מאחורי הקלעים של עולם הילדים

by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו

This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

מאחורי הקלעים של עולם הילדים

  • Joined Apr 2025
  • Published Books 1

שמות חברי הקבוצה :

אורן כנם

דמוז איאיו

בר אסקיו

 

2
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

התוצר שנבחר: הכנת עיתון

בחרנו ליצור תוצר המסכם ומשקף את העשייה המשמעותית והאישית שלנו במהלך השנה. העיתון מהווה הזדמנות לעצור להביט לאחור ולשתף ברגעים המיוחדים שחווינו במסגרת הוראת החינוך הגופני.

עד כה עבדנו על הכתבות האישיות – כתבות שמציגות את מאחורי הקלעים של העבודה שלנו עם הילדים. כל כתבה מתארת קשר ייחודי שנרקם עם תלמידים, חוויות משמעותיות מהשיעורים, ואתגרי ההוראה לצד רגעי הצלחה קטנים וגדולים. דרך המילים ניסינו ללכוד את הרגש, המעורבות והלמידה שהתרחשו לאורך הדרך – הן של התלמידים והן שלנו כמתמחים

4

הילדה שלימדה אותי מהי התמדה אמיתית

אורן כנם

בימיי הראשונים כמורה בבית הספר, פגשתי אותה. ילדה קטנה עם חיוך ענקי, ובעיניים — נחישות בלתי רגילה.
היא התמודדה עם קשיים מוטוריים: יד אחת כמעט ולא תפקדה, והרגל השנייה סירבה להישמע לה כמו שהייתה רוצה.
ובכל זאת, כשהכרזתי על תחילת שיעור חינוך גופני, היא הייתה מהראשונים שקמו — מוכנה לנסות, מוכנה להתמודד.
מהרגע הראשון ראיתי: לא מדובר בילדה שמבקשת הקלות או וויתורים. כל תרגיל, כל משימה — גם אם דרשה ממנה מאמצים עצומים — היא ניסתה לבצע, שוב ושוב.
בעוד שחלק מהילדים נאנחו או ויתרו אחרי קושי ראשון, היא נלחמה על כל תנועה, על כל קפיצה קטנה, על כל חציית קו דמיוני ששורטט במגרש.
היו רגעים שהלב שלי התכווץ. לראות אותה נופלת, קמה, נופלת שוב — ואז, בחיוך עיקש, מנסה עוד פעם — זה היה שיעור באומץ, בנחישות ובאהבה לעצמה.
מעולם לא ביקשה יחס מיוחד. להפך — היא דרשה מעצמה להיות שווה בין שווים, להיות חלק, להשתתף.
בסוף כל שיעור, כשסיימנו מתוחים, מזיעים, ובעיקר גאים, היא הייתה ניגשת אליי ואומרת בפשטות: “היום הייתי טובה יותר, נכון?”
ואני, מנסה לבלוע את הדמעות, עניתי לה בכל פעם: “הרבה יותר טובה.”
ממנה למדתי שהצלחה אינה נמדדת בתוצאה המיידית, אלא ברצון להמשיך לנסות.
היא הראתה לי, ביום הראשון שלי כמורה, מהי עוצמה אמיתית — לא זאת שבשרירים, אלא זאת שבלב.
תובנה לימודית:
החוויה עם הילדה המחישה עבורי באופן חי וברור את חשיבותה של גישת החינוך המכילה.
כאשר אנו כמורים יוצרים סביבה המאפשרת לכל תלמיד להשתתף ולהתאמץ בקצב שלו, אנו מחזקים לא רק את היכולות הפיזיות של הילדים, אלא גם את תחושת המסוגלות, הערך העצמי וההתמדה שלהם.
המפגש הזה חידד עבורי את עקרונות הפדגוגיה האינטגרטיבית, המדגישה התאמות אישיות והכלה רגשית, תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים של השתתפות ומעורבות.
היכולת של הילדה להתמודד עם מגבלותיה בלי לאבד את חדוות הלמידה היא דוגמה מובהקת לכך שכאשר מאמינים בילדים — גם הם מאמינים בעצמם.
5
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

 הכוכב של הכיתה 

בר אסקיו

בתחילת השנה קיבלתי הרבה אזהרות על יונתן. כל המורות סיפרו כמה קשה לעבוד איתו – שהוא לא מקשיב, מתפרץ, מפריע בלי סוף, ובעיקר – כל הזמן נמצא בחוץ בעונש.

