טוניס

תעודת זהות טוניס

 הדגל:

ההסבר: אומץ בשנות ה-30 של המאה ה-19, וקיבל מעמד רשמי בחוקה ב-1ביוני 1959. הדגל הוא אדום ובמרכזו דיסקה לבנה, ובתוכה סהראדום שכמעט מקיף כוכב אדום בעל חמישה קודקודים. בדגלים מוקדמים יותר, הופיע סהר עבה וגדול יותר. הסהר והכוכב המחומש הם סמלים מוסלמיים מסורתיים. הדיסקה הלבנה מסמלת את השמש. הצבע האדום ייצג במקור את ריבונות האימפריה העות’מאנית.

הדגל הפך לדגל תוניסיה באופן רשמי אחרי שקיבלה עצמאות מצרפת.

הדגל נוצר בהנחיית הביי (מושל תוניסיה מטעם האימפריה העות’מאנית), חוסיין השני, אחרי קרב נאווארינו ב-20 באוקטובר 1827. הדגל אומץ בשנת 1831 או1835. הוא היה הדגל הרשמי של תוניסיה גם תחת שלטון צרפת, עד קבלת העצמאות ב-1959. ב-30 ביוני 1999 נקבעו היחס ועיצוב הדגל באופן רשמי בחוק.

המדינה: טוניס

 סמל:

הסבר: אומץ ב-21 ביוני 1956 ושינויים קלים היו בשנת 1963.

הסמל כולל ספינה, אריה שמחזיק את החרב ומאזניים. במרכז, מתחת לספינה כתובה בערבית ססמת המדינה “חירות, סדר, צדק”. מעל הסמל ממוקם כוכב מהדגל של המדינה. צבעי הרקע של הסמל הם צהוב, כחול ואדום.

מיקום, יבשת: אפריקה

האוכלוסייה:

האוכלוסייה של מדינת תוניסיה הינו ערבי מוסלמי ברובו (99%)

תוניסיה מתאפיינת בגידול מהיר בהיקף האוכלוסיה במהלך המאה ה-20 והכפילה את עצמה בין 1946 ל-1975, ובמהלך המאה ה-20 כולה גדלה פי 14.

הרכב האוכלוסייה: 10.89 מיליון תושבים

השלטון: דמוקרטיה

השפה: ערבית

דת: 98% מוסלמים.

עיר הבירה: טוניס

הערים הגדולות: ביזרט, גבס, סאוס וזרזיס

ענפי יצוא עיקריים: נפט גומלי, חוט מבודד

ענפי יבוא עיקריים:זיקוק נפט, נפט גז ומכוניות

תיירות: אתרי תיירות בתוניסיה

קרתגו כיום היא חלק מתוניס העיר. קרתגו נהרסה על ידי הרומים במלחמה הפונית השלישית ולא הרבה ממנה נשאר.

ניתן לראות שרידים מקרתגו במוזיאון הברדו וכן את הנמל העתיק

תוניס הבירה של תוניסיה ועיר בת שני מליון איש, כרך היחידי בתוניסיה. יש בה שווקים, קברים קדושים, שכונות מעניינות ושרידים עתיקים של קרתגו והעיר הרומית שהמשיכה אותה. אתרים לראות הם מסגד הזייתונה, העיר – מדינה, המוזיאון של הבארדו.

ביזארת עיר נמל עתיקה שהייתה בעבר מאחז פיניקי ובזמן המודרני עיר נמל צרפתית חשובה.

ג’רבה אי במרכז החוף התוניסאי המזרחי ובו קהילה יהודית עתיקה בת 2500 שנה, עד היום חיים באי 1500 יהודים בשכונה מיוחדת בה בתי כנסת ובתי ספר בעברית.

אל ג’ם שרידי עיר רומאית עתיקה ובהם האמפיתיאטרון השמור בעולם!

מהדייה

נמצאת על חצי אי בחוף המזרחי, נוסדה על ידי מייסד השושלת הפאטימית עובייד אללה כעיר קודש,

מונסטיר עיר מוסלמית חשובה על החוף, כאן נולד הנשיא בורגיבה

סואס עיר עתיקה שבה נבנה ריבאט עתיק ויש בה מסגד גדול יפה שנבנה במאה ה-9

קירואן העיר הרביעית בחשיבותה באסלאם. מוצב של האסלאם הקדום אל מול ההתנגדות הברברית והנוצרית.

