יום בחיי תלמיד בשנת 2400

בבוקר שרבי וחם פקחתי את עיני בבהלה לקול מפחיד ששמעתי. זה היה משהו שלא רואים בכל יום.

קוראים לי אורי , ואני בן 15 תלמיד כיתה ט’ , לומד בעיירה קטנה בדרום מרכז טנסי, מחוז מורזה (ארה”ב). י

זה היה עוד יום רגיל בעיירה הקטנה שלנו , מה זה אומר רגיל ? רגיל ומשעמם.

והנה חלף לו עוד יום , הלכתי לכיוון ביתי אחרי יום לימודים מעייף ושקעתי לשינה עמוקה .

בבוקר ,קמתי למשמע צלילים מוזרים ולקול מפחיד ששמעתי , הרמתי את אלת הבייסבול שלי והתקדמתי לכיוון הארון כדי לבדוק מהיכן מגיע הרעש.

נדהמתי מהמראה שראיתי , זהו לא היה משהו שרואים בכל יום .

באמצע ארון הבגדים שלי , עמד איש עם מראה מוזר , שיערו היה אפור ועל אפו נח זוג משקפיים עגולים . הוא לבש מקטרת ארוכה והיה נראה כאילו בא מתקופה אחרת.

ליד אותו איש המוזר  עמדה מכונה מוזרה , התקרבתי כדי לראות מהי אותה מכונה אך קול צעקה עצר אותי.

האיש המוזר שאת שמו אני עדיין לא יודע החל לדבר איתי  : ” אורי , קוראים לי ג’וני ואני באתי מתקופה אחרת , נשלחתי אלייך משנת 2400 כי אתה ילד מיוחד  .

כמוך יש רק עוד 4 ילדים בעולם.  ההצעה שאני עומד לדבר אתך עלייה היא הצעה של פעם בחיים , מלאת חוויות ודברים שלא ראית מעולם. כל מה שאתה צריך בשביל הדבר הזה זה רק אותי ואת מכונת הזמן הזאת  . ”

חשבתי מה עליי לעשות , האם להסכים להצעה? הרבה שאלות התרוצצו במוחי באותו הרגע ובחשיבה מהירה פשוט אמרתי לו כן .

לא ידעתי אם אני יתחרט על זה או לא אבל אמי תמיד אמרה לי שאני צריך לחיות אתך הרגע , אז למה לא?

ג’וני התקדם לכיווני הושיט לי את ידו , וביחד התקדמנו לכיוון מכונת הזמן.

ישבנו בתוך מכונת הזמן , הייתי לחוץ , ידיי הזיעו כי לא ידעתי בכלל למה הסכמתי מההתחלה.

ג’וני אמר: ” לחגור חגורות ולהחזיק חזק !!! ” . החזקתי כאילו חיי תלויים במעקה.

נסענו במן מנהרה מוזרה שבכלל לא ידעתי שקיימת לי בארון.

היא הייתה מן ספירלה שחורה לבנה .

שעברנו במנהרה ראיתי את כל אירועי העבר של העולם מתרוצצים סביבי .

כעבור רבע שעה , המוכנה עצרה ונדהמתי למראה השלט שהיה מולי.

השלט היה גבוה מאוד , מאחוריו היה שדה ענקי והיה רשום עליו באותיות ענק ” העתיד ” .

העתיד ? חשבתי לעצמי , לא הגיוני  , הרי נסענו רק כרבע שעה בתוך המכונה .

כנראה ששקעתי למחשבות ארוכות ,  כי הרגשתי תפיחה קלה על הכתף , זה היה ג’וני .

הלכנו לכיוון השדה , לאחר הליכה של כעשר דקות הגענו לים .

מתוך הים יצא שביל שמוביל לקרקעית הים.

אני וג’וני התקדמנו לעבר אותו השביל והחלנו ללכת.

הגענו למקום מוזר , מקום שבחיים לא נתקלתי בו .

במעמקי הים היו מגורים.

זה כאילו שהאנושות העתיקה את מגוריה לגורדי שחקים  בעומק של כ-25 קומות מתחת למים. בתוך הבתים, הקירות היו כמו מן מסכי לד ששינו את צבעם בהתאם לבקשת האנשים המתגוררים בבית , חלק מהקירות היו שקופים ונתנו נוף למראה הדגים והצמחים הנמצאים בים.

היו חלק מכלי התחבורה שהעבירו בתים שלמים אל כל יעד בעולם מחוץ אל המים ועד ליד בו הם רצו להיות.