בשיעורים הראשונים ראיתי ילד שמאוד רוצה תשומת לב, אבל לא מצליח לקבל אותה בדרך טובה. הוא השתולל, דיבר בלי הפסקה, חיפש להפעיל את כולם סביבו – ולא היה מוכן לשמוע מילה.

ניסיתי לדבר עם המחנכת, עם ההורים – ניסיונות להציב גבולות, להסביר לו. זה לא עבד. הרגשתי שאם אמשיך בדרך הרגילה – גם בשיעורים שלי הוא יהיה “הילד הבעייתי”.

אז עשיתי שינוי בגישה. הפסקתי לנסות “לכוון אותו” – והתחלתי לתת לו אחריות. הפכתי אותו לעוזר שלי – שמביא ציוד, שמדגים תרגילים, שמחליט מה משחק הסיום. שמתי אותו ראשון בטור, ובאחד השיעורים בחרתי בו לקפטן.

השינוי היה מדהים – פתאום הוא התחיל להקשיב, לא התפרץ, עודד אחרים, חילק תפקידים, ניהל את הקבוצה. ראיתי ילד אחר.

השיעורים שלי הפכו להיות המקום שבו הוא מצליח – המקום היחיד ביום הלימודים שבו הוא לא בעונש, אלא מוביל.

המורות לא האמינו כשסיפרתי להן. אמרו שבכיתה זה עולם אחר לגמרי.

והשיא מבחינתי היה בסוף השנה – כשבחרתי בו כתלמיד מצטיין. הוא היה בהלם, לא הפסיק לחייך. באותו ערב אמא שלו התקשרה – נרגשת ממש. היא הודתה לי ואמרה שזה הפעם הראשונה שהוא הרגיש מוצלח במסגרת בית ספרית.

וזה בדיוק מה שהבנתי השנה – לפעמים, כל מה שילד צריך זה שמישהו אחד יאמין בו.

7
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

הסיפור המכעיס: חוסר רגישות והתעלמות מהצרכים האישיים של תלמיד

אורן כנם

בימי הראשונים שלי בבית הספר, גיליתי שבכל קומה יש מפתח לחדר בידוד קטן, בגודל של שלושה מטרים על שלושה מטרים. חדרי בידוד אלו, לכאורה, מיועדים לאירועים בהם ילד מתפרע או נמצא במצוקה רגשית, אבל בפועל, מדובר במקומות שאין בהם אמצעי תקשורת או כל דרך להקל על הילד שנמצא שם. אי אפשר לצעוק, לא שומעים רעשים מבחוץ, ולא ניתן לדפוק או לפנות לעזרה עד שהילד “ירגע”.
באחד הימים, ראיתי את המקרה הראשון שבו ילד הושלך לחדר בידוד. ילד אחר, על פי גרסת המורים, עיצבן אותו, ובתגובה, שלושה גברים — ככל הנראה אנשי צוות — תפסו אותו, אוחזים בידיו ורגליו, וזרקו אותו לתוך חדר הבידוד. כל זה קרה במהירות רבה, ללא כל הסבר או התערבות חינוכית. הילדים האחרים לא ידעו אם לצפות או להסתובב ולהתעלם.
הכעס שלי היה עצום. לא בגלל שהילד עשה משהו לא בסדר, אלא בגלל שהצוות לא הבין את המצב הרגשי של הילד. במקום להתבונן בסיטואציה ולנסות להבין את עולמו הפנימי, הם בחרו בדרך של השפלה, בידוד וכפייה. הילד לא היה זקוק לבידוד פיזי, אלא לסיוע רגשי — להבנה של מצוקתו, ולא לדחיקתו לפינה.
מה שהכעיס אותי במיוחד היה חוסר הרגישות של הצוות. במקום להפעיל גישה חינוכית המתחשבת בצרכים הרגשיים של הילד, הם העדיפו להשליך אותו אל חדר בידוד כאמצעי מיידי ובלתי מוצדק. המקרה הזה היה תוצאה של חוסר הבנה מוחלט של הצרכים האישיים של הילד ושל הדרך בה יש לפעול כאשר ילד נמצא במצוקה.
לקח לימודי:
החוויה הזאת הובילה אותי להבין עד כמה חשוב לגלות רגישות וסבלנות כלפי כל תלמיד, במיוחד כאשר הוא נמצא במצוקה רגשית. המקרה המחיש לי בצורה קשה שלעיתים ההתנהלות במערכת החינוך אינה מכילה, אלא יוצרת ניכור ופער בין הצרכים של התלמידים לבין הדרך בה מנסים לטפל בהם. עלינו כמורים להימנע מהתנהלות חפוזה ולהשקיע בתקשורת עם התלמידים, להבין את הצרכים הרגשיים שלהם ולהציע פתרונות הולמים. יש לדאוג לכך שכל ילד יקבל את התמיכה האישית והרגשית הנדרשת, ולא להיות מנותקים מהמציאות בה הוא חי.
9
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

