פיית המוסיקה

הייתה פיה, פיה סגולה ונחמדה בשם “פרח”.

היו לה המון חברות פיות, שעזרו לה בכל דבר שהיא הייתה צריכה עזרה בו, אבל לפעמים, היא הרגישה לא שייכת.

היא הרגישה ש.. שהיא לא כמו כולם, וזה היה נכון.

היא לא הרגישה שייכת כי..

כי לא היו לה כנפיים.

לכל חברותיה היו כנפיים יפות, גדולות, צבעוניות ונוצצות.

ורק לה לא היה!

היא פנתה לאמה.

“פרח שלי, ככה נולדת! את לא שונה, את מיוחדת. לפעמים, בגלל שאת לא כמו כולם, את מיוחדת.”

אמרה לה אמה.

“לך יש כנפיים שלא כל אחד יכול לראות. כנפי מוסיקה.”

“מה הם כנפי המוסיקה האלו שאת מדברת עליהן?” שאלה פרח.

“בעזרת הקול היפה שלך, ובעזרת המוסיקה שאת יוצרת, תוכלי לעוף לעננים, גבוה יותר מכל חברותיך!”

היא אמרה:”אמא, אני לא בטוחה..”

“כל מה שאת צריכה הוא להאמין בעצמך!”

וכך יצאה פרח למסעה לעולם המוסיקה, להשיג את יכולת התעופה.

היא הסתובבה בעיר, שאלה כל איש כיצד אפשר להגיע לעולם המוסיקה, אך אף אחד לא התייחס אליה.

היא עמדה לוותר.

עד שראתה טרול, ופחדה

“שלום לך, אני רואה שאת קצת אבודה..”

אמר הטרול

“כ..כ..כן אדוני הט..טרול…”

“אין לך ממה לפחד, אני לא אפגע בזבוב!”

פרח לקחה נשימה ארוכה.

“אדוני הטרול, אני לא מוצאת את עולם המוסיקה, זה ממש קשה, ואף אחד לא מתייחס אליי!”

“אני אוכל להדריך אותך!” אמר הטרול “ובבקשה, קראי לי ליי.”

“אה! שם יפה!”

והם הלכו יחדיו לעולם המוסיקה.

הטרול ופרח הגיעו לעולם המוסיקה!

הכל שם היה צבעוני, מלא שמחת חיים, והכי חשוב – המוסיקה התנגנה בכל מקום!

“וואו! הכל כל כך צבעוני ויפה! והמוסיקה… מדהימה!” אמרה פרח

“אני יודע, אני בא לפה תמיד!”
הם הלכו, הסתובבו, שמעו את המוסיקה שהתנגנה..

עד שראו חלילן עצוב

“חלילן? מה קרה?” שאלה פרח

“אני לא יכול, לא יכול לקבל השראה.”

“מה?! תסתכל על המקום הזה! הוא פשוט מדהים!”

“אני יודע,” ענה החלילן. “אבל.. זה לא קל לקבל השראה..”

היה לפרח רעיון נפלא!

“היי! רוצה לבוא איתי ועם ליי, הטרול? אני מחפשת את המוסיקה שתעזור לי לעוף מעל העננים.”

“אני בטוחה שתקבל השראה מההרפתקה שנעבור!” אמרה פרח

“וואו! אני אשמח!” אמר החלילן וניגן מנגינת שמחה.

הם המשיכו בדרכם.

השלישיה הגיעו ליער מלא תווים.

היו שם עצי תווים, אדמת תווים, ומוסיקה נעימה התנגנה.

פרח הרגישה הרגשה טובה בבטן.. כאילו.. התווים ממש נכנסים לתוכה.

“גם אתם מרגישים את זה? את ההרגשה הזו?”

“כן, זאת הרגשה של אהבת מוסיקה.” אמרו החלילן והטרול

פתאום, התחילה פרח לעוף, אך רק סנטימטר מהאדמה.

היא צעקה לחבריה:”תראו! תראו! אני עפה!”

היא התחילה לעוף בכל היער, כשחבריה מסתכלים עליה בגאווה

ואז נחתה על האדמה.

“אבל.. לא יכולתי לשלוט בזה.. וטסתי ממש נמוך.. אבל.. זאת גם התחלה!”

החלילן התחיל לעוף גם הוא!

“וואו! חברים! קיבלתי השראה נהדרת! אני חייב לעוף מהר ולכתוב את השיר! תודה על עזרתכם!” אמר החלילן

ופרח וליי נופפו לו לשלום

“זה הזמן להתאמן, פרח” אמר ליי

פרח התחילה להתרגש, ושוב הייתה לה ההרגשה הזו..

הם התאמנו, ועם הזמן, פרח טסה יותר ויותר גבוה

“המפתח הוא לשיר, לשיר בעוצמה ולהאמין בעצמך” אמר לה ליי

“את מאמינה בעצמך, את מאמינה בעצמך, את מאמינה בעצמך!” אמרה פרח

ועפה גבוה לשחקים!

“תודה לך ליי! אוהב אותך לעד!”

וכך, חיו ליי ופרח מאושרים, ושמחים, עד עצם היום הזה.