החיים במנזר

שלום,

שמי כריס ואני נזיר אשר גר באירלנד.

היום אני רוצה לספר לכם על אורח היום שלי.

אני מתחיל את יום שלי בזריחה, בין השעה הראשונה לשעה הרביעית אני מבצע את העבודות הדרושות שהמנזר שלי מתמחה בו.

המנזר שלי מתחמחה בעזרה לחולים. היום למשל הגיעה אלינו אישה בהריון שעוד שנייה כמעט ילדה.

בסוף הוצאנו את התינוק שלה אחרי מאמצים רבים.

אתמול הגיעה אלינו אישה בת 105! שנפלה ממיטתה, לצערי הרב מאוד לא הצלחנו להצילה, אני מאוד עצוב מכך.

מהשעה הרביעית עד השעה השישית אני מקדיש את זמני למנוחה וקריאה.

לאחר השעה השישית אני מעתיק כתבי קודש, עבודה זו קשה ומייגעת, אני צריך להעתיק את כתבי הקודש בזהירות מוחלטת חשוב להיות מאוד מדויק ולכתוב הכל בכתב מסודר ויפה.

לאחר מכן אנו הולכים לנוח ואוזרים כוחות לקראת התפילה. אחר כך אנחנו הולכים להתפלל או לשיר מזמורים.

 אתמול היה יום ראשון מה שאומר שאנחנו הולכים למיסה. מיסה הוא בעצם טקס שתמיד אנו עושים ביום ראשון.

לאחר מכן אחרי יום קשה אנחנו הולכים לישון. אלה הם חיי, אני חי חיים מאוד צנועים. אין לי טלפון, אין לי רכוש פרטי ואני מאוד אוהב את זה.

תודה שהקשבתם לי!!!

בברכה,

כריס תומאס.

שלום,

שמי כריס

במכתבי הקודם סיפרתי על סדר יומי.

היום אני רוצה לספר לכם על נזירה בשם: בריג’יד מקילדייר שהייתה נזירה אירית ממש כמוני.

בעצם היא הייתה אם המנזר היא נולדה בשנת 451 ליד דאנדלאק, בתאריך השלוש עשרה לפברואר.

פה באירלנד היא נחשבת לאישה מאוד חשובה. מסופר פה באירלנד שהיא נולדה לאם שהייתה שפחה ואב דרואידי. מסופר שהיא קיבלה את שמה, כאשר היא נולדה אביה חלם ששלושה נזירים באו להטביל אותה ואז הם אמרו לו שיקרא לתינוקת בריג’יד. תמיד שאב המנזר מספר לנו את הסיפור הזה אני תמיד נדהם.

במהלך כל חייה בריג’יד, חוללה ניסים רבים שבעיקר קשורים לריפוי והאכלת עניים.

 כבר מגיל צעיר היא הייתה מסורה לישו, המסירות שלה הייתה כל כך גדולה. לדוגמא בכל הזדמנות היא נתנה את רכושה לעניים.

אך לצערי ולצערה הרב אביה היה מאוד עני והוא כעס על מעשיה והוא החליט למכור אותה בתור כלה לאחד המלכים  באירלנד. בנוסף על כל זה היא הייתה מעבירה שיעורי לימוד תורה בעיקר לנשים. היא יסדה מרכז חשוב לאמניות זעירות,  שכלל עבודות מתכת ואיור כתבי יד. אני כל חיי הערצתי אותה ואמשיך להעריץ אותה.

כי אנשים כמוה לא רואים הרבה. תודה רבה שקראתם את מכתבי מקווה שהוא עניין אתכם.

אשמח לכתוב עוד.

בברכה,

כריס תומאס.

שלום,

שמי כריס במהלך מכתבי הקודמים סיפרתי לכם על חיי במנזר ועל נזירה.

בדיוק היום אב המנזר עשה לנו הנזירים שיחה על העקרונות שלנו ואני החלטתי שאני רוצה לספר לכם עליהם.

ראשית שליטה עצמית והסתפקות במועט.

שנית הימנעות מתענוגות, בריחה מחברתם של אנשים, האמת את החוק הזה אני לא אוהב במיוחד כי אני לא יכול להתענג על גלידה או להיות מאוהב במישהי.

בנוסף לכך אני צריכים לקום מוקדם בבוקר, לשמור את מצוות האל, לא לכעוס, לא למהר, לא להתרגז,

כוח סבל, אהבת אלוהים, נחישות בגוף ובנפש  רצינות, כנות, להתפלל תפילות ארוכות בהן חשים תחושת עצב, להיות רודף שלום, לא להשיב רעה תחת רעה, לא לחפש מגרעות אצל אחרים, לבטל את רצונו בפני רצונם של אחרים, לוותר על רכוש,

לימנע מפיתוי, לחזור בתשובה על ידי צומות,  לחשוב מחשבות טהורות, לקבל דברים טובים בקור רוח, שוויון נפש, לנטרל רגשות,

לעבוד עבודת ידיים ולספק לעצמו את הדברים הבסיסיים.

לקרוא בכתבי הקודש ולישון מעט ככל האפשר. עם כל החוקים האלה אני מצליח להסתדר כי אני כבר רגיל. מקווה מאוד שגם אתם תהפכו מתישהו להיות נזירים.

תודה שהקשבתם לי!!

בברכה,

כריס תומאס

שלום,

שמי כריס במהלך כל מכתביי הייתי מספר לכם על דברים מאוד מיוחדים.

היום אב המנזר הושיב אותנו לשיחה על הנדרים של הנזירים.

אם לא ידעתם בעצם כל בן אדם שרוצה להפוך להיות נזיר צריך לנדור שלושה נדרים.

הנדר הראשון הוא צניעות כלומר אנו צריכים להישבע להיות צנועים, למשל אסור לנו להשוויץ כי מבחינתנו כולם שווים.

כאשר אני הולך לישון אני שואל את עצמי האם אני באמת הייתי צנוע היום ולא הייתי יהיר ושחצן.

הנדר השני שאנו נודרים הוא צייתנות כלומר אנו מחויבים לציית אל אב המנזר. לפי דעתי נדר זה הוא מאוד חשוב כי אם לא היה מישהו אשר היינו מחויבים לציית לו אז היה במנזר בלאגן רב.

מדי פעם אני שומע כמה נזירים ששואלים אחד את השני: “האם אנחנו באמת חייבים לציית לאב המנזר?” או שהם שואלים: “האם באמת נדר זה הוא חובה”.

אני לא יודע מה איתם אבל אני חושב שזהו נדר מאוד חשוב, אבל זו בחירה של כל אחד.

הנדר האחרון שאנו נודרים הוא נדר “הפרישות”. בעצם נדר זה אוסר עלינו להתחתן ולהביא ילדים לעולם, ובכללי להתחייב למשפחה.

לפי דעתי נדר זה הוא מאוד הכרחי כי אני מחויב לעסוק בעבודת האל ולא לטפל במשפחתי.

אלה שלושת הנדרים שאנו צריכים לנדור.

מקווה שנהנתם לקרוא את מכתבי!

בברכה,

כריס תומאס