שם הדמות: יאנקו

מגישות: עדן פורת, ליאור סדן

כיתה: ח’1

?למה בחרנו דווקא בדמות זו

.בחרנו בדמות יאנקו מכיוון שלדעתנו דמות זו היא דמות שעברה המון בחיים

יאנקו היא דמות מעניינת שסיפור חייה קשור לשואה ולמלחמות שבעינינו כל החלק של המלחמות והשואה זה סיפור מאוד מעניין על אף שברוב

.המקרים הסיפורים במלחמות הינם סיפורים עצובים

.בנוסף הדמות של יאנקו מציגה מעין סרט חיים שמאוד מרגש ומעניין

השנה 1945 יצאנו לחופשי לאחר 6 שנות מלחמה סוערות וקשות במיוחד

.לאחר שהשתחררנו רק אמי ואני נשארנו בחיים ועברנו לארץ ישראל

.שמי יאנקו, נולדתי בפולין

.אמי סיפרה לי כשהייתי תינוק אז חיינו משפחה גדולה ומאושרת, אבי גידל פירות וירקות, אמי גידלה אותי ואת אחי הגדול והיתה פרנסה טובה

…הייתי בגן ובבית ספר, למדתי עבודות כפיים כמו חקלאות, נגרות ועוד

.לאחר שנה ראשונה בבית הספר החלו להגיע אל שכונות היהודים הנאצים, שונאי יהודים שבשלטונם עומד היטלר

.הם באו להוציא את כולנו, את כל המשפחות היהודיות למחנות השמדה

.פחדתי נורא אך לא הראיתי את זה למשפחתי

.חושך, רעב ומוות התנהלו בגטאות

.הייתי תקוע באחד הפינות, רעב, צמא ומבועת. פתאום החל מישהו לשחרר הסורג מהחלון, החלון נפל ומושב אוויר קריר התפרץ פנימה

.ראיתי מיליון יהודים, את חבריי לכיתה, שכנים ומשפחות

 אחד החיילים זרק לעברנו שלוש פרוסות לחם. רציתי לאכול אך העדפתי לתת את פרוסות הלחם למשפחתי עקב זה שאחי ואבי חלו, העדפתי למות מאשר לראות אותם סובלים.

.לאחר מספר שבועות אבי חלה עוד יותר ניסיתי כמה שיותר לעזור לו אך גם זה לא עזר

 .לאבי היה מחסור במרכיבי מזון, תשישות והוא קפא מקור. לאחי היו הפרעות גדילה והתפתחות עקב חוסר מזון

 בזמן שאבי חלה, אחי ניסה כמה וכמה פעמים ללכת לגנוב תרופות והצליח. בפעם האחרונה שאחי ניסה לגנוב תרופות אחד השומרים הנאצים תפס

.אותו וירה לעברו שני כדורים. אחי מת

.אבי לא הצליח להחלים ונפטר גם כן עקב הצער שאחי מת

.אמי ואני היינו בצער רב על מות אבי ואחי

.ניסיתי לנחם את עצמי ולדלות נקודות אור מהעבר ולא הצלחתי

.לפתע פתאום עלתה דמותו של חברי הטוב שפגשתי בגטו. כאשר ראינו אחד את השני ידענו שניהיה חברים מאוד טובים

.שם חברי סטשק, הוא קטן ממני בשנתיים

אהבנו לשחק יחד במשחקים שונים עם אבנים, עם מקלות, היינו משחקים מחבואים. אהבנו לצייר על מיטות העץ שהצלחנו לבנות, ותמיד אהבנו להצחיק

.אחד את השני

כיוון שאני ומשפחתי היינו מאוד רעבים החלטתי לעקוב אחרי ילדים גדולים ממני שהובילו אותי לבור שנפער מתחת לאחד מהגדרות וכך יצאתי

.והתאפשר לי לגנוב מזון

.כאשר חזרתי אל משפחתי עם מעט מזון השמחה הייתה מאוד גדולה. החלטתי לקחת עמי את סטשק ערב ערב למורת רוחם של הוריו

לסטשק היו שני אחים ואחות קטנה, ההורים של סטשק לא חיבבו אותי כיוון שאני מסכן את סטשק בכך שאני עושה דברים מסוכנים שעל כך יכולים

