יומנו של יאנקו

זה היה ערב מאוד מפחיד,באותה השעה הגרמנים תפסו את המשפחה שלי אימא שלי ואני מצומרר מהמראה המזעזע הזה קשה כל כך לראות את כל האנשים נרצחים כמו זבובים.

                                                                                *לאחר כ-15 שנה*

 כיום אני גר בבית בחיפה עם אמא שלי ותיאודור התוכי שלי. אבי שנהרג במלחמת העולם השנייה מחסיר לנו   מאוד בבית אנחנו מאוד מתגעגעים אליו מאוד.

יומן יקר

היום היה היום הכי מלחיץ בחיים שלי מאז מלחמת העולם השנייה.

הלכתי עם שוקה ומיכאל לים היינו לנו שם ונהנו למרות שאימי אסרה עליי לצאת מהבית כי חששה לי מאוד ולא רצתה שיקרה לי משהו, כשהלכנו כמה ילדים זיהו כנראה שאני חדש בעיר וזרקו עליי אבנים עדיין לא הבנתי כל כך למה לא עשיתי להם כלום.

היה לי כיף מאוד אבל לפתע בבת אחת נשמעה צופרי אזעקה חזקה מאוד ומחרישת אוזניים.

ראינו כמה מטוסים שבאו להפציץ את הנמל אני פחדתי מאוד והייתי קפוא שוקה וחברו לקחו אותי מהר אל המקלטים כשאני פוחד עד מוות.

נזכרתי במלחמה, היו לי כמה פלאשבקים מזעזעים.

הגענו למקלטים הייתי כל כך מפוחד פשוט לא ידעתי מה לעשות באותו הרגע .

תיאודור צווח והבנתי למה.

לפתע כל האנשים יצאו מהמקלט, שוקה הוציא אותי מהמקלט בין כל האנשים.

הלכנו לכיוון הבית שלי ומרחוק ראינו מלא אנשים ובמרכזם עמדה אמא שלי, ידעתי שתזעם עליי מאוד.

אבל פתאום במקום למזוף בי היא  נתנה סטירה לשוקה, אני הרגשתי רע מאוד, שוקה לא עשה כלום והחל ללכת מאז אני ושוקה לא דיברנו חודש אני חששתי שהקשר בינינו התנתק ולא רציתי בכך בכלל

רפלקציה:

אני ורותם עשינו בצורה הוגנת את העבודה כל אחד עשה חלק אחד וביחד הורכבה העבודה ואנחנו מקווים שהיא תמצא חן בעיני הקוראים