שמואל א

1020 לפני הספירה,

היום היה יום קשה מאוד, כזה שעדיין אינני מצליח לעכל. ה’ ציווה אותי לשוב אל שאול ולבשר לו את גזר דינו. לא היה לי כל רצון לעשות זאת, אך כשליח אלוהים, לא היתה לי ברירה.

הוראות ה’ היו ברורות – שאול היה צריך להכות את עמלק עד תום, לא להשאיר שום דבר חי, לא אנשים ולא רכוש. ה’ לא סלח לעמלק על המעשים הרעים שעשה לישראל בדרכם ממצרים, ועתה הגיע הזמן להעניש אותם. שלחתי את שאול לקרב עם צבא ישראל, וכולי ציפיתי כי הוא יבצע את המוטל עליו בדיוק כפי שנאמר.

אך כאשר הוא חזר, לא האמנתי למה ששמעו אוזניי. שאול טען כי הוא נצח, אך שמעתי את קול הצאן והבקר – אלה היו שלל מהקרב. הוא לא הרג את כל הצאן כמו שהייתה מצווה, ולא הרג את המלך אגג כמו שנדרש. במקום זאת, הוא חמל על החלק הטוב ביותר מהשלל – הצאן, הבקר, ומלך עמלק, אגג. הוא טען כי הוא רצה להקריב את השלל לה’ – אך דבריו לא שכנעו אותי.

היה לי ברור כי לא ניתן להשאיר את ה’ פגוע. ה’ ציווה, ושאול בחר שלא למלא את צו האל. כאשר הגעתי אליו, ושאלתי אותו מדוע הוא פעל כך, הוא לא לקח אחריות על המעשה, אלא ניסה להצטדק. כל הצדיקויות בעולם לא יכפרו על המרד, על הבחירה שלא לציית להוראות ה’. כעסתי מאוד.

אמרתי לו במילים נחרצות: “ה’ לא ייתן לך להמשיך למשול בעם ישראל. כשלך הייתה ההתנגדות להוראות ה’, כך גם תוקע את שלטונך.” לא הייתי יכול להישאר עיוור למעשיו, וביקשתי להודיע לו באופן חד משמעי כי שלטונו הסתיים.

לא היה לי אכפת אם שאול לא מבין את כובד המשמעות של מה שעשה. ה’ ציווה – ואין להתווכח עם מצוותיו. לפני עזיבתי, לקחתי את המלך אגג והורגו, כי זו הייתה משאלת ה’ – ואין פשרות כאשר מדובר בכבוד אלוהים.

שמואל.

`

היום היה יום לא פחות מקשה – אך גם מלא בהפתעות ובעצם, בתחילתה של תקופה חדשה. ה’ פנה אלי שוב, וביקש ממני לקום וללכת לבית ישי בBethlehem. על פי דבריו, שם נמצא האיש החדש שעליו למשול בעם ישראל.

כיצד אעשה זאת? כיצד אוכל לבחור מלך חדש, אחרי ששאול נבחר בהוראת ה’? הרי אני עדיין מרגיש את צערי על מינויו של שאול, את ההתמודדות עם כישלונו, אך ה’ אמר לי במפורש: “אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו… כי לא אשר יראה האדם, כי ה’ יראה ללבב”. לא הצלחתי להבין את דבריו אז, אך יצאתי לדרכי מבלי לדחות את הצו.

הגעתי לבית ישי, שם היו בניו, כולם גברים חזקים ונראים כראויים למלוכה. כל אחד מהם עורר בי תחושה של עוז ואצילות, אולם ה’ לא בחר באף אחד מהם. בשלב מסוים, פניתי אל ישי ושאלתי אותו אם יש עוד בנים בביתו. ואז, ישי הזכיר את דוד – נער צעיר, רועה צאן. לא הייתי בטוח שזה יקרה, אך ישי שלח לשלוח להביא את דוד.

לא עברו הרבה רגעים, ודוד הגיע. צעיר, פשוט, אך יש בו משהו אחר. לא היה בו לא גובה ולא מראה, אך עיניו היו מלאות באור, וליבי ידע את מה שראיתי במבט – זהו האיש שבחר ה’ למשול.

שפכתי את שמן המשחה על ראשו, ובכך הוספתי את הכתרה. דוד הוא המלך המיועד הבא של ישראל. הרגשתי את רוח ה’ שורה עליו, והוא מלא בעוז ובחכמה.

לא ידעתי באותו הרגע את כל מה שעוד יקרה. אני רק יודע כי כעת, דוד הוא נבחר ה’. ואלו ימי שינוי – ימי בחירה מחדש.

ה’ נתן לנו את המלך הנכון. השאר תלוי בכיצד דוד יבחר להתמודד עם כל מה שיבוא.

שמואל.

1047 לפנה”ס

יומני היקר, היום היה יום מלא מתחים והתרחשויות מרתקות. בשעה בה ישבתי בבית, שמענו את הצעקות מכל עבר – הפלשתים, אויבינו המרים, הציבו את מחנהיהם מול מחנה ישראל בעמק האלה. הלב שלי כאב למראה כל אותם חיילים שלנו, שמאכילים את פחדיהם ולא מצליחים למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם האיום ההולך ומתרקם. באותו הזמן, בנו של ישי, דוד הצעיר, היה רועה צאן. הוא שלח אותי להביא לו אוכל לשדה הקרב, לא צפיתי שמישהו כל כך צעיר יוכל להשפיע על גורל המלחמה, אך הוא התעקש להילחם בעצמו. משהו בו, בעיניו, הבהיר לי שהייתה בו נחישות אמיתית שלא ניתן להמעיט בה. הגעתי לעמק והצגתי לו את האוכל. הוא לא היסס לרגע – לקח את מקלע האבן, השאיר את כל שאר חפציו, ובקרב מול גלית הפלשתים, הענק שאיש לא היה מסוגל להתמודד איתו, עשה את מה שלא יכלו לעשות מאות חיילים מנוסים. הייתי עד למאבק הגדול שבו דוד, רק נער, קלע באבן אחת את המטרה בצורה מדויקת, ופגע בגולית. זה היה רגע שלא ניתן לתאר במילים – תחושת ניצחון, עוז, ושמחה שפרצה מכל הלב. לא האמנתי. זה היה כמו נס. באותו הרגע, העם כולו התפוצץ משמחה, הפלשתים ברחו והצבא שלנו ניצח בקרב הגדול. אני לא יודע אם יש לי מילים כדי לתאר את הגאווה שהרגשתי אז – דוד הוא לא רק נער צעיר, הוא סמל לישראל, סמל לניצחון הרוח והאמונה בניצחון של העם על כל כוח אויב. סיפרתי לעם שוב ושוב את סיפור האומץ של דוד, את איך שבכוח האמונה וההסתמכות על ה’, ניצחנו. מעניין לראות איך לפעמים אדם קטן יכול לשנות את פני ההיסטוריה.

שמואל.