נזירות

חיי היום יום

,חבר יקר

.אני רוצה לספר לך קצת על סדר היום שלי

לכל הנזירים במנזר יש סדר עבודות מסודר וקבוע: משעת הזריחה עד השעה ה-4 לאור הבוקר אני עובד בשדות עבודה מפרכת בקור, לאחר מכן ועד השעה ה-6 מאור הבוקר הראשון אני מקדיש את זמני לעבודות קלות כמו כתיבת ספרים או העתקת ספרים ועבודות בתוך המנזר

אחר הבוקר הקשה אני ישן ולפעמים קורא בשקט, בשעה ה-8 מאור הבוקר  אני מתעורר ומתפלל עד השעה ה- 10 מהזריחה אני ניגש לעבודה נוספת ובשעה ה- 19 מהזריחה אני מסיים את עבודתי והולך לישון וביום למחרת הכול מתחיל מהתחלה

 אומנם חיי היום יום במנזר לא קלים כלל אבל אלה חיים חשובים וחיים מלאי משמעות רוחנית עבורינו ואנחנו דואגים לכול האזור: יש לנו בית חולים ואנחנו מטפלים בכול החולים באזור .

המנזר שבו אני נמצא הוא אחד המפותחים והגדולים בעולם מה שמאפשר לנו לעסוק בנושאים רבים וחוץ מבית החולים יש לנו שטח חקלאי רב בו עבדתי בבוקר.

רגשות מעורבים

 היום היה  אירוע נוראי:  קמתי בבקור בשעה מוקדמת מהרגיל בגלל קריעות בכי וקולות אבלות .

לאחר שקמתי ממיטתי גיליתי שאב המנזר מת- הוא הלך לישון ולעולם לא התעורר עוד.

אותו היום כולם התפללו ועבדו עבודות קלות בלבד זה היה יום אבל ועצבות עד הלילה.

ביום שלמחרת נזירים רבים הלכו להמליץ על מועמדים לאב מינזר חדש, בסוף היום התגלה לי שהמליצו עלי לא מעט

ולמעשה הוצע לי התפקיד על ידי הבישופ האיזורי. רק היתי צריך להסכים להיות אב המנזר ואמרתי כן.

  לאחר יומים של עבודה כרגיל אמרו לי להתכונן כי בעוד שעתים יגיע הארכיבשופ.

לאחר שהתקלחתי החלפתי לבגדים נקיים ופשוטים ואז שמעתי דפיקות על הדלת  אמרו לי שהגיע הזמן.

הטקס היה מרגש עם נאום ברכה מן הארכיבישופ ותפילות מיוחדות. בסוף הטקס קיבלתי את המינוי שאמר שאני אב המנזר .

ברגע שנגמר הטקס וכולם התפזרו נשארתי לבדי ורק אז הבנתי שאני צריך לדאוג מרגע זה והלאה למנזר הגדול ביותר בעולם לאחר שאף אחד לא פיקד עליו במשך כימעט שבוע.

אותו יום העמוס של טיפול במנזר שהרגיש אין סופי ובסוף ניגמר בתחושה שהגל הקשה כבר טופל וכולם חזרו לשגרה.

דברים שמבינים רק עכשיו

יש דברים שאני רואה מהצד ופיתאום “נופל לי האסימון” עד כמה קשים החיים בתור נזיר וההבנה הזו גורמת לי רצון להסביר לכולם יותר על החיים כנזיר . אחד הדברים הבולטים והקשים ביותר הוא  החוקים:

לחיים במנזר תנאים וחוקים רבים, אחד מן החוקים הכי בולטים לטובה הוא השוויון בין כולם ביחס ומס’ החפצים האישיים שכל אחד מקבל, למשל, כל נזיר מקבל כמה חפצים אישיים כמו נוצה ודיו (להעתקת כתבי הקודש), גלימה מיוחדת שמכסה את רוב הגוף וגם את הראש, סכין ועוד. מצעי המיטה של כל נזיר הם גם שווים- אותה שמיכה וכרית באותו עובי כמו אצל כולם. הנזירים יתחילו את יומם ישר בעבודה לאחר שיתעוררו, העבודה תהיה מותאמת לסוג המנזר שבו חיים הנזירים (חקלאי,בית חולים וכו’), אם לנזיר לא יהיה מה לעשות בעבודה, הוא יוכל להעתיק את כתבי הקודש, אך גם זו אינה עבודה פשוטה כל כך. אם מישהו חולה או פצוע ומרגיש חלש, אז תינתן לו עבודה לא קשה במיוחד למרות מגבלותיו. לקראת בוא הצהריים ילכו הנזירים למנוחה קצרה של כשעתיים ואחריה ימשיכו בעבודתם, אחריה, תהיה ברוב המקרים תורנות מטבח ובה יוכלו הנזירים לאכול, הם כולם יקבלו את אותם סוגי וגודלי מנות ולאחר הארוחה, יתחילו את התפילות שלהם הכרוכות בעוד ועוד עבודות בין תפילה לתפילה עד שיגיע הזמן ללכת לישון ולסיים את היום. מבעד לחוקים אלה, שמצוינים ברוב המנזרים, ישנם מקומות אחרים בהם ישנם חוקים נוספים למנזר ולעתים הם יכולים להיות ממש יוצאי דופן ובלתי-רגילים למשל, מנזר השתקנים : נקרא כך מכיוון בו יש חוק ובו יש להימנע מדיבור ככל האפשר. בשביל להצטרף למנזר כלשהו, ישנה תכנית של הצטרפות הדרגתית ולמידה ארוכה מאוד על מנת לאפשר הסתגלות למחייה במקום ובו עובדים קשה כמעט כל הזמן ומקבלים תגמולים קטנים, אם התכנית תעבור בהצלחה, יוכל האדם שברצונו להצטרף להתנזר ולהפוך לחלק מן המנזר.  אם לאותו אדם ישנם ילדים צעירים שזקוקים לעזרתו על מנת לחיות ולהתפתח , אז אותו האדם יתבקש מאב המנזר שיישאר עם ילדיו עד שיתבגרו מכיוון שהוא יותר חשוב להם מאשר שהדת חשובה לו, מה שמוכיח שהנזירים לא יתנו תמיד לדתם להיות בראש העדיפויות שלהם. אז לסיכום, חיי הנזירים הם חיים המכוונים לפשטות פיסית ופשטות באורח החיים וזאת בכדי להנות כמה שיותר ממאץ ומשאבים להתייחדות עם האמונה. יחד עם זאת החיים במנזר הם אינם פשוטים כלל ואצל אדם ממוצע בימינו ישנם חיים אפופים באי-צניעות ורצון ולהעביר את יומם בצורה שונה מאד מהצורה שבה מעבירים הנזירים את יומם אשר אפופים בעבודה קשה, אך בכל מקרה ישנו הבדל גדול בין 2 סגנונות החיים. כאשר מישהו מתנזר, הוא מוכיח שהוא בהחלט מאמין בדתו עד מאוד ועד כדי כך שיסכים להתעייף כל יום בלי לקבל כמעט מנוחה רק בשביל לרצות את האל ולכן יש לדעת כי התנזרות משמעותה: חיים המתאפיינים בצניעות רבה, הקרבה של סגנון חיים מקובל כמו משפחה, קריירה, כסף ורכוש לטובת חיים רוחניים עשירים יותר.

דברים שמבינים רק עכשיו חלק ב

נדרי הנזירות מאפיינים את הבחירה בסגנון חיים אחר:

ולדעתי זה האחד הכשה ביותר צניעות ולסתפק במועט ואנחנו אף פעם לא מרגישים מפונקים ,אנחנו עובדים קשה כל היום ומשתמשים בחפצים מעתים וצנועים כמו ארוחות צנועות, סוגי מצעים פשוטים, סוגי בגדים מסוג פשוט וכו’.

השני אכי כשה זה הצייתנות במנזר חייבים כל זמן לציית ולכבד את אב המנזר ובמיוחד את האל, את אב המנזר מכבדים בגלל שהוא היחידי מכל שאר הנזירים שלא מקבל יחס שווה בין כולם, הוא מקבל יותר דברים מן האחרים וחייבים להקשיב ולציית לדבריו ובתר אב המנזר אני מרגיש את זה במיוחד, את האל הם מכבדים בשל עבודתם הקשה, אנחנו מאמינים כי העבודה הקשה היא האת הדרכים להציג את עצמנו כנזירים,  זוהי דרך שמציגה לאל את נחישות ואת המאמצים שלנו והכל בכדיי לרצות את מי שהכי חשוב לנו(האל).

חוק נוסף הוא פרישות, נזיר צריך להימנע מנישואין והולדת ילדים, מסיבה זו, הדרך היחידה שבה אמונת הנזירים התפתחה וגדלה הייתה ע”י גיוס נזירים ממקומות אחרים ע”י כך ששכנעו אותם להצטרף לאמונה שלנו.