התקף חרדה 

בר אסקיו

11
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

סיפור מרגש על תלמידה שלא ויתרה

דמוז איאיו

אני מלמד בבית שלנו יסודי בשלנו ובכיתה ג’ יש תלמידה בשם שיר. היא לא מהבולטות בכיתה, אבל תמיד מנסה להשתלב. היא לא אוהבת שיעורי חינוך גופני כמו אחרים.

לאורך השיעורים שמתי לב שהיא כן משתדלת – תמיד מגיעה עם חיוך, מנסה להשתתף גם כשקשה לה, ושואלת שאלות כדי להבין יותר טוב את התרגילים.

באחד השיעורים עשינו תרגול של קפיצה בחבל. שיר ניסתה כמה פעמים, נפלה, צחקה, אבל לא ויתרה. אחרי הרבה ניסיונות הצליחה לקפוץ חמש פעמים ברצף – משהו שנראה קטן, אבל בשבילי זה היה רגע חשוב. בסוף השיעור היא אמרה לי: “היום הצלחתי יותר ממה שחשבתי.”

 

מה לקחתי מזה:

אני לא צריך להשיג הצלחה גדולה כדי לראות הצלחה. עצם זה משתלם שוב ושוב בסביבה תומכת – זו הצלחה בפני עצמה. שיר הראתה לי שעם גישה חיובית והתמדה – אפשר להתקדם הרבה יותר ממה שחושבים.

13
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

סיפור מאתגר שיעור שלא עבד כמו שתכננתי

דמוז איאיו

בשבועות הראשונים של השנה תכננתי שיעור עם תחנות ומעברים: ריצה קצרה, קפיצה לרוחק וזריקת כדור למרחק. אבל בפועל זה לא הצליח.

הילדים לא הקשיבו כמו שצריך, עברו בין התחנות בלי סדר, חלק רבו ביניהם, ואחד מהם פשוט ישב בצד ולא רצה להשתתף. ניסיתי להסביר, אבל זה לא ממש עזר.

בסוף השיעור יצאתי מתוסכל. למרות שהכנת הכל מראש, השיעור הרגיש כאילו כלום לא עובד לי.

אחרי השיעור שוחחתי עם המורה המלווה שלי, והוא הסביר לי שזה קורה להרבה מורים בהתחלה, וזה חלק מתהליך הלמידה. הוא גם הציע לי עצות – כמו לתת תפקידים מראש לתלמידים ולעבור איתם על הכללים יותר בהדרגה.

 

מה לקחתי מזה:

הבנתי שחשוב לתכנן לא רק את התרגיל, אלא גם את הדרך בה מציגים אותו. למדתי להכין שיעורים בצורה גמישה יותר, ולהיות מוכן לשינויים במהלך השיעור. כל שיעור מלמד אותי משהו – גם כשזה לא מצליח כמו שציפיתי.

 

15
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

סיפור מצחיק

ביום שבו כמעט סחטתי כיתה שלמה — כולל את עצמי

 

כשנכנסתי בימים הראשונים שלי לבית הספר, הייתי מלא מוטיבציה. סוג של שילוב בין מדריך ספורט לוחמני לבין מורה נלהב שרק רוצה “להשאיר חותם”.

נעמדתי מול הכיתה, חייכתי את החיוך הכי בטוח שלי, ואמרתי בקול מלא התלהבות: “קדימה, כולם למטה! יוצאים לשיעור חינוך גופני!”