באותו הרגע הבנתי לאן ג’וני לקח אותי , כנראה אותו שלט היה נכון . הבנתי שהוא לקח אותי אל העתיד .

שקעתי למחשבות ארוכות שנית ,דבר שנהיה הרגל אצלי בזמן האחרון .

הרבה שאלות רצו במוחי , מתי אחזור הביתה ? איזה עוד מקומות נראה ? , אך לפתע קול קטע את מחשבותיי , זה היה ג’וני.

אתה בטח שואל את עצמך שאלות , מתי תחזור הביתה ובאיזה עוד מקומות תבקר , אך אל דאגה תשובות תקבל בהמשך ,אמר ג’וני כאילו קרא את מחשבותיי.

התקדמנו לעבר השביל  ממנו נכנסו והבנתי שאני בדרך לחוויה חדשה.

הגענו למכונת הזמן ונכנסנו אליה שוב.

לאחר נסיעה קצרה של כחמש דקות הגענו למקום חשוך עם מלא נקודות זוהרות סביב .

לא הבנתי מה זה , אבל אני חושב שראיתי דבר כזה פעם.

לאט לאט , התבהרה לי התמונה , והבנתי שאני נמצא לא פחות ולא יותר מאשר בגלקסיה.

איך הגענו לגלקסיה בפחות מחמש דקות ? ולמה אני רואה פה בתים ? ממתי יש בחלל חיים?

ג’וני החל להסביר לי , אורי , בעתיד אתה הולך לראות הרבה דברים משונים , לא לכל דבר יש הסבר , ואם אתה רוצה נוכל לבקר בבית של מישהו שמתגורר כאן .

בלי לחשוב פעמים אמרתי לו כן  , והחלנו להתקדם לאחד הבתים .

הגענו לכניסה של הבית , הבית היה גדול , בכניסתו היה דלת מעץ ומסביבה היא  הייתה שחורה, ליד הדלת עמדו ארבע אדניות , עם פרחים מרהיבים ביופיים.

ג’וני דפק על הדלת שלוש פעמים , הדלת נפתחה ונגלתה אלינו אישה צעירה .

הייתה לה הבעת פנים מוזרה , כאילו ראתה רוח רפאים .

ג’וני זה אתה? אמרה האישה הצעירה .

ענייה החלו להתמלאות בדמעות ומיד הבנתי שהגעגוע לא איחר לבוא , כנראה הם מכירים יותר טוב משחשבתי.

האישה קפצה עליו בחיבוק רוויי באהבה , ופניו של ג’וני קרנו מאושר.

ג’וני הציג לי את האישה הצעירה , אורי תכיר זאתי אחותי הקטנה ריבקה .

שנים שלא ראיתי אותה והתחשק לי להפתיע אותה  , אחות מה את אומרת על ההפתעה ?

אין יותר מאושרת ממני , ריבקה ענתה מחויכת.

——–

נכנסו אל הבית הגדול , הוא היה בית ממש מפואר.

במרכז הבית היה מגדל ארוך של מדרגות המוביל לקומה השנייה , התקרה והקירות היו שקופים ונתנו מראה לנוף המרהיב מחוץ לבית , לכוכבים , וגלקסיה.

ישבנו לכוס תה ועוגה והעברנו חוויות , צחקנו ונהנינו  ואפילו קיבלתי מריבקה צמיד למזכרת.

יצאנו מהבית של ריבקה והתקדמנו לעבר המכונה .

השעה  הייתה 12 בלילה.

אני וג’וני היינו ממש עייפים.

נכנסנו למכונת הזמן , וכעבור רבע שעה הגענו לארון הבגדים שלי.

הבנתי שהגיע הזמן להיפרד מג’וני .

ג’וני נתן לי שרשרת, ואמר :” אורי , היה לי העונג להכיר ילד מדהים כמוך, מתי שתצטרך אותי אני יהיה לצדך רק תלחץ על הכפתור שמאחוריי השרשרת ,ואני יבוא ,היה לי היום ממש כיף ואני ישמח להיפגש אתך לעוד טיולים בזמן ” .

חוץ מלחייך לא הצלחתי לעשות כלום . נתתי לג’וני חיבוק אוהב והבטחתי שאשמור אתו על קשר .

ירדתי מן המכונה עייף אך שמח , הלכתי לכיוון המיטה ושקעתי לשינה עמוקה.