מדינה מפותחת או מתפתחת

לתוניסיה כלכלה מגוונת, הכוללת ייצור חומרים, מכרות, תיירות, חקלאות וייצור אנרגיה. תוניסיה, היא מספר 96 בעולם במדד הפיתוח המיקום של תוניסיה מבחינת כמות המשתמשים באינטרנט לעומת מדינות אחרות בעולם: מקום 66 בעולם

בעולם.תוניסיה היא מוקד תיירות עולמי .תמג לנפש 11,334

 מספר התושבים בתוניסיה: 11,116,899 תושבים.

סה”כ משתמשים באינטרנט בתוניסיה: 5,053,704 גולשים באינטרנט.

אחוז משתמשי האינטרנט מכלל האוכלוסיה: 45.46%.

השינוי השנתי בכמות התושבים החדשים בתוניסיה: 1.09%.

כמות הגולשים החדשים שנוספים מידי שנה בתוניסיה: 446,032 גולשים חדשים.

הגידול השנתי באחוזים בגולשי האינטרנט (החלק היחסי של הגולשים החדשים מהישנים): 10%

דתות בטוניס

נוצרות: אוכלוסייה: 20,960 אחוז 0.2%

מוסלמים: אוכלוסייה: 10,427,600 אחוז 99.5%

יהודים: אוכלוסייה: 0 אחוז 0%

בודהיסטים: אוכלוסייה: 0 אחוז 0%

ההינדים: אוכלוסייה: 0 אחוז 0%

מסונף : אוכלוסיה: 20,960 אחוז 0.2%

דת עממית : אוכלוסייה: 0 אחוז 0%

דת אחרת: אוכלוסייה: 0 אחוז 0%

כפי שנראה לפי הנתונים הנה”ל 99.5% מתוניסאים הם מוסלמים. ישנו אחוז קטן מאוד של דתות אחרות אבל הדת העיקרית הם המוסלמים

היחסים הכלכליים בין תוניסיה לאירופה:,

(שנת 1881 פלשה צרפת למדינה, עקב סכסוך גבולות עם אלגיריה (המושבה הצרפתית העיקרים באפריקה

ותוניסיה נהפכה למדינת חסות של צרפת ובתקופה זו הגיעו אליה עשרות אלפי מהגרים מצרפת ואיטליה . בתקופה זו הגיעו אליה עשרות אלפי מהגרים מצרפת ומאיטליה .בתוניסיה מערכת צינורות נרחבת, הכוללת  3,059 ק”מ של קו גז 1,023 ק”מ של קו נפט ו-345 ק”מ של צינורות המעבירים תוצרים מזוקקים.  מוצרי נפט תעשייתים הם ענף היצוא השלישי בחשיבותו בתוניסה, למרות גודלם הקטן של שדות הנפט והגז בשטחה בהשוואה ללוב או לאלגיריה. תוניסיה מייצאת כ-308 מיליון חבית נפט בשנה. בתוניסיה עובר צינור הנפט הכלל-ים תוכוני, המקשר למעשה את אלגיריה עם סיציליה דרך העיר תוניס.

תוניסיה ירשה את מרבית תשתית הרכבות שלה מהשלטון הצרפתי עוד מימי שליטתו בשטחה, אולם השלטון התוניסאי שיפץ ופיתח אותה. ב-2002 לוותה תוניסיה כ-300 מיליון אירו מבנק ההשקעות האירופי, לצורך שיפוץ ושיפור מערכת הכבישים במדינה

תוניס כלכלה ותחבורה

כלכלתה של תוניסיה היא כלכלה שנשענת על יצוא (המכניס כסף למדינה) ומבוססת על תעשייה (כ30%) חקלאות (כ10%) ושירותים (כ60%)התעשייה המבוססת בין השאר על מחצצבי ברזל, נפט וגז טבעי שיש במדינה, כוללת ייצורבגדים ונעלים, חלקי תעשייה, מכשירים חשמליים ומוצרים אחרים העשויים ברזל ופלדה וגם תעשייה כימית החקלאות כוללת גידולי שדה כמו חיטה , שעורה, סלק, סוכר, זיתים, פירות הדר וירקות ומשק החי הכולל בעיקר כבשים. השירותים כוללים בין השאר תיירות, המהווה גורם משמעותי בהכנסות המגינה (כ5-7%) , מספק מעל 300,000 מקומות, עבודה (מעל 10$ מכוח העבודה כולו). תוניסיה היא מדינה יפה עם אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים מרשמים שתיירים ממקומות רבים בעולם אוהבים לבקר בה. לרוע המזל פיגוע טרור בשנה שעברה פגעו בענף וזה חבל