 

הילדים קפצו מהכיסאות. חלקם מתוך התרגשות, חלקם מתוך בהלה, והאמת? גם אני לא הייתי בטוח מי יותר מתרגש — הם או אני.

 

התחלנו את השיעור, ואני, באמוק של אנרגיה, בניתי להם תרגילים שהיו יכולים להתאים ליחידת עילית. דילגנו, זחלנו, קפצנו, עשינו תרגילים קבוצתיים — ואפילו הקפדתי להתאים פעילויות גם לילדים עם צרכים מיוחדים שהשתלבו יפה בשיעור.

 

אחרי עשרים דקות בערך, הבחנתי במשהו חשוד. לא, לא גשם. זיעה. ים של זיעה. הילדים נראו כאילו יצאו ממרתון. הפנים שלהם אדומות, הנשימות כבדות, ואחד הילדים לחש לחבר שלו: “תגיד, זה מורה או מאמן נבחרת אולימפית?”

 

ואני? עמדתי שם עם חיוך, מצד אחד גאה בעצמי, מצד שני מנסה להסתיר שגם אני גמור.

בסיום השיעור, כשהגיע הזמן לעלות בחזרה לכיתה, זה כבר היה יותר מבצע צבאי מאורגן. ילדים נגררו במעלה המדרגות, חלקם בכוחות עצמם, אחרים בכוחות עלומים שלא ידעתי שקיימים.

 

למזלי, למרות הכל, הילדים סיימו את השיעור מחויכים (וגם מותשים), ואני עמדתי בצד עם תחושת סיפוק ענקית, עד ש…

המורה של הכיתה המקורית ניגשה אליי, חצי נושמת חצי מחייכת, ושאלה:

“תגיד, למה לקחת את כיתה דלת? היית אמור לעבוד עם כיתה היי…”

 

וככה, ביום הראשון שלי, לא רק שהזעתי יחד עם הילדים — גם הצלחתי להתבלבל לגמרי בכיתות.

אם יש לקח אחד שלמדתי מהחוויה הזאת, הוא כנראה: תמיד, אבל תמיד, תבדוק פעמיים למי אתה עושה כושר לפני שאתה מתחיל לסחוט את כולם.

 

 

17
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com

סיטואציה מפחידה מרגשת ופתרון

תיאור האירוע:

במהלך הסמסטר הראשון, חוויתי אירוע משמעותי במהלך הפסקה בבית הספר. הייתי באותו זמן בשיעור חופשי, ונפגשתי עם ילד שאני לא מלמד, שהיה במשקל כבד מאוד ונתקל בקושי בהליכה. החלטתי לגשת אליו, לעודד אותו ולנסות להזיז אותו מהסיטואציה שבה הוא היה, ולעורר בו רצון להרים קצב. התחלנו ללכת יחד, והוא שיתף פעולה עם ההנחה שלי. אולם, לאחר מספר דקות, הילד נעצר ולא המשיך ללכת, דבר שהוביל אותי לתפוס את ידו ולנסות לעודד אותו להמשיך. באותו רגע, הילד שרט לי את היד בצורה עמוקה ומדממת. כל הסביבה שמרה על קשר עין עם המצב, והם הבחינו במצב הפציעה שלי. למרות הכאב, החלטתי לא לוותר לו ולהמשיך להתעקש על התמיכה והעידוד. לאחר מכן, היינו מבלים זמן יחד בהליכה רגועה, ולא המשכנו לרוץ. הילד הפך להיות קרוב אליי יותר, ובמהלך הזמן שהוא ראה אותי, הוא הראה לי שהוא הולך מהר ולא יושב במקום, ומכאן הייתי עד לשיפור במוטיבציה שלו.

הסיבות לבחירת האירוע:

בחרתי באירוע זה משום שהוא חידד אצלי תובנות משמעותיות לגבי תמיכה, עמידה באתגרים ויכולת להתמודד עם מצבים לא צפויים. האירוע הפך להיות משמעותי עבורי משום שהוא לא רק נגע לקשר שלי עם הילד, אלא גם בחן את היכולת שלי להתמודד עם סיטואציות קשות, לשמור על קור רוח ולהתמיד בעשייה החינוכית. מדובר באירוע שגרם לי לחשוב לעומק על איך אני מתפקד כמחנך ואדם בתפקיד תומך במצבים רגישים.