.לתפוס אותנו בגטו ולסלק אותנו למחנות הריכוז

.בכל זאת ההורים לא התנגדו שנשחק יחד כיוון שהיינו קרובים מאוד אחד לשני ושמחנו אחד את השני

באחד מן הימים שהלכנו לחפש אוכל הנאצים ראו אותנו , רדפו אחרינו ותפסו רק את סטשק לקחו אותו ואת משפחתו למחנות ריכוז ומאז לא שמעתי

.עליו יותר

.אמי ואני הצלחנו לברוח מן הגטאות ומעיניהם הרעות של אנשי הגסטפו, ברחנו אל היערות והתחברנו עם הפרטיזנים

.לא היה הרבה מה לאכול. חפרנו ומצאנו תפוחי אדמה, נקרעו לנו הבגדים חיפשנו דברים שיכסו את עצמנו

.אמי נשארה ביער

.אני זוכר שאחד הפרטיזנים שהיה איכר הוביל אותי למנזר שהיה יחסית לא רחוק משם הוא השאיר אותי בידיי נשות המנזר שישמרו עליי

.למדתי במנזר עם עוד ילדים אחרים, לפחות היה מעט אוכל.

.החיים שלי היו נראים אחרת ומאוד דאגתי לאמי. הלוואי והייתי יכול להביא אליה מעט אוכל אבל לא היה ניתן

.כל פעם שהיה קשה נזכרתי בסטשק, בדברים הכיפים שעשינו ואיך שתמיד הצליח לעודד

.הצטערתי נורא שהרסתי לו את חייו ואת חיי משפחתו

.לפחות עכשיו אני במקום יחסית בטוח ומוגן ששומרים לי, דואגים לי, נותנים לי מעט אוכל ויש פה ילדים דוברי השפה שלי שאני יכול לשחק איתם

.אני מקווה שהכל בסדר עם אמי וסטשק

.אמי שמעה שנגמרה המלחמה ובאה לחפש אותי במנזר

.מצאו אותנו הישראלים שבאו לקחת אותנו באוניות לארץ . לארץ ישראל

האנגלים ששלטו בארץ לא נתנו לנו להכנס והחזירו אותנו לקפריסין, שהינו שם כמה ימים עד שהצלחנו לנסות ולעלות בחזרה שוב לארץ והגענו

.לעטלית

.הכניסו אותנו לקיבוץ שם המשכתי את חיי עם אמי

?תמיד המשכתי לחשוב לעצמי האם סטשק גם הצליח לחיות עד שהמלחמה נגמרה

במהלך שעברנו מהיער לאוניה ומהאוניה לקפריסין נפלתי כמה וכמה פעמים מדחף האנשים ומהצפיפות.בפעם האחרונה שעברנו מקפריסין לארץ

.נפצעתי קשות ברגליי ולא יכולתי לעמוד, למזלי היה איתנו בקיבוץ איש היודע רפואה והחליט שאני צריך כסא גלגלים

.ומאז ועד היום אני עם כסא גלגלים

.אמי קנתה לי תוכי במתנה עקב פציעתי הקשה, ואמרה שיהיה לי לחבר בזמן שתנסה לחפש עבודה ולהשיג כסף

רציתי לצאת החוצה, לפגוש חברים ותמיד להיות בחברתם, אך אמי לא הסכימה ואמרה שהתוכי יהיה לי לחברה ואוכל להיות רק בשטח החצר כדי

.שלא אפגע, שלא תאבד אותי כיוון שאני הבן היחיד שנשאר לה ממשפחתנו

.החלטתי לקרוא לתוכי שלי תיאודור

.אמי מצאה עבודה, היא הביאה לביתנו פרנסה טובה שמספיקה לשנינו

.בקיבוץ שאליו הגענו מצאנו בית והתחלנו להתגורר בו

.כל יום הייתי יושב בחצר ביתי לבד עם תיאודור התוכי שלי, בזמן שאמי הייתה בעבודה. לא למדתי בבית ספר

.ישבתי ובהיתי בעצים, פחדתי להיות לבד

?…כל יום כל שעה חשבתי לעצמי מה קורה סטשק? שאלתי את עצמי שאלות . האם הוא חי? האם הוא בארץ

 ישבתי לבדי ולפתע קולטתי בזווית העין, שני ילדים קופצים, שמחים ועליזים רצים ומסתובבים בין הבתים. שמתי לב שהם ראו אותי והם קצת

