יאנקו מן העיר התחתית

יובל ארביב

אמא של יאנקו

אני בחרתי  באמא של יאנקו מכיון שהיא עברה הרבה בחייה והיא מאוד סיקרנה אותי .אמא של יאנקו מאוד אהבה אותו ודאגה לו כי הוא היה הדבר היחיד שנשאר לה .

אני מאוד חושבת  שאמא של יאנקו היא דמות חזקה ואוהבת.

פולין, 1940

הכל התחיל מהרגע שחברתי הקרובה פולה סיפרה לי ,הרגע הזה שכל חיי קרסו .אבל הייתי צריכה להשאר חזקה ,בשביל עצמי ובשביל בני יאנקו .
היא סיפרה שבעלה ואלברט,בעלי יצאו לחפש פיסת לחם עבורנו ,הגרמנים תפסו אותם. בעלה של פולה הצליח להתחמק , אך אלברט נתפס ונזרק למחנה ההשמדה. בני יאנקו אהב מאוד את אביו ,הוא לימד אותו כיצד לשחק משחקי חשיבה .יאנקו לא היה ילד רגיל ,הוא היה נכה על כיסא גלגלים.
החיבור בינו לבין אביו היא חזק מאוד , לא ידעתי כיצד לספר לו על מה הגרמנים עוללו לו.
עד שהחלטתי שאינני יכולה להסתיר זאת ממנו עוד .
סיפרתי לו את הבשורה הקשה. ,יאנקו היה בדכאון עמוק , כל דבר קטן הזכיר לו את אביו .
הוא הדבר היחיד שנשאר לי,בני הקטן .

הנה הגיע היום שאני ובני חיכינו לו , היום שבו נגמרה המלחמה . סוף סוף יכולנו לעבור להתגורר בארץ שלנו , ארץ ישראל.
אני מקווה שיאנקו יאהב את ישראל ,אני בטוחה שהוא יישמח שם.
.אבל אסור לי לתת ששום דבר רע יקרה לו ,הוא הדבר היחיד שנשאר לי אחרי המלחמה

חיפה 1942

התקבלתי לעבודה חדשה , משלמים שם שכר טוב. מספיק בשבילי ובשביל בני יאנקו .
יאנקו נשאר בבית כל יום בזמן שאני בעבודה , הוא וחברו הטוב ביותר תיאודור התוכי.
אני מאוד דואגת לו ,במיוחד במצב הקשה שהמדינה שלנו נמצאת בו כרגע.
אני מקווה שהוא לא יצא מהחצר וישאר בבית כדי שלא יקרה לו שום דבר .פתאום נשמעה אזעקה ,רצתי מהר לביתי לבדו מה עם יאנקו ולקחת אותו למקלט הסמוך לביתנו .
הגעתי הביתה בריצה והבחנתי בכך שיאנקו איננו כאן..מה עליי לעשות?איפה הבן שלי? לאן הוא נעלם?
כל כך הרבה שאלות היו בראשי .. לא ידעתי מה אני צריכה לעשות .איפה אני צריכה לחפש אותו

התחלתי לצעוק קולי קולות , אולי כך יאנקו ישמע אותי ויקרא בשמי וכך אדע היכן הוא.
השכנים שמעו את זעקותיי ויצאו מהבתים לעזרתי.
לפתע יאנקו נכנס בדלת הבית , ביחד עם תיאודור ועוד שני ילדים, מעולם לא ראיתי את הילדים האלה.
“יאנקו יאנקו שלי אפה היית,

אמרתי לו. יאנקו סיפר לי מה קרה ,באותו הרגע כל כך כעסתי , התקרבתי לילד הרזיק בכיסא הגלגלים של יאנקו וסטרתי לו ,לחיו הייתה אדומה
הילד ברח מביתנו בין רגע . וחברו נאלץ ללכת גם כן.
יאנקו פרץ בבכי ואמר לי שהם חברים שלו ושהם רק ניסו לשמח אותו . לא ידעתי מה לעשות אותו הרגע , אמרתי ליאנקו שאני לא מרשה לו להפגש איתם יותר ושאסור לו בשום פנים ואופן לצאת מהבית.

כעבור שלושה חודשים

בזמן שהכנתי את ארוחת הערב נשמעה דפיקה בדלת ,הלכתי לפתוח אותה וראיתי את שני הילדים .
היה קר בחוץ אז הזמנתי אותם להכנס לביתנו , יאנקו שמח מאוד לראותם . לא ראיתי אותו שמח ככה כבר הרבה זמן.
שני הילדים סיפרו לי את כוונותיהם ושהם לא התכוונו להדאיג אותי ורצו רק לשמח את יאנקו.
“גברת רובר אנחנו לא נעשה את זה שוב”

הבטיחו לי שני הבנים . סמכתי עליהם ואמרתי “אתם יכולים להמשיך לבוא לשחק אך אסור להוציא אותו מהחצר”
שני הילדים הנהנו בראשם ויאנקו היה מאושר.

ומאז הילדים היו באים אל יאנקו כל יום כדי לשחק איתו, מדי פעם לקחתי את שלושתם לים , יאנקו מאוד אהב את הים.