יומני היקר – החיים במנזר

יומני היקר שלום,

ראשית הכר אותי : שמי הוא כריסטן , אני בן 12 שנים . אני בן לכריס ( על שמו אני קרוי ) ולרוזה אלזס .אנחנו מתגוררים במצרים , בקרבת נהר הנילוס ויובליו . הורי הם מאמינים חזקים מאוד בדת הנוצרית , הם חושבים כי דרכו של ישו היא הדרך היחידה שבה אנו צריכים לנהל חיינו. אני , אינני יודע מהם אמונותיי כעת , בעודני ילד לכן

בנתיים עלי להאמין באמונות הורי משום שאנוכי עוד צעיר ואין לי את האפשרות להחליט , אך אינני רואה בזאת הכרח ,אני רואה זאת בדרך הטובה ביותר לניהול חייו של אדם . הורי אומרים כי הגיע זמני לעזוב את בית מגורי ולעבור למנזר. מאז הייתי בן 3 זכור לי כי הורי לימדו אותי מהו  מנזר , מה יש לעשות בו או למה אנו צריכים לגור ולחיות את חיינו במקום הזה . אני מתרגש מאוד לקראת בואי למנזר . אני מקווה בליבי כי אמצא את עצמי במקום ההוא , כי אזכה לגלות ולפתח אמונותי . כי אדע מה היא הדרך בה אצטרך וארצה לצעוד.

יומני היקר , השעה כבר מאוחרת

מחר מצפה לי יום ארוך , ( הגעתי למנזר כמובן )

עלי לשכב לישון .

לילה ערב .

יומני היקר ,בוקר טוב .

אין בפי מילים היכולות להסביר את התרגשותי . לקראת בואי למנזר . בעוד כשעה אצא עם אבי כריס לדרכנו למנזר . ארזתי בתיק קטן את חפציי ,

ארזתי מעט בגדים , ארזתי את נוצת ודיו הכתיבה שלי . זה הכל , תיק קטן וברובו התרגשות במקום חפצים . בעוד כחודשים אהיה בן 13 , כידוע כאשר נער מגיע לגיל 13 הוא עובר את טקס המשיחה . טקס בו מושחים נער בשמן. הטקס בעצם מסמל כי הנער מקבל עליו את הנצרות מרצונו החופשי, ולא מרצון אביו כפי שהיה כאשר הנער נולד והיה לתינוק. הטקס נערך לזכר משיחת המלכים בשמן.

שמתי לב כי עם בגרותי רצוני להיות נוצרי מתגלה ומתפתח במהרה , אני חושב שזה קורה משום שכאשר אני גדל אני יודע מהן המשמעויות והפירושים לדברים , אני יודע מהו באמת פירוש הדבר להיות נוצרי .

הינני מחויב לסיים את כתיבתי ביומן בשל יציאתנו למנזר .

כשאגיע ויהיה לי מעט זמן , אכתוב שוב .

יומני היקר ,

בהליכתנו גיליתי רבות על המנזר ותולדותיו . למנזר שאליו אגיע קוראים מנזר פארן והוא נמצא ליד נחל קלט , שבמדבר יהודה . שמו של המנזר נגזר מכפר קרוב שנשא את אותו שם – פארן. זהו המנזר הראשון שייסד חריטון, אבי תנועת הנזירות במדבר יהודה . ראשית אבי הסביר לי מעט על חריטון , חריטון הנזיר היה בן למשפחת אצולה מהעיר איקוניום, יש האומרים כי לחריטון היה חשיבות גדולה לחיקוי אורח חייהם של אליהו ויוחנן המטביל במדבר בנוסף לזאת הקרבה לירושלים ולמקומותיה הקדושים תרמה אף היא. חריטון ייסד זרם נזירות מסוג חדש. המילה “לאורה” שנועדה לתאר את סוג המנזר החדש שהקים, מעידה על עצמאות מסוימת מנזירות מצרים. משמעותה המילולית של “לאורה” היא “שביל צר”, והיא מתייחסת כנראה לשביל שחיבר את שני חלקי המנזר – תאי המתבודדים ומבני הציבור . אבי סיפר לי כי המנזר הוקם בשנת 330 לספירה שזה לפני כ- 50 שנים .