למרות שתוניסיה היא מדינה מוסלמית באפריקה ומרבית המדינות מתפתחות (כאלו שאינו מפותחות עוד כמו המדינות במערב) ועניות, היא נחשבת למתקדמת יחסית, בזכות שינוי המדינות הכלכלית שעשתה בעשור האחרון שהביא לצמיחה ושיפור במצבה. תוניסיה מדורגת כיום במקום החמישי מבין  מדינות אפריקה המדד הפיתוח האנושים של האו”ם (אך עדיין ה96 בעולם) גודל האוכלוסייה בתוניסיה (כ11 מיליון נפש) דומה לזה של ישראל

(כ8 מיליון)  ומעניין להשוות את הכלכלה של שתי המדינות

                    התחבורה בתוניסיה

תוניסיה היא מדינה גדולה. 163,000 קילומטרים מרובעים (פי 7 ממדינת ישראל) ובגלל שהיא ענייה יחסית, אין לתושביה הרבה מכוניות פרטיות. פחות ממיליון כלי רכב ל-11,000,000 אזרחים (לעומת כמעט 2.5 מיליון רכבים ל-8 מיליון האזרחים בארץ). אך יש בה רשת גדולה של פסי רכבת   שהוקמה עוד בימי השלטון הצרפתי והורחבה על ידי הממשלה הטוניסאית. רשת זו כוללת יותר משני מיליון קילומטר של פסי רכבת המחברים בין כמעט כל הערים הראשיות של המדינה ומגיעים גם למדינות שכנות כמו לוב ואלג’יריה. פסי הרכבת משמשים לרכבות נוסעים, אך גם לרכבות מטען המעבירות חומרי גלם ומוצרים אל ומהמכרות והמפעלים שבמדינה. בנוסף יש בתוניסיה רשת כבישים באורך כולל של כ-19,000 קילומטרים, אך רק כ-12,000 הם כבישים סלולים והשאר כבישי ודרכי אפר. ארבעה כבישים מהירים (A1, A2, A3 ו-A4) חוצים את המדינה, ואחד מהם A1 אף הוא חלק מהכביש הבינלאומי החוצה את אפריקה ומחבר בין חלק מהמדינות שביבשת. לתוניסיה גם 29 שדות תעופה ששלושה מתוכם הם שדות בינלאומיים (הגדול נמצא בתוניס הבירה) וכמה עשרות נמלי ים המשמשים לספינות ונוסעים ומטען המגיעות מהים התיכון.

תרבות ואורחות חיים ים תיכוניים טוניס

ההיסטוריה של טוניס החלה בשנת 146 לפני הספירה הרומאים כבשו אותה והפכו אותה למדינה משגשגת מבחינה תרבותית .  לאחר מכן נכבשה טוניס על ידי הוונדלים ואז על ידי הביזנטים ולבסוף כבשו אותה הערבים .

בשנת 1881 פלובתקופה זו הגיעו אליה עשרות אלפי מהגרים מצרפת ואיטלישה צרפת לטוניס וכבשה אותה עקב סכסוך גבולות עם אלג’יריה וטוניסיה הפכה למדינת חסות של צרפת  .

טוניס קיבלה את עצמאותה בשנת 1956 .

תרבות-בתוניסיה באים מלא מבקרים כל שנה ושנה . סמוך לתוניס בירת המדינה מצויים חורבותיה של העיר הקדומה. עיר זו המושבה המרכזית של האימפריה הקרתגית הקדומה, והמערביים של הים התיכון, עד שהיא נהרסה בידי האימפריה הרומית בשלוש המלחמות במאבק על השליטה באגן הים.

מאכלים-מאכלים טוניסאים מושפעים רבות ממטבח טריפולטאי, והמטבח המרוקאי, כנראה בשל הסטוריה דומה (שלטון צרפתי) . ומכאן שנמצא הרבה משותף במאכלים הטוניסאים למרוקאים  ולטריפוליטאים.  לדוגמה הקוסקוס, הוא מאכל שמאוד נפוץ בתוניס. הקוסקוס הטוניסאי הוא ידוע כקוסקוס לבן והמרוקאיקוסקוס צהוב  והתוניסאים אוהבים להוסיף קציצות עם הקוסקוס

לבוש-. בצפון לקחו היהודים בזמן קצר מאוד את סגנון הלבוש הצרפתי המודרני . ובדרום, לבשו היהודים את הבגדים המסורתיים עד עלייתם לארץ.