האירוע אינו חד-פעמי, שכן לעיתים נתקלים במצבים דומים של אתגרים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים או ילדים שמתמודדים עם קשיים פיזיים, חברתיים או רגשיים. אולם, הפציעה שהייתה במהלך האירוע ושילוב של מוטיבציה אישית והצורך להמשיך לאחר הפציעה הפכו את האירוע למשמעותי במיוחד.

האירוע עורר בי שאלות לגבי הגבולות האישיים שלי, ועד כמה אני מוכן לעמוד בסיטואציות מאתגרות ולהתמודד עם תוצאות לא צפויות של פעולותיי.

רגשות ותחושות:

במהלך האירוע, הרגשתי תחושת דאגה כלפי הילד, אך גם תחושת אכפתיות כלפיו. כאשר הילד שרט אותי, הרגשתי כאב פיזי, אך מיד עברתי למצב של מיקוד במטרה שלי – לעזור לו ולהמשיך לתמוך בו. לא חשבתי להפסיק את הפעולה רק בגלל הכאב, כי הרגשתי שזה חשוב יותר למהלך הכללי של המפגש. הסיטואציה, עם כל הקושי שבה, הציבה בפניי את האתגר איך להתמודד עם כאב פיזי, כמו גם עם רגשות של דאגה ותחושת אחריות כלפי הילד.

כיום, עם הזמן שעבר מאז האירוע, אני מרגיש תחושת סיפוק מהתוצאה הסופית. הילד שיפר את יכולתו להלך בצורה יותר מהירה והראה מוטיבציה גדולה יותר. תחושותיי כיום משדרות יותר גאווה על כך שלא ויתרתי, וההרגשה שלי היא של הצלחה. אני מבין כיום עד כמה התמדה והיכולת להתמודד עם אתגרים יכולים להביא להישגים גדולים, הן עבור הילד והן עבורי.

תובנות ולמידה:

לאחר האירוע, למדתי על עצמי שאני מסוגל להתמודד עם מצבים מאתגרים גם כשהם לא צפויים. אני מבין עכשיו את החשיבות של עמידות תחת לחץ, במיוחד כשמדובר בתמיכה בילדים שמתקשים להתמודד עם אתגרים אישיים. בנוסף, למדתי שהרבה פעמים עליי לשמור על סבלנות ולהתעקש, גם כשישנם קשיים פיזיים ורגשיים שנראים כמעכבים את התהליך. כל החלטה שאני מקבל כספק תמיכה לילד משפיעה על ההתפתחות האישית שלו ועל הקשר שלנו.

למדתי גם את החשיבות של להיות מודע לסיטואציות שבהן אני נדרש לאזן בין גבולות לבין תמיכה, ולהבין שלא כל סיטואציה דורשת עמידה על עקרונות נוקשים, אלא את ההתאמה הנכונה בין הצרכים של הילד לבין המצב שבו אנו נמצאים.

מה למדתי על התלמידים, הצוות, ההורים והמנהל:

במהלך האירוע, למדתי הרבה על התלמידים, על הצוות החינוכי, על ההורים ועל המנהלת, כולם משחקים תפקיד משמעותי במערכת הבית ספרית. התלמידים, במיוחד אלו המתמודדים עם אתגרים פיזיים או רגשיים, מצריכים הרבה סבלנות, הבנה ורגישות. מתוך האירוע, הבנתי עד כמה חשוב לא רק לתת לתלמידים תמיכה, אלא גם לתת להם תחושת ערך עצמי והזדמנות להתקדם בקצב שלהם. אני גם למדתי עד כמה לילדים יש את היכולת להפתיע אותך עם הרצון לשפר את עצמם, גם כשנראה שהם נאבקים.

מהצוות החינוכי למדתי את החשיבות של תמיכה הדדית. במהלך האירוע, התמקדתי בתלמיד, אך הגעתי למסקנה שבמקרים כאלו, כדאי לשתף את הצוות והמנהלת. הצוות יכול להציע תובנות או תמיכה נוספת שתעזור להתמודדות עם אתגרים כאלו. מההורים, לא הייתי מעורב ישירות, אך עלה לי החשש שהאירועים הללו עשויים לשדר תסכול או דאגה אצל ההורים, ולכן חשוב להיעזר בהם ולהתמקד גם בהבנה של הצרכים הביתיים.