.נבהלו .הם לא היו רגילים למראה שלי. ילד עצוב, לבוש בבגדים אפלים עם כומתה ותוכי על הכתף, שנמצא בטראומה אישית

.הם התקרבו אליי לאט לאט ושאלו אותי אם אני רוצה לשחק. עניתי להם שאני לא יכול לרוץ ולקפץ

 .אחד מהילדים שאל אותי אם אני רוצה לשחק איתו בדמקה, עניתי לו בשמחה ושיחקנו יחד

.הילד השני שהיה איתו, שמו היה שוקה . הוא השתעמם לראות אותנו משחקים בדמקה. הוא רצה לשחק בשחמט ,הוא אמר שזה משחק יותר

…יותר מעניין, יותר מגניב, יותר מאתגר

.באותו רגע הבנתי ששוקה הוא ילד שאוהב לעשות שטויות,שוטתניק שאוהב לעשות דברים משוגים, בדיוק כמו שאני הייתי כשהייתי קטן לפני כיסא

.הגלגים שיש לי עכשיו

.שוקה אהב לשחק במחבואים,בתופסת… ,הוא רצה לשחק במשחקים אלו אך אני לא יכולתי

.לפי ההיכרות הראשונית שלי עם שוקה וחברו, הם אוהבים ללכת לראות סרטים חדשים שמגיעים לקולנוע

.שוקה וחברו שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף אליהם לסרט רוסי שיצא לאחרונה. עניתי להם שאמי לא מסכימה לי לצאת מהבית או משטח החצר

…הם חשבו מה לעשות

.היה להם רעיון מבריק אך קצת חששתי מרעיון זה. שוקה וחברו הציעו שבאחד מהימים השבוע נצא בבוקר מוקדם כשאמי יוצאת לעבודה, הם יקחו

.אותי לעיר ונלך לים ונחזור עד שאמי חוזרת

.רציתי לראות, לגעת, להריח את הסביבה החיצונית כיוון שכל מה שאני אעשה בכל יום זה לשבת עם תיאודור התוכי שלי על כתפי

.שוקה וחברו לקחו אותי לעיר . ראיתי שהם התקשו לסחוב אותי עם כסא הגלגלים על החול והבוץ. אך הבנתי שהם רק דואגים לי ורוצים בטובתי

.הגענו לעיר , ראיתי ים, ראיתי אופק, נגעתי, הרחתי… הייתי שמח מבחוץ אך מבפנים חששתי מאוד שלא אספיק להגיע הביתה בזמן ולראות את

.תגובתה של אמי

.רציתי להיכנס למים אך לא יכולתי. ישבתי על החול וראיתי את שוקה וחברו משחקים במים, נרטבים ועליזים

.לאחר ששוקה וחברו יצאו מהמים המשכנו להסתובב ולפתע נשמעה אזעקה. פחדתי נורא. חיפשנו מקום מסתור ולבסוף מצאנו

…התחלתי לפחד ולרעוד,פתאום נזכרתי בכל התרופה שהייתה לי בשואה, הקולות,הצרחות, הבכי

.כאשר האזעקה נפסקה התחלנו ללכת לכיוון הבית ופתאום שמעתי מילים בפולנית, הקול התקרב וראיתי זאת אמי. היא באה בבכי ובעצבים

.פתאום לא הבנתי מאיפה זה הגיעה ואמי נתנה לשוקה סתירה ואמרה לו “ברדצו צילה”. רע מאוד

.לא האמנתי שאמי אמרה זאת .שוקה שתק כיווון שהיה לו קצת כבוד עצמי וכבוד כלפי אמהות

.הסתכלתי לאחור וראיתי ששוקה וחברו הולכים באטיות בחזרה הביתה

רפלקציה

.תחליה כל אחת קראה את הסיפור פעם נוספת לבד

.לאחר מכן בדקנו את התוכנה שבה אנו הולכות להתנסות ולעשות את העבודה

עשינו את כל העבודה יחד. צירנו והמצאנו מהדמיון תוכן לסיפור יחד. כל פעם כל אחת זרקה רעיון וחלק מהרעיונות שהבכמנו עליהם , מוצגים

.בעבודה

.העבודה תרמה לנו באופן אישי עוד ידע נרחב על השואה ועל איך שהתנהלו במהלך השואה