החיים במנזר

יומני היקר, ברצוני לספר היום על עוד יום נוסף ורגיל בחיי במנזר,

קמתי בהשכם הבוקר,ממש מוקדם עם זריחת השמש והתחלתי בעבודות היום הרגילות שלנו. התחלתי בחקלאות, שתלתי את זרעי עץ העגבניות וקטפתי את התפוחים הבשלים מהעץ, לאחר מכן ניגשתי לטפל בתרנגולות והאכלתי אותם בכמה זרעים ואספתי את ביציהם, האכלתי את הסוסים עם כמה ערימות חציר, כך המשכתי בעבודות דומות עד לבוא השעה הרביעית לאחר זריחת השמש הפסקנו לעבוד בעבודות היותר “קשות ופיזיות” והתחלנו לקרוא את כתבי הקודש וגם להעתיקם בכתבי יד מהברית החדשה (מין שיטה שאנו הנזירים פיתחנו לכתיבת כתבי קודש), בבוא השעה השישית הלכנו למיטותינו והתכוננו למנוחת הצהריים שלנו, כולם הלכו למיטותיהם בדיוק באותו הזמן. השקט היה עמוק וכמה אנשים שלא רצו לנמנם קראו בשקט את כתבי הקודש וחלק המשיכו להעתיקם, לי, זו הייתה שנת צהריים נעימה וטובה, דרך נחמדה לסיים את חצי היום הראשון ולהתכונן לקראת החצי השני. לאחר כמה זמן קמנו בשעה השמינית מהנמנום הקטן ברעב גדול, והתחלנו בתורנותנו במטבח. אני הייתי הראשון בתורנות, ואת האמת, היה לי די קשה להסתכל על אוכל חמים וטעים מול עיניי שאסור היה לי לגעת בו, אני כמעט הזלתי ריר אך למרבה המזל תורנותי לא הייתה כזאת ארוכה בסוף, ודי מהר כבר אכלתי לי את האוכל החמים והטעים, אני קיבלתי את אותם גודלי המנות ואותם סוג המנות כמו של כולם, שדרך אגב לא היו כאלה גדולות, אך לפחות הטעם היה טוב. לאחר ארוחה טובה שכזו התכוננו לתפילה הראשונה להיום ואחריה המשכנו שוב בעבודתנו וכתיבת כתבי קודש עד לתפילה הערבית, אחריה התכוננו ללכת לישון, הייתי כמו כל האחרים עייף, מוחית ופיזית. ולכן הייתי שמח ללכת סוף סוף לישון. לפני כיבוי האורות,עבר אב המנזר ליד המיטות של כולנו והוא בדק אם ישנם אנשים שהחביאו כל מיני חפצים ודברים ללא רשותו מתחת לסדינים, 2 נזירים נתפסו על חם וכעונש, היה עליהם לעבוד בחוץ בשדה החקלאי שלנו לכמעט כל הלילה בקור והחשכה ששם, זהו בהחלט עונש שלא הייתי רוצה לקבל… החיים במנזר אינם פשוטים, אך אני מרגיש שעל פי מאמצים רבים ועבודה קשה, אוכל לרצות את האל ולהראות לו עד כמה אני מכבד אותו.

יומני היקר, מאחר וכבר זמן רב לא קרה דבר מעניין ויוצא דופן בחיי במנזר, אחליט לספר קצת על כל מני כללים,חוקים,נדרים או הסברים בסיסיים על כמה דברים חשובים של המנזר. למשל:

במנזר ישנם כמה נדרים שהם כמה ערכים והתחייבויות כלפי אמונתם:

1) צניעות- הסתפקות במועט בעובדה , הם לא מרגישים כמו מפונקים שמקבלים הרבה,הם עובדים קשה כל היום ומקבלים תגמול צנוע ופשוט כמו גדלי ארוחות קטנים, סוגי מצעים פשוטים, סוגי בגדים מסוג פשוט וכו’.

