כשליאו הרגיש הר געש

ליאו היה ילד קטן ושמח, עם עיניים מבריקות וחיוך רחב

יום אחד, ליאו שיחק בקוביות שלו הוא בנה מגדל גבוה-גבוה, כמעט עד התקרה הוא התגאה בו כל כך

פתאום, אחיו הקטן נועם שהיה עוד תינוק קטן, זחל אליו במהירות ו… בום

המגדל התפרק לרסיסים

ליאו כל כך כעס!

הוא הרגיש את הכעס מתחיל לעלות ברגליו,  עובר דרך הבטן, עד שהגיע

לראש, כמו הר געש שמתחיל לבעבע

הוא רצה לצעוק על נועם, לדחוף אותו, אולי אפילו לבכות

 אמא הניחה את ידה על הבטן של ליאו ואמרה לו ״אני רואה שאתה כועס ,  

זה בסדר לכעוס המגדל שלך נהרס, וזה מאוד מתסכל

אבל תזכור מה אנחנו עושים כשמרגישים ככה

תחשוב שיש לך פרפר בבטן, כשאתה שואף אוויר הפרפר עולה למעלה

וכשאתה נושף הוא יורד למטה

ליאו סגר את עיניו וניסה

 ליאו פתח את עיניו והסתכל על נועם ששיחק בקוביות המפוזרות ואמר לאימו

אני עדיין קצת כועס אמא, אבל לא כמו קודם אני אפילו חושב שאני רוצה

לבנות מגדל חדש והפעם עם נועם אני אלמד אותו לא להרוס

אמא חייכה, “רעיון נפלא בכל פעם שתרגיש כמו הר געש, תזכור את הפרפר שבבטן הוא תמיד שם כדי לעזור לך”