תיאודור

למה בחרנו בתיאודור.

בחרנו בתיאודור כי חשבנו שהרבה ילדים לא יעשו עליו ורצינו לעשות משהו מקורי.

בחרנו בו גם כי חשבנו שזאת תיהיה הדמות הכי מאתגרת לכתוב עליה כי היא לא בן אדם והיא לא מדברת בשפה שאנשים מבינים.

.ישבתי בחנות החיות לבד, בודד, בכלוב רק אני,התוכי בירוק היחד בחנות

 .אפילו לא שמו אותי לתצוגה, כי הייתי התוכי האחרון בחנות

.אפילו הבעלים של החנות לא רצה אותי, כי היה צריך לשלם על האוכל שלי

.יום אחד הבעלים לקח אותי ואת כלובי החוצה, פתח אותו וניסה לתפוס אותי

.לא מיהרתי ליפול לידיו אבל בסוף תפס אותי ועמד לשחררי

.לפתע אני רואה צל מתקרב,זה היה אישה עם ילד שיושב על כיסא שעוזר לו לזוז

.האישה אמרה שהיא רוצה לקנות אותי ולא משנה המחיר

.לבסוף המוכר החליט לתת אותי בחינם

.הביאו אותי לצריף קטן במוסקבה, שם הילד התחיל לשחק איתי

.הוא לימד אותי לדבר ובין היתר סיפר לי ששמו יאנקו

.הוא גם נתן לי את השם תיאודור

.יאנקו כל הזמן דיבר על הארץ המובטחת, ואמר לי עד כמה היא יפה

.יום אחד יאנקו והאמא לקחו שתי מזוודות ואותי, נכנסו לאוטו צהוב

.ואחרי כמה זמן הגענו למקום מוזר, עם מלא מים והרבה רעש

.ראיתי מן מכונית כזאת שנוסעת על המים

.אחרי כמה שעות עלינו על מכונית זו והתחלנו בנסיעה

.יאנקו הסביר לי שלמכונית המוזרה קוראים ספינה,ושלמים הענקיים קוראים ים

.במשך הנסיעה הארוכה קיבלנו אוכל ויאנקו הביא לי חלק קטן מהאוכל שלו

 במהלך הנסיעה יאנקו אמר לאמו שהוא לא מרגיש טוב והחל לשחרר את הכלוב באטיות מידו, עד שלבסוף אני והכלוב נפלנו, וכמה ילדים החליטו להרים אותי, לקחו אותי לפינה והוציאו אותי מהכלוב.

הם החלו לשחק בי מסירות, בסופו של דבר החלטתי לנשוך את אחד הילדים.

הם החליטו להכניס אותי לכלוב ולהשאיר אותי בפינה שבה שיחקו בי.

בבוקר למחרת עובד של הספינה מצא אותי ואמר בכריזה “נמצא תוכי ירוק שאומר יאנקו כל הזמן”.

לבסוף חזרתי אל יאנקו. יאנקו שמח מאוד לראותי.

לפתע מישהו צועק “יבשה, יבשה!” כולם החלו מסתכלים קדימה וצועקים “הגענו!”.

אחרי מספר דקות התחלנו ללכת לכיוון הירידה מספינה.

כשירדנו מהספינה ראינו שלט גדול ויאנקו אמר לי שכתוב עליו חיפה.

התיישבנו בעיר התחתית של חיפה, שם מצאנו בית במחיר זול.

החיים בישראל לא היו קלים. המנות שלי היו קטנות ולא יכולתי לצאת מהכלוב.

יאנקו היה בודד והחבר היחידי שלו היה אני.

יום אחד הגיעו לחצר שני ילדים, והחלו לדבר עם יאנקו.

הם סיפרו ליאנקו שקוראים להם שוקה ושמעון, והם גרים בקיבוץ.

הם החלו לבוא בשעות קבועות ולשחק עם יאנקו, ולפעמים גם איתי.

יום אחד יאנקו, שמעון ושקה החליטו ללכת אל הים ולקחו אותי גם.

הדרך לים הייתה מאוד מהנה, וראיתי הרבה דברים חדשים.

לבסוף הגענו אל הים. שוקה ושמעון הלכו למים בזמן ששחיקתי עם יאנקו.

אחרי שהם חזרו הלכנו לאיזה בניין, והם הביאו לי אוכל.

לפתע  נשמע רעש חזק שעולה ויורד ויאנקו נלחץ מאוד.

שוקה תפס את הכיסא של יאנקו והחל לרוץ כששמעון רץ לידנו.

ראיתי שני מטוסים מפילים כדורים ענקיים, ושמעון צעק פצצה.

יאנקו שחרר את כלובי ושמעון תפס אותי ורץ איתי.

נבהלתי נורא והתחלתי לצרוח ולנופף בכנפיי.

נכנסנו למקום סגור וחשוך ששמה הצלחתי להירגע.

שמענו רעש נורא חזק ואחריו באו עוד כמה רעשים.

יאנקו לא פתח את העיניים עד שיצאנו מהחדר.

התחלנו ללכת הביתה, בדרך ראינו את אמא של יאנקו.

היא צעקה על יאנקו ונתנה סטירה לשוקה.

זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את שוקה ושמעון.

רפלקציה

העבודה הייתה מאתגרת. היינו צריכים להפעיל הרבה את המחשבה והדימיון.

העבודה התחלקה בכך ש:

יונתן נתן רעיונות לסיפור.

ואור ניסח והקליד אותם.