יאנקו מן העיר התחתית

בחרנו ביאנקו

מגישות:נועה בוחבוט וירין סלינס

בחרנו ביאנקו משום שיאנקו ילד מיוחד, ילד משותק. מרותק לכיסא גלגלים. עולה חדש מפולין. בעברו סבל במלחמת העולם השנייה. משפחתו נספתה בשואה ורק אימו נותרה לו. אימו מגלה כלפיו רגישות רבה, בגלל עברם בשואה והיותו נכה. באישיותו הוא ילד יפה נפש, חכם,תקשורתי וחברותי. קיסמו האישי מכפה על נכותו וחוסר האונים שלו.

בנוסף יש לו תוכי בשם תיאודור שאותו קיבל לבר המצווה שלו

קוראים לי יאנקו ואני ילד נכה. עברתי לארץ מפולין לפני כמה שבועות. בעברי סבלתי במלחמת העולם השנייה, אבי נרצח על ידי הגרמנים ורק אימי נותרה לי.

בנוסף יש לי תוכי בשם תיאודור שאותו קיבלתי כמתנה לבר המצווה שלי.

יום אחד ישבתי בחצר ביתי כשהכלוב של תיאודור תלוי על ענף מעץ שבחצר. לפתע ראיתי שתי ילדים מסובבים ליד החצר, הם התחילו לדבר איתי ולשאול אותי איך קוראים לי עניתי שקוראים לי יאנקו והם אמרו לי שקוראים להם שוקה ובר (המספר) שאלתי אותם אם הם יכולים להביא לי את תיאודור והם הביאו

לי אותו שאלתי אותם אם הם יודעים לשחק שחמט שוקה ענה שהוא יודע לשחק רק דמקה עניתי לו שאני יודע קצת דמקה וקצת שחמט. שיחקנו שחמט וקצת דמקה.

שוקה שאל אותי אם אני לומד בבית ספר עניתי לו שאני לא אוהב בית ספר.

לפתע שוקה אמר שמתחשק לו ללכת לים עניתי לו שאני לא יכול ללכת לשם. שוקה אמר שהם יכולים לדחוף את הכיסא שלי אל הים עניתי לו אולי בפעם אחרת. עוד מעט אמא שלי צריכה לחזור הביתה הוספתי. יש לך רק אמא? שאל שוקה, כן אבא שלי מת במלחמה הגרמנים לקחו אותו והוא לא חזר.

מאותו יום שוקה ובר באו לבקר אותי כמעט כל יום.

יום אחד כמו שהבטחתי הלכנו לים, בר ושוקה לקחו אותי עם הכיסא כלגלים לים. אני אשב כאן עם תיאודור אמרתי, אתם לכו לים. שוקה ובר רצו לעבר המים. לאחר שעה שהיינו בים התחלנו ללכת לכיוון הבית אמרתי לשוקה ובר שצריך למהר

עוד מעט אמא שלי חוזרת מן העבודה פתאום בבת אחת נשמעה אזעקה מחרישה אוזניים “התקפת אוויר” צעק שוקה מטוסי האויב באו להפציץ את הנמל פניי הלבינו מאוד, עייני התמלאו בהלה נוראה. שובהפצצות קראתי בפחד אני מפחד מהפצצות המטוסים של הגרמנים רדפו אחרינו לכל מקום, הפציצו וירו במכונות ירייה והרגו את הפליטים כמו זבובים. מיהרנו למצוא מקלט מפני ההפצצות” הפצצות! אלו הפצצות!” קראתי בפחד שוקה דחף אותי במהירות ובר רץ אחריו למקלט.

ישבתי כמעולף על כיסא הגלגלים שלי הרפתי מן הכלוב של תיאודור ושמתי את ראשי בשתי ידי מחסה את עיני בר הספיק לתפוס את הכלוב ולקח אותו. אחרי בערך שעה יצאנו מהמקלט, כבר אחרי אחת אמרתי אמא שלי כבר חזרה מן העבודה אמרתי, שוקה החל לדחוף במהירות את כיסא הגלגלים ובר רץ אחריו נושא את הכלוב של תיאודור, הגענו לרחוב של ביתי ופתעום שמענו צעקה, הצעקה של אימי

היא בכתה היא רצה לעברי צועקת עליי בזעם, פתאום פנתה אל שוקה וסטרה אל פניו. רעדתי רציתי לומר משהו אך שתקתי לבסוף, הסתקלתי אל שוקה וידעתי שהוא לא מאלה שנעלבים, הוא יסתקל על אימי ואז פנה לאחור והלך במהירות בר הלך אחרי שוקה ומאז לא נפגשנו יותר.

ריפלקציה:

.חשבנו ביחד על הסיפור וירין הוסיפה תמונות, נועה הקלידה