חיי הנזיר, פשוטים ? או שאולי לא כל כך..

לחברי היקר,

היום כמו כל יום אני כותב לך מהמנזר,

אני זוכר שבדיוק היום לפני שנתיים חגגנו חברות

של שש שנים יחד, היום אני רק רושם לך על מה אני עובר,

ושולח לך בדואר, ולא נפגש איתך בבר או משהו

לחגוג שמונה שנים של חברות.

אני זוכר שבילדותנו היינו רצים אחרי בחורות,

היום אני אפילו לא יכול לחשוב על נישואין וילדים.

אני זוכר שבילדותנו כל יום אחרי סיום

הלימודים היית מתייצב אצלי לשחק בWII,

אני זוכר שבילדותנו היינו חופשיים, רצנו צחקנו, ותמיד הפרענו לכל השכנים,

לאחר השעה השישית אחרי זריחת השמש, ועד השעה התשיעית אחרי

זריחה השמש, אנו צריכים לנוח או לקרוא לעצמנו בדממה מוחלטת,

כך שלא נפריע לשאר הנזירים, כך שאני לא יכול אפילו ללחוש פה.

אני זוכר שבילדותנו היינו מבריזים משיעורים, לא מכינים מטלות,

וכל היום היינו עסוקים בלהתבטל ולא לעשות כלום.

היום כדי שלא נתבטל אנו כל הזמן עובדים,

ממלאים את המטלות שניתנו לנו וקוראים בכתבי הקודש.

היום ? היום אפילו בגד שלא ברשות המנזר אני לא יכול להכניס למנזר.

נותנים לנו פה הדברים הכי בסיסיים, כיסוי ראש שמחובר למעיל,

גלימה, נעלים, גרביים, חגורה, סכין, קנה מחודד לכתיבה, מחט,

מטפחת ולוחות לכתיבה.

תוך כדי שאני רושם לך וניזכר בחיים שהיו לי לפני, אני נזכר

שתמיד אהבתי את כל הקשור בנזירות, זה תמיד עניין אותי,

אני זוכר שאתה זה שדירבנת אותי ללכת לנסות, תמיד אמרת

שאם זה מה שאני אוהב וזה מה שמעניין אותי אני כן צריך

ללכת לשם, בהתחלה הרגשתי שזה כמו חלום שמתגשם ,

שלחיות במנזר עם אנשים שמבינים אותי וחושבים כמוני זה

ממש כיף, שלחלוק את דברי עם אנשים אחרים שרק הכרתי

זה יכול להיות ממש נחמד.

עכשיו, אני לא נהנה מזה שלפעמיים אין לי את הפרטיות שלי,

שיש לי פריטים בודדים שהם שייכים רק לי, שתמיד שקט מאוד פה.

אני חושב שאולי אני מתגעגע לחיי הרגילים, אולי אני בכלל רוצה אישה וילדים,

אולי אני רוצה לחיות ברעש, אולי אני רוצה להיפגש איתך בבר ולא לרשום לך מכתב.

אבל עכשיו, אני עדין נזיר, ואני חייב ללכת להמשיך לעבוד.

בברכה, אהנס .

אב המנזר , מה הוא כבר עושה ?

1/89

כמו בכל יום היום היה יום לא הכי קל,

כמו בכל שבוע היום אנו עוברים ובודקים אם הנזירים

מכניסים למנזר “אוצרות” משלהם בלי רשותי, ומחביאים

מתחת למיטות, בברזים, בשירותים, בחלונות, בארונות

ואפילו מעבירים ביניהם כדי שבזמן בדיקה זה לא ימצא

על אף אחד, אך לרוע מזלם אנחנו בודקים כל נזיר פעמיים

ומוצאים את זה בשלב כלשהו. היום היה מפתיע למדיי,

מידיי שבוע אנו מוצאים “אוצרות” אצל החדשים שעדיין

לא יתרגלו לחיים במנזר, הם מנסים להכניס דברים מההורים,

מזכרות ודברים שמזכירים להם את החיים הקודמים.

אבל היום ? היום היה לי מאוד מוזר כי דווקא נזיר ותיק

הכניס היום מכתב ישן מחברו שהכיר במנזר קודם,

במנזר הקודם שלו העבירו אותו בלית ברירה מכיוון

שהוא לא הסתדר עם העבודות שניתנו לו והוא היה צריך

הקלה וכיוון ובמנזר שלנו עבודות החקלאות לא מסובכות

ויש לנו אפשרות להתחשב בחלשים העבירו אותו עלינו.

