טכנולוגיית תלת מימד

שם הסופר: אוראל ציון פרחן

טכנולוגיית תלת-ממד היא טכנולוגיה של אשליה אופטית המביאה ליצירת דימוי של מראה תלת-ממדי במוח האנושי.

הראיה התלת ממדית הנוצרת במוח האנושי, מתקבלת באמצעות המרחק שבין שתי העיניים, המאפשר למוח “לעבד” את המרחק שבין שתי התמונות המתקבלות בהתאם להפרשי המרחקים (ההפרש במרחק משפיע על הפער בין התמונות שיתקבלו), ובאמצעותו להסיק את המרחק והעומק הניתן למראה. צילום תלת ממדי נעשה באמצעות חיקוי של המראה שהעין רואה, המושג באמצעות צילום של שתי תמונות במרחק של כעשרה סנטימטרים בין עדשה לעדשה, כמו המרחק הטבעי בין העיניים. על מנת שתתקבל אצל הצופה תמונה תלת-ממדית, עליו לצפות בכל עין בתמונה אחרת, וכך נוצרת תחושת ה’עומק’.

טכנולוגיה של צילום תלת-ממדי קיימת שנים רבות, ומכונה סטריאוסקופיה. עם זאת כיום כשאומרים ‘תלת-ממד’ הכוונה בעיקר לטכנולוגיה חדשנית הנקראת אנגליף.

להבדיל מצילום סטריאוסקופי הנעשה באמצעות הצגת שתי תמונות במקביל, דבר הדורש מהצופים לפזול על שתי התמונות; בצילום אנגליף שתי התמונות מאוחדות לתמונה אחת כשכל תמונה נותנת צבע אחד לתמונה הסופית. התמונה התלת-ממדית תקבל אצל הצופה באמצעות צפיה במשקפיים ייעודיים.

למשקפי תלת-ממד שתי עדשות בצבעים שונים כך שעין אחת רואה חלק מן הצבעים ועין שנייה רואה חלק אחר דבר שגורם לאשליה של עומק. המשקפיים הפופולריים ביותר אלו משקפי אדום ציאן, שבהם עדשה אחת בצבע אדום והשנייה בצבע כחול-ציאן.

השימוש בתלת-ממד