מעבר לישראל

כאשר הגעתי לארץ כדי ללמוד, עמדתי מול אתגרים לא מעטים. הימים הראשונים היו מלאים קושי, הפתעות ולעיתים גם תסכול

ראשית, האקלים. החום המקומי היה שונה כל־כך ממה שהכרתי. חשבתי שבישראל תמיד קיץ, ולכן התלבשתי בבגדים קלים מדי. אך מהר מאוד למדתי שגם כאן החורף מסוגל להיות קר מאוד, ולעיתים אפילו קר יותר בתוך הבתים מאשר בחוץ. נאלצתי להתרגל לכך שהחום והקור מגיעים ממזגן, ושמזג האוויר עשוי להשתנות לחלוטין בין עיר לעיר. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבה נסעתי לדודתי שגרה בראשון לציון, והגעתי לבושה בשכבות חמות מדי ליום שמשי

שנית, הניווט במקום חדש. בירושלים מצאתי את עצמי תועה ברחובות שנראו כמעט זהים זה לזה. כמה פעמים איבדתי את דרכי ולא הבנתי כיצד הגעתי למקום מסוים או איך לשוב ממנו. כל הליכה בעיר הייתה מסע של גילוי וסבלנות

שלישית, המנטליות המקומית. בתחילה היא נראתה לי מוזרה: אנשים יושבים יחד על הרצפה, מדברים זה עם זה באוטובוס כאילו היו מכרים ותיקים, הולכים ברחוב בכפכפים פשוטים. אך עם הזמן גם אני מצאתי את עצמי לובשת קרוקס, מתיישבת עם חברות על המדרכה וצוחקת בקול רם

היום כל מה שבעבר נראה לי זר ומוזר הפך לחלק טבעי משגרת חיי. אני מרגישה בבית