לבוש הגברים

לבושם של היהודים והמוסלמים היה כמעט זהה. כך תואר לבושם בזמן האחר של המאה התשע עשרה: האנשים שמים מכנסי-בד רחבים, בתי רגלים (גרביים) ונעלים, וחצי מעיל שזור ועליו מעיל ששמו בורנוס את שערות רגליהם גילחו. הבחורים נושאים מגבעה קטנה על ראשיהם

מוזיקה-תוניסיה ידועה בסגנון המוזיקה שלה, המלוף סגנון מוזיקה שבא מאנדלוסיה שבדרום ספרד, לאחר הכיבוש הספרדי במאה ה-15. למרות הצורה המודרנית, המלוף דומה לסגנונות אחרים בצפון אפריקה, כמו הגרנתה של האלג’ירים, והאלא של המרוקאים.

יוצרים ומבצעים מפורסמים בתוניסיה במאה ה-20: חביבה מסיכה, אשר מזרחי, אנואר בראהים, התזמורת אל אזיפת, ועוד.

המאה ה-21 בא גם סוג נוסף של מוזיקה, הקרוי -זמקן

ההמנון:

הו, מגני המולדת!

התאספו למען תפארת זמננו!

פועם כבר בעורקינו הדם,

נמות, ותחיה ארצנו.

ירעשו השמיים ברעמיה

יטילו הברקים להבותיה

לעוזה ותפארתה של תוניסיה,

קומו אנשי הארץ ונעריה.

אין מקום לבוגדים בתוניסיה,

יישבו בה רק מגיניה.

נמות ונחיה למענה,

חיים בכבוד ומוות בגאווה.

פזמון

ירשנו זרועות בין העמים

חזקות כאבני מגדלים.

זרועות שיניפו מעלה את דגלנו,

אנו נתגאה בו, והוא יתגאה בנו.

בזרועותינו נשיג את שאיפותינו ותהילתנו,

בהן נממש את תקוותינו,

בהן נביס את אויבינו,

בהן נפתח בשלום לחברינו.

פזמון

כאשר ירצו האנשים בחיים,

ודאי יגיב אז הגורל.

ודאי תתפוגג אז האפלה.

ודאי תישברנה אז השלשלאות.

מידע על ההמנון

מילות ההמנון נלקחו משיר שנכתב בשנות ה-30 על ידי המשורר המצרי מוסטפא סאדק א-ראפעי. מקובלת הטענה כי המנגינה הולחנה על ידי מוחמד עבד אל-ווהאב, אחמד ח’יר א-דין הוא שהלחין את ההמנון.

את בתיו האחרונים של ההמנון כתב אבו אל-קאסם א-שאבי., בתים אלו הצתרפו להמנון ביוני 1955 על ידי מונגי סלים.

ההמנון נקרא לעתים  משמחה , והוא הושר במהלך הפגישות של מפלגת השלטון, ניאו דסתור. השיר החליף את סלאם אלביי כהמנון הלאומי, לאחר נפילת המשטר המלוכני בתוניסיה (ב-25 ביולי 1957). הוא שימש באופן זמני כהמנון עד להחלפתו ב-20 במרץ 1958, אז התקבל אלא ח’לידי כהמנון הרשמי.

   תמונות של התלבושות בטוניס

תמונות של אוכל תוניסאי

תמונות של מפת תוניסיה

התיישבות באזור הים התיכון בטוניס

ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר הוא לאורך החופים, שם האקלים הוא ים תיכוני ונוח יותר למחיה.

תוניסיה מחולקת ל־24 מחוזות. ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר הוא במחוזות הסמוכים למחוז תוניס – בירת תוניסיה. תוניס עצמה מונה כ־984,000 תושבים (נכון לשנת 2004), אך יחד עם פרבריה והמחוזות הסמוכים אליה, מגיעה אוכלוסיית האזור ליותר משני מיליון תושבים. מחוז גדול אחר באזור הוא מחוז נאבל, המונה כמעט 700,000 תושבים, גם הוא, כתוניס עצמה פרוש לאורך קו החוף. המחוז הגדול ביותר משטחו הוא המדבר (מחוז טטאוין), אך אוכלוסייתו היא הדלה ביותר, ולמרות גודלו הרב הוא מונה 144,000 תושבים בלבד. מחוזות גדולים נוספים: מחוז ספאקס המונה כ־860,000 תושבים. מחוז סאוס, המונה כ־544,000 תושבים ומחוז קרואן, המונה כ־546,209 תושבים.