עברתי במסדרון והסתכלתי עליו לראות איך הוא מסתדר,

מכיוון שלפני כמה ימים היה לו סכסוך עם אחד חבריו הטובים

במנזר, והם עדיין לא השלימו, אני יודע שלרוב הוא קורא ספרי

קודש אחרי ריבים עם חבריו ולכן נכנסתי לחדרו לראות מה

הוא קורא ושמתי לב שמה שהוא קורא זה מכתב מחברו הטוב

ביותר מהמנזר הקודם, לפי חוקי המנזר אני צריך לקחת לו את

המכתב ולזרוק אותו אבל בתור בן אדם, אני מבין שזה מה שמרגיע

אותו, אם אני אקח לו את זה הוא ישתגע , אני ממש לא יודע

מה לעשות, בכל מקרה הוא בן 65 והוא לא צעיר, דיברתי עם

אב המנזר של המנזר שחברו נמצא בו והוא אמר שהוא לא מסתדר עם

העבודות ומעבירים אותו מנזר בקרוב, אך עדיין לא הוחלט

לאן, אני חושב שאם אני אזרוק את המכתב כפי שאני צריך

לעשות בתור אב המנזר, אני צריך להעביר את חברו למנזר

פה בתור בן אדם. אני יודע שזה מאוד יעזור לו ולכן זה מה

שאני עומד לעשות.

3/89

אז אחרי חודשיים של תכנונים להעביר את חברו למנזר פה,

חברו עבר והם אפילו הספיקו להתחבר עם עוד נזיר חדש במנזר.

זה הצליח ,והוא מאושר מכל הדבר הזה שקרה פה בחודשיים האחרונים,

אני מרגיש שבתור בן אדם עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות,

כי בכל מקרה לפני הכל אנחנו בני אדם, ואנחנו צריכים לדאוג

זה לזה, אני חושב שמנעתי הרבה בעיות שהיו יכולות להיווצר בעקבות

מקרה זה, ולאחר חודשיים קשים אלו אני שמח שזה קרה

ושהם ביחד ושהוא שוב פעם לא מרגיש לבד. כיף לראות שהם מסתדרים

מעולה יחד והיום עוברים לגור באותו החדר, מה שביקשו לפני שבוע.

אני חושב שלפני הכל אנו בני אדם ולא משנה מה יקרה אנו צריכים

להיות שם אחד בשביל השני, וכן גם כשקשה . אחד מערכי המנזר המרכזיים,

הוא להיות בן אדם מחונך ומנומס, אני שמח שהיה לי העונג לעשות כל כך

הרבה דברים טובים לבן אדם שהוא לא אני. ואני חושב שכל הנזירים לוקחים

דוגמה ממני אב המנזר ולכן בראש ובראשונה אני צריך להיות בן אדם

ורק אז לדאוג לחוקי המנזר.

נזיר חדש ? וואלה לא הכי קל.

“היום הגיע, אני לא מאמין שזה קורה. זה כמו לעלות לכיתה א’,

או כמו לעלות לחטיבה או תיכון. זה יום שאתה מחליט שאתה מתקרב

לאדוני, את היום הזה אני עומד לזכור עוד הרבה..” זה היה המשפט

הראשון שאמרתי כשהתעוררתי ביום שאספו אותי למנזר. אני זוכר

שהתיק שלי היה ארוז עוד כמה ימים לפני אותו יום, זה היה יום שמחולק ל2,

החלק שאני עובר למנזר היה מבחינתי הצלחה, אבל אמא שלי היא נשארה לבד,

אחיי הגדולים נזירים אז הם השאירו אותי ואותה לבד ואבא שלי נפטר לפני שנה.

אמא שלי לא הפסיקה לבכות.. “אמא הכל יהיה בסדר, אני מבטיח. את לא לבד

אני יהיה איתך רק לא לידך..” זה היה המשפט האחרון שאמרתי לה לפני שניכנסתי

לרכב שלקח אותי למנזר, התרגשתי כל כך שכמעט בכיתי , אבל היה לי חבל על

אמא שלי השארתי אותה לבד.. מהרגע שנכנסתי לרכב ועד הרגע שניכנסתי למנזר

חשבתי רק על אמא שלי, ושאני מנתק איתה את הקשר, אבל מיד כשניכנסתי

למנזר פשוט כל כך התרגשתי שלא יכולתי לחשוב על כלום !!!

