נזירים

אורח חיי כנזיר

.מאז שנולדתי הקדשתי את חיי לעבודת האל ולמדתי ללכת בדרכו של ישו ושליחיו

.נולדתי במנזר ואגור בו עד סוף חיי, ונדרתי לשרת את אלוהים בדרך צנועה ובלי משפחה

.בנוסף, נשבעתי לציית לאב המנזר ולתקנון שלו

  .אני וחברי עוסקים בעבודת כפיים, אדמה, בנייה, העתקת ספרים ועוד

.התושבים באזור מעריצים אותי ומעריכים אותי, הם נותנים לי מתנות ותרומות

.כאמור, כל רכושי וכספי הועבר למנזר ולכן מתנות ותרומות התושבים הופכים את המנזר לגדול יותר ושווה יותר

 העבודה העיקרית שלי היא העתקת ספרים ביד,  מכיוון שלא היו מכונות ועבודת יד הייתה האמצעי היחיד לכתיבה והעתקה.

.אני מעתיק ספרים בשיטה של קלף ונוצה- עבודה ממש קשה ומייגעת

-אני מעתיק הרבה דברים וסוגים של כתיבה ביניהם

הברית החדשה-

כתבי יד בפילוסופיה-

כתבי יד ברפואה-

כתבי יד בהיסטוריה-

סטלה מאריס- מפי אב המנזר

-רקע על המנזר

.מנזר סטלה מאריס נמצא בחיפה בשכונת סטלה מאריס והוא מנזר לגברים בלבד

.לבניין שלוש קומות והוא בצורת חומה עם פתחים בגלל צורך של התגוננות מפני התנכלויות

-דבריי אב המנזר

.אני משמש כאב המנזר כ10 שנים, לאחר שנבחרתי בהצבעה על ידי נזיריי המנזר ולאחר אישור של הבישוף המחוזי

בין תפקידי אני דואג לבדיקה של הנזירים במנזר, כאשר צריך לשוחח עם הנזירים אני דואג לכך, בדיוק עכשיו אני בדרכי לשיחה עם נזיר שלא קם לעבודה במטבח בשעה שהיה אמור לקום בה אף על פי הנדרים שנדר לישו בהם התחייב לעבוד את אלוהים ולתת למנזר ולו הכל.

למרות שנבחרתי על ידי הצבעה דמוקרטית, אחד מתפקידי הוא לבחור נזיר יורש שיקבל העדפה אחרי סיום תפקודי, דבר זה גורם לכל הנזירים להתנהג יפה ולהצליח בעבודתם כדי שיבחרו על ידי לתפקיד המבוקש.

המיסה

המיסה היא אחד הסקרמנטים* הקדושים בנצרות, את הטקס מקיימים בכנסייות והוא נועד לשחזר ולהזכיר את הסעודה האחרונה**.

המיסה כוללת:

-תפילות

-קריאה בכיתביי הקדושה

את המיסה מבצע הכומר למתפללים בכך שהוא-

חותך חתיכת לחם- לזכר דבריי ישו: “אכלו את הלחם כי זה בשרי”.

מוזג יין- לזכר דבריי ישו: “שתו את היין כי זהו דמי”.

מטרת המנהגים האלה היא להכניס את “דמו ובשרו” של ישו לגוף המתפללים ובכך דמו ובשרו יהפכו לדמם ובשרם.

*סקרמנט- טקם בדת הנוצרית.

**הסעודה האחרונה- הפעם האחרונה בה סעד ישו עם תלמידיו, הסעודה הפכה לאחד האירועים המרכזיים בחייו של ישו.

תעודת זהות לנזיר

שלום לכם, קוראים לי בוטרוס פיטר ואני נזיר.

הצטרפתי למנזר השתקנים הנצמא בלטרון בישראל לפני כ-5 שנים, כשהייתי בן 21.

ההתלבטות אם להצטרף למנזר או לא להצטרף הייתה קלה מאוד מכיוון ששני הוריי היו נזירים (הם ילדו אותי לפני שהתנזרו), אבל ההתלבטות שלי הייתה אם ללכת דווקא למנזר השתקנים.

לבסוף, קיבלתי החלטה להצטרף מכיוון שחבר טוב שלי אמר לי שהוא יצטרף גם כן.

התאריך המדוייק שבו הצטרפתי למנזר היה ה12 לנובמבר 2012, אני זוכר את תאריך זה כי הוא היה התאריך ששינה את חיי.

הנזירים במנזר היו נראים נחמדים בהתחלה אך מהר מאוד הבנתי שאני לא באמת יודע עליהם הרבה כי כאמור, אני במנזר השתקנים.

את סדר היום אני מתחיל בשעה שלוש לפנות בוקר בתפילה שלאחריה אני הולך לעבוד במטבח (הצמחוני) ואחריו אני חוזר להתפלל, ככה כל יום.

וזוהי תעודת הזהות שלי.