בנוגע למנהלת, למדתי שהיא צריכה להיות מודעת למקרים כאלה ולתמוך במורים ובצוות כשהם מתמודדים עם אתגרים כאלה, ולדאוג שיתקיים שיח פתוח בין כל הגורמים בבית הספר.

תובנות חדשות בעקבות האירוע:

האירוע חידד עבורי את הצורך בהבנה של כל ילד בצורה פרטנית. כל ילד מגיב אחרת לאתגרים שהוא פוגש בחיים, ולכן עליי לפתח גישה מותאמת אישית לכל אחד מהם. הבנתי עד כמה חשוב להיות קשוב לתלמיד, לא רק בפן הלימודי, אלא גם לפתח רגישות למצבו הרגשי והפיזי.

בנוסף, למדתי שהתגובות שלי, כמורה או דמות תומכת, משפיעות על הילד יותר ממה שאני מבין. הילד לא תמיד מביע את הקשיים או את הצרכים שלו בצורה ישירה, ולכן יש חשיבות גדולה בתשומת לב לפרטים הקטנים של התנהגותו.

יישום והתמודדות עתידית:

אם אירוע כזה יקרה לי בעתיד, אני אשתדל לפעול בשקול דעת ורגישות. אני אבצע הערכה מיידית של המצב, אנסה להבין את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילד, ולא אהסס לעדכן את הצוות או את המנהלת במידה ויהיה צורך. במקרה של פציעה או בעיה פיזית, אני אדאג לקבל טיפול רפואי מידי ואפעל לשמור על קשר עם ההורים לגבי המצב.

לגבי ההתמודדות ברמת הארגון, במידה ואהיה מעורב באירוע דומה בעתיד, אני אצפה למענה מהיר מצד הצוות הפדגוגי והמנהלת, כדי לוודא שהילד מקבל את התמיכה הרגשית והפיזית הנדרשת. חשוב לי גם לדאוג שהמצב יתועד כראוי ושהצוות יפעל באופן מקצועי במידה והיה צורך בשיתוף פעולה עם גורמים חיצוניים (כמו עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים או אפילו רופאים).

הכלים והמשאבים הנדרשים להתמודדות עם אירועים דומים בעתיד:

כדי לחזק את עצמי בהתמודדות עם אירועים כאלה בעתיד, אצטרך לקבל כלים נוספים בתחום התמיכה הרגשית והפיזית. ייתכן שכדאי לעבור סדנאות בנושא התמודדות עם מצבי חירום ותגובות לא צפויות, כדי לדעת כיצד לפעול בצורה מקצועית יותר. אני גם אמצא לנכון לפתח מערך תמיכה קבוצתית עם הצוות והמנהלת, כדי שיהיה לי גב מקצועי ורגשי במקרים מאתגרים. בנוסף, כלים בניהול סיכונים ובריאות אישית חשובים כדי לדעת איך להתמודד עם מצבים פיזיים או בריאותיים בעת הצורך.

משאבים נוספים שיכולים לעזור הם התמחות בתקשורת עם הורים וילדים בעלי צרכים מיוחדים, כדי להבטיח שכולם יהיו מעורבים בצורה נכונה במצבים כאלה, ושהילד יוכל לקבל את התמיכה הדרושה הן בבית הספר והן בבית.

בסופו של דבר, התמודדות עם אירועים כאלה דורשת לא רק כלים מקצועיים, אלא גם נכונות להיות גמיש, קשוב ומבין לצרכים המשתנים של הילדים, הצוות וההורים, כל אחד מהם בתורו .

*(משהו קטן מהלב – כאשר אתה נותן מעצמך מאה אחוז מבלי לבקש חזרה יכולת הנתינה היא מקסימלית, זה אותו הדבר כמו הילדים שלך שמגיעים לעולם אתה תמיד תיהיה שם בישבילם . )

19
מאחורי הקלעים של עולם הילדים by בר אסקיו,אורן כנם ודמוז איאיו - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

Ad Remove Ads [X]
Skip to content