. הלב שלי כאב, זה היה קשה. ברגעים כאלה, גם המילים לא יכולות לתאר את התחושות. הוא לא ראה את כובד המילים האלה, את המשמעות הכואבת של להיות מוחרם מהמלוכה.

ואז, כשאני פניתי ללכת, ראיתי אותו תופס בבגד שלי וצועק: “אל תעזוב אותי!” הרגשתי את הקשר של השנים, אך לא יכולתי להחמיץ את ההזדמנות ללמד אותו את מה שצריך להיאמר. אז אמרתי לו, “כמו שקרעת את בגד שלי, כך תקרע מלכות ישראל מעליך.”

הרגשתי צער עמוק, לא רק על שאול, אלא גם על ישראל. שאול היה מלכנו הראשון, האדם שבחרתי במשיחת שמן קדוש, ועתה הוא דחוי בעיני ה’. הלב שלי כבד, אך אני מבין שאין דרך אחרת.

שמואל הנביא

1010 לפני הספירה ח אלול

יומן יקר, 

היום ה’ שלח אותי למשימה חדשה – לבחור מלך חדש לישראל מבני ישי בבית לחם. לא ידעתי למה לצפות, אבל כשפגשתי את אליאב, הבן הבכור, הייתי בטוח שזהו האיש. הוא היה גבוה וחזק, ממש נראה כמו מלך.  

אך ה’ הוכיח לי שהמראה החיצוני אינו החשוב: “האדם יראה לעיניים, וה’ יראה ללבב.” כך עמדתי מול כל בני ישי, אחד אחרי השני, עד שהגעתי אל דוד, הצעיר ביותר. הוא היה שונה – פשוט, צנוע, ולא מרשים למראה – אך ברגע שראיתי אותו, ידעתי. ה’ אמר: “זה הוא.”  

משחתי את דוד, והרגשתי רוח חדשה ממלאת את ליבו. אני יודע שישראל נמצאת כעת בידיים טובות, אבל גם מרגיש חשש. האם דוד הצעיר מוכן להתמודד עם האתגרים שיבואו?  

שמואל הנביא

1010 לפני הספירה ל אלול

יומן יקר,

שמעתי היום סיפור שמילא אותי גאווה. הפלשתים ניצבו מול ישראל, וגוליית הענק חירף את אלוהי ישראל וצבאנו במשך ארבעים יום. אף אחד לא העז להתמודד מולו, עד שדוד, הנער הצעיר שמשחתי למלך, התנדב לעמוד מולו.  

כולם לעגו לדוד, כולל שאול המלך. איך נער פשוט, רועה צאן, יכול להתמודד עם לוחם ענק? אבל דוד היה בטוח: הוא אמר שה’ יציל אותו, כפי שהציל אותו מאריה ודוב בשדה.  

דוד יצא לקרב רק עם קלע וחמש אבנים חלקות. כשעמד מול גוליית, הייתי מלא ביראה. באבן אחת הוא פגע במצחו של הענק, והפיל אותו לקרקע. זה היה ניצחון לא רק על גוליית, אלא גם על הפחד שאחז בעם ישראל.  

אני רואה כעת את בחירת ה’ בדוד באור חדש. הוא לא רק עניו וטהור לב, אלא גם אמיץ ונאמן לאמונתו. אני מתפלל שדוד ימשיך להנהיג את ישראל ברוח ה’ ובחכמה.  

שמואל הנביא