…

” אני מצטער , לא אוכל יותר להישאר פה, אמא שלי לבד ואבא שלי לא נמצא

איתנו פה יותר.” אלו היו המילים האחרונות לפני שעזבתי את המנזר, כן אני

הייתי בו שנה אבל ברגע שהגיע לאוזניי המילה אמא לא יכולתי להפסיק

לחשוב על זה שהיא לבד,על זה שאני אוהב אותה ושאני לא רוצה שהיא

תישאר יותר לבד.. אני חזרתי הביתה בהפתעה, אמא שלי אפילו לא ידעה

שאני חוזר המילים הראשונות שאמרתי לה תוך כדי שהיא בוכה זה “אמא יש רק

אחת והכי טוב להיות לידה, אלוהים לידך בכל מקום שתיהיה בו, אמא תמיד תרצה

להיות לידך אבל לא תמיד תוכל ” ברגע שאמרתי את זה לאמא שלי לא הפסקתי

לבכות, רק בכיתי ובכיתי . כל כך התגעגעתי אלייה ושמחתי שחזרתי אלייה,

הביתה. אחר כך, ישבנו דיברנו והשלמנו המון פערים של השנה הזו .

…

אני חושב שלהיות נזיר במנזר זה לא קל , וזה דורש לעזוב את המשפחה , ולנתק

כל קשר, לנתק קשר עם האמא שהולידה אותך לדעתי לא אפשרי. בשנה היחידה ,

שהייתי שם קיבלתי המון ערכים לחיים, כמו לקבל את השונה ולהיות חברתי יותר.

אבל לוותר על אמא שלי לא הצלחתי.

המנזר ? דעותי עליו.

לדעתי ;

קודם כל , אני חושבת שהמנזר יכול ללמד אותך ערכים לחיים,

לדוגמא , לא להפריע לאחר , להתחשב באחר, לעבוד קשה.

ובנוסף, הוא מחזק את האמונות שלך בתורה ובאלוהים <ישו>,

יש לך יותר זמן לנוח ולהיות עם עצמך, אתה לומד להכיר את השונה

ממך, שלא תמיד תפגוש או תתחבר עם אותו הבן אדם ברחוב.

אבל כמו לכל דבר בחיים שלנו יש גם את הצד הפחות טוב,

מנזיר נדרש להיות כמה שעות בשקט מוחלט שזה לא מתאים

לכולם מכיוון שיש אנשים שמאוד אוהבים לדבר, נדרש ממנו לא

להכניס חפצים משלו ללא רשות אב המנזר זאת אומרת שהוא מקבל

דברים בסיסיים ויותר מזה לא מקבל אך יותר מזה אב המנזר בודק

לעיתים שלא הכניסו כלום מבלי שאישר זאת, הם משתתפים בתורנויות

המטבח, ואסור להם להתחתן ולהוליד ילדים.

דעתי האישית היא שאני חושבת שאולי באיזשהו מקום אנשים

מתנזרים כי הם רוצים לברוח מהעולם, מהבעיות שלהם, לחיות

עם עצמם ולהתפלל לאלוהים.

לאנשים כאלו אין בעיה לנתק קשר עם חברים

טובים ומשפחה, כי הם רוצים לפתור את הבעיות שלהם בדרך

שלדעתי הכי פחות טובה, הם מנסים להתחבא הם לא ינסו לפתור

להמשיך בחיים כי הם מעדיפים לשבת בשקט ולהתחבא בפינה

שקטה שלהם. כמובן , שיש גם אנשים שבאים לשם כדי להתחבר

לדת ולאלוהים.

יש אנשים שרוצים להגיע למנזר כי רוצים להקדיש את חייהם לאלוהים,

אך בו זמנית הם חושבים שבעולם שלנו לחיות בלי משפחה זה לא לחיות,

מכיוון שקשה לעזוב את אמא ואבא שלך וחוץ מזה אם אתה מתנזר אתה

יודע שלא תיהיה בעלאישה ואבאאמא.

אך אני חושבת שלכל אחד יש את הדעות שלו ובסופו של דבר איך לחיות

כל אחד יחליט לעצמו.