לאחר הליכה ולמידה מרובות ,הגענו למנזר פארן .

בכניסה למנזר קיבל אותנו אב המנזר , הוא היה חביב ומחייך . הוא הסביר כי למנזר שלושה חוקים עיקריים :להסתפק בארוחה אחת בסוף היום (שכללה רק לחם, מלח ומים), יש להתפלל בכל שבעת מועדי התפילה ביום, וחייב עבודת כפיים לפרנסה (בעיקר קליעת סלים או שזירת חבלים).

הוא אמר כי במנזר הזה יש לנהוג באהבת הזולת על פני הסגפנות, ולכבד את פתיחת המנזר לאירוח זרים ועזרה לעניים , דבר שמאוד הערכתי וכיבדתי . הופתעתי לגלות כי במנזר היו עשרות בודדות של מאמינים , ובליבי היתה תקווה שעוד מתבודדים מאמינים חדשים יגיעו ובכך תגדל פעילות החסד והעזרה לזולת.

 אב המנזר ערך לי סיור במנזר בשלב זה נאלצתי להפרד מאבי , זה היה שלב מאוד מאוד קשה ועצוב . אני לא מסוגל להאמין שלא אראה אותו יותר לעולם . אני אתגעגע אליו ואל אימי מאוד .

בסיור אב המנזר אמר שהחיים במנזר שילבו בין התבודדות לבין שיתוף פעולה: הנזירים חיו בתאים נפרדים במשך השבוע, אך נפגשו בסופי השבוע לטקס המיסה(הוא טקס הנועד לשחזר את הסעודה האחרונה ולהטמיע את מות ישו ואת קומו מן המתים בלבם של המתפללים ולאחדם כקהילה אחת סביבו.) ולארוחה משותפת. לכל נזיר היה מרחב עצמאות בתאו, אך תפקידים שונים חולקו בתורנות והטילו על הנזירים אחריות מסוימת לכלל.

האב הובילני לתא שלי ואיחל לילה טוב איחלתי לו חזרה , והוא הלך לתאו .

מחר אני מצפה בקוצר רוח להעביר את יומי הראשון .

עלי לאזור כוחות , לכן אלך לישון .

יומני היקר,

כעת אספר לך מה עבר בראשי במהלך היום , מה עברו ידי כלומר מה עשיתי במשך היום …

כל השבוע כל נזיר בשלו , עובד מתפלל ומתבודד . כל אחד בתאו .אין אנו נפגשים במהלך השבוע אלא רק בימי שבת וראשון היו הנזירים נפגשים לתפילות משותפות, ארוחות משותפות, הצטיידות במזון לימות השבוע וחומרי גלם לשזירת חבלים וקליעת הסלים.

בשעה 4:00 – אב המנזר עבר בין תאי המנזר והעיר את הנזירים לתפילת היום ב-4:30 , בחרתי להעביר את חצי השעה במקלחת חמה. לבשתי את בגדי הנזיר החדשים שקיבלתי וירדתי לתפילה .תפילת היום – היא תפילה המסמלת את ראשיתו של יום חדש ויש בה התייחסות לתחִייתוֹ של ישוע. היא נפתחת בפסוק: “ה’ שְׂפָתַי תִּפְתָח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ” . אחר כך קוראים את מזמור צה בספר תהילים.

 תפילת היום מסתיימת בשעה 7:00 . מהשעה 7:00-10:00 אנו מעתיקים ספרי קודש , אב המנזר אמר לי כי לעיתים ישנם ספרי בעלי מילים כה רבות עד כדי שלוקח שנתיים שלמות להעתיק ספר אחד והלך לבדוק כי שאר הנזירים התחילו בעבודה. הכתב בספרי קודש מאוד ציורי ויפה ניתן לראות בברור את קודשו אך מזאת ניתן להסיק כי העתקת הספרים היא אכן קשה מפרכת וארוכה .

בשעה 10:00 נושאים הנזירים בתאם את “תפילת המקראות”, הנמשכת חצי שעה ומיד לאחר מכן שזירת חבלים ומחצלות .

לאחר שזירת החבלים והמחצלות ונשיאת התפילה בשעה 13:00 – 16:00 אנו משננים פסוקים מספרי קודש . שינון הפסוקים הוא דבר הקשה עבורי משום שאינני “זכרן” כה גדול . הורי קראו לי “חולמני” משום שלא הייתי מסוגל לזכור דברים שאמרו לי לטווח רחוק . אנשים היו אומרים לי דברים ולאחר כמה ימים או חודשים לא הייתה בי היכולת לדעת מה הם אמרו . זה כאילו הדברים “נכנסו מאוזן אחת וישר יצאו מהשנייה “.

אני אעשה כל שביכולתי כדי להתמודד עם שינון הפסוקים ולהביא תועלת לשאר הנזירים. אני אקבל זאת כאתגר .

בשעה 16:00לפני הארוחה אנו מתפללים את התפילה השלישית – “הלִיטוּרְגְיָה של השעות“, בה כּלוּלים קטעים מכתבי הקודש העוסקים בתולדות המין האנושי מאז בריאת האדם ועד אחרית הימים. הנזיר מסיים לקרוא את “הליטוּרגיה של השעות” כולה במהלך שלוש שנים , זוהי תפילה אורכה וגדולה מאוד . מיד אחרי התקיימה הארוחה היומית הכללה אך ורק לחם, מים ומעט מלח לכל אחד . בביתי היינו מתחלקים בלחם אחד , שני כוסות ולעיתים בחגים אף מלח לכל המשפחה שלושה אנשים אוכלים זאת ורק זאת פעם אחת ביום. כאן במנזר יש אפשרות למשהו שונה . אוכל שיותר ישביע וימלא את הבטן . בארוחה עברה במוחי המחשבה הקטנה והמשמחת כי בעודי לא בבית להורי יש יותר מה לאכול , יש יותר מה לשתות ויש יותר ממה להתקיים . אני מאוד מתגעגע הביתה להורים שלי , אני מקווה שהגעגועים יחלפו עם הזמן כי כל עוד עודני במנזר לא אוכל לראות את הורי לעולם.

כדי שאעסיק את מוחי במחשבות אחרות …

אמשיך בסדר יומי .

לאחר סיום הארוחה בשעה 16:10 , אנו מסיימים לאכול במהירות משום שאין אנו מעוניינים בבטלה ! אבי המנזר אומר כי “חוסר מעש הוא אויב הנשמה” ואין אנו עוסקים בחוסר מעש ולכן יש לשוב לתפילה . מהשעה 16:10-18:00 אנו מתפללים את התפילה הרביעית שצריכה להאמר ביום , לפי רדת החשכה.

בשעה 18:00 – 20:00 אנו מתפלילים את התפילה החמישית אשר צריכה להאמר בשעות הערב ומיד לאחר מכן , מוכרים את תוצרות עבודתינו ופרי עמלנו לתושבי האזור. תל אל-כבוס , ענתא וירושלים .

מהשעה 20:00-23:00 עם חשכה נאמרת תפילת הערב, המוקדשת להוֹדָיה על היום שחלף. בתפילה זאת יש התייחסות לסעודה האחרונה, למותו של של יֵשוּע ולציפייה לשובו.

היום היה יום ארוך ועמוס , מצפה יום מרגש מחר . מחר זהו יום השבת בוא אנו כל הנזירים אורחים ארוחה וטקס יחד . אני משתוקק לדעת איך זה יהיה ומה בעצם נלמד מפי אב המנזר מפני שאוזני שמעו כי בכל יום שבת וראשון הוא מעביר לכל הנזירים יחד שיעור ומעשיר להם הידע .

 יומני היקר , לילה ערב .