יומן שמואל

יומן שמואל: פרק ט״ו 

בס״ד

כ״ג אייר, תת״ע לפנה״ס

יומני היקר,

לא תאמין מה קרה לי היום. ה’ ציווה עלי לשלוח את שאול להכות את עמלק ולהשמיד את כל מה ששייך להם- גם את המלך אגג וגם את רכושם. שאול יצא לקרב עם צבא ישראל, והצליח להשמיד את עמלק, אך חוטא בכך שהוא לא משמיד את הכל, אלא משאיר את אגג, מלך עמלק, והטובים מבעלי החיים כדי להקריב אותם לה’.

אני, שהתנגדתי למעשה שלו, נפגשתי עם שאול וגיליתי כי הוא לא עשה כפי שה’ ציווה עליו. שאול טען כי עשה זאת מתוך כוונה להקריב את הטוב ביותר לה’, אך אני השוותי לו שלהקשיב לציווי ה’ זה יותר חשוב מאשר להקריב קורבנות. הודעתי לשאול כי ה’ דחה אותו מלהיות מלך על ישראל, וכמו כן, שאול מודה באשמתו אך מבקש שימחל לו וימשיך לכבד אותו בפני העם.

בשלב זה, ציוויתי להורג את אגג, ובסופו של דבר, כשפניתי לעזוב, שאול נאחז בקצה המעיל שלי וקרע אותו. כתוצאה מכעסי, אמרתי: ״כמו שקרעת לי את המעיל, ה’ קורע לך את המלכות, ונותן למישהו יותר טוב.״ 

לאחר מכן, חזרתי לביתי ברמה, ושאול שב לביתו בגבעה. לא ראיתי את שאול שוב עד יום מותי, התאבלתי על כך שה’ דחה את שאול מי להיות מלך על ישראל.

שמואל 

יומן שמואל: פרק ט״ז

בס״ד
י״ח סיון, תת״ף לפנה״ס

 יומני היקר,
היום היה יום מלא ברגשות ומחשבות. ה׳ שלח אותי למשימה מאוד חשובה- למשוח מלך חדש, כי הוא כבר דחה את שאול. הייתי עצוב מזה, כי שאול היה מלך טוב בהתחלה, אבל עכשיו הוא כבר לא שומע בקול ה׳. ה׳ אמר לי ללכת לבית לחם, לשם נשלחתי למשוח את המלך הבא מתוך הבנים של ישי.

הגעתי לבית של ישי, והוא הזמין את כל הבנים שלו לעבור לפניי. כשהראשון, אליאב, עמד מולי, חשבתי שהוא המלך. הוא היה גבוה ויפה, אבל ה׳ אמר לי לא להסתכל על המראה החיצוני- הוא רואה את הלב, ולא את הגוף. כל פעם שבא בן, ה׳ אמר לי שזה לא הוא. בסופו של דבר, אחרי שעברו כל הבנים, שאלתי את ישי אם יש עוד בנים. ישי שלח לקרוא לדוד, הצעיר שראה צאן.

כשהוא הגיע, ה׳ מיד אמר לי: “זה הואו! משח אותו!” שמחתי מאוד כי הבנתי שזהו המלך שבחר ה׳. לקחתי את הקרן עם השמן ומשחכתי אותו בפני כולם, ומאז רוח ה׳ ירדה עליו. דוד היה נראה צעיר ופשוט, אבל ידעתי שמשהו מיוחד קורה כאן.

לאחר מכן, קרה דבר נוסף- שאול התחיל לסבול מרוח רעה, ועבדיו הציעו להביא מישהו שינגן לו וירגיע אותו. הם הציעו את דוד, והייתי מופתע לראות איך ה׳ כבר מכין את הדרך לדוד, שהחל לנגן לשאול.

אני לא יודע איך כל זה יתפתח, אבל אני בטוח שה׳ מוביל אותנו בדרך הנכונה. דוד הוא מיוחד, והיום הרגשתי שזה רק התחיל.

שמואל

יומן שמואל: פרק י״ז 

בס״ד
י״ב אב, תת״ף לפנה״ס

יומני היקר,
היום קרה משהו מיוחד ומרגש מאוד. הפלישתים עמדו להילחם נגדנו, והם שלחו לוחם ענק בשם גולית. הוא היה ממש גבוה וחזק, וכולם פחדו ממנו. כל יום, במשך ארבעים יום, גולית יצא לעמק וצעק עלינו. הוא אמר דברים ממש לא יפים על עם ישראל ועל אלוהים שלנו, וביקש שנשלח מישהו שילחם מולו אחד על אחד. אבל אף אחד מאיתנו לא הסכים, כי הוא היה מפחיד מאוד.

ואז הגיע דוד, נער צעיר מרועה צאן מבית לחם. הוא בא למחנה כדי להביא אוכל לאחיו. כשדוד שמע את גוליית צועק ומשפיל אותנו, הוא ממש התעצבן. הוא לא הבין איך אנחנו נותנים לו לדבר ככה על ה’ ועל עם ישראל. דוד החליט שהוא ילך להילחם בגולית!

הוא הלך לשאול המלך ואמר לו שהוא יכול לנצח. שאול לא היה בטוח, כי דוד היה רק נער צעיר בלי ניסיון בלחימה, אבל דוד סיפר לו איך הוא היה נלחם באריות ודובים ששמר על הצאן שלו. שאול נתן לו לנסות ונתן לו ללבוש שריון וחרב, אבל דוד אמר שזה לא מתאים לו. במקום זה, הוא לקח מקל, חמש אבנים מהנחל, וקלע.

דוד עמד מול גולית, והיה נראה שגולית ממש צוחק עליו. הוא קרא לדוד קטן ולא חשוב ואיים להרוג אותו. אבל דוד ענה לו שהוא בא בשם ה’, ושאלוהים יעזור לו לנצח.

ואז קרה הנס הגדול- דוד שם אבן בקלע, כיוון אותה ופגע בדיוק במצח של גולית. גולית נפל ישר על הקרקע! דוד רץ אליו, לקח את החרב שלו וכרת את ראשו. ברגע שגולית נפל, הפלשתים נבהלו. הרגשתי גאווה ושביעות רצון רבה. ידעתי שדוד, הילד שהכתרתי להיות מלך ישראל, הראה לעם את כוחו האמיתי. הוא הוכיח לכולם את עוצמת האמונה, והרגשתי שהעתיד של ישראל בידיים טהורות וראויות.

שמואל