2) צייתנות- במנזר חייבים כל זמן לציית ולכבד את אב המנזר ובמיוחד את האל, את אב המנזר מכבדים בעובדה שהוא היחידי מכל שאר הנזירים שלא מקבל יחס שווה בין כולם, הוא מקבל יותר דברים מן האחרים וחייבים להקשיב ולציית לדבריו, את האל הם מכבדים בשל עבודתם הקשה, הם מאמינים כי העבודה הקשה היא מן דרך להציג את עצמם כנזירים שהם אנשים שיסכימו כל יום לעבוד קשה, לקבל על כך תגמול קטן ובכל זאת להמשיך לכבד את חוקי הדת וכו’, זוהי דרך שמציגה לאל את נחישותם ואת מאמציהם לעשות הכל בכדיי לרצות את מי שהכי חשוב להם.

3) פרישות: במנזר, ישנו חוק ובו צריך להימנע מנישואין והולדת ילדים, מסיבה זו, הדרך היחידה שבה אמונת הנזירים התפתחה וגדלה הייתה ע”י גיוס נזירים ממקומות אחרים ע”י כך ששכנעו אותם להצטרף לאמונתם.

ברצוני גם לספר על המנזר ומהו בעצם?

המנזר הוא בית המשכן של הנזירים, מטרותיו היו להתעלות רוחנית והתקדשות אישית, שעל פי הנזירים מושגת בעזרת התבודדות- כלומר, בניית המנזר רחוק מערים גדולות ורועשות ובכללי מציביליזציה גדולה כלשהי. במנזר חיים כל הנזירים ביחד כל הזמן, הנזירים כמעט ולעולם לא יעזבו את המנזר בחייהם (למעט במקרי חירום). הנזירים שמנזר מקבלים יחס שווה בין זה לזה (חוץ מהמקרים בהם מדובר באנשים ממש קשישים או אנשים חולים, אז הם יקבלו קצת הקלה על אורך חייהם במנזר). הנזירים במנזר מעבירים את רוב הזמן בעבודה פיזית, לעתים היא חקלאות, רפואה או כתיבת ספרים, אך זה תלוי במה עוסק המנזר, כלומר, אם המנזר הוא חקלאי, אז יימצאו מסביבו כמה שדות חקלאים ולעתים גם חיות חווה אחרות וכל הנזירים יהיו חייבים לדעת חקלאות. אם המנזר הוא בית חולים, כל הנזירים שבו חייבים לדעת רפואה וכו’.על מנת שיהיה סדר במנזר ישנו את “אב המנזר”- האדם אשר שולט במנזר ומנהל אותו, אחראי על סדר ושוויון בין כל הנזירים, הוא גם חייב לוודא שאף נזיר לא ייקח לעצמו דברים בלי רשותו, אם דבר כזה אכן יקרה, יינתן לנזיר עונש. במנזר עוסקים רוב היום בעבודה פיזית אך גם בעבודה רוחנית כלפי האל והדת.

כמעט שכחתי אפילו לציין שיש לנו הרבה חוקים ותנאים במנזר שעלינו לציית על פיהם,

למשל: אחד מן החוקים הכי בולטים אצלם הוא השוויון בין כולם ביחס ומס’ החפצים האישיים שכל אחד מקבל, למשל, כל נזיר מקבל כמה חפצים אישיים כמו נוצה ודיו (להעתקת כתבי הקודש), גלימה מיוחדת שמכסה את רוב הגוף וגם את הראש, סכין ועוד. מצעי המיטה של כל נזיר הם גם שווים- אותה שמיכה וכרית שעשויים מאותו חומר ובד בדיוק כמו אצל כולם. הנזירים יתחילו את יומם ישר בעבודה לאחר שיתעוררו, העבודה תהיה מותאמת לסוג המנזר שבו החיים הנזירים (חקלאי,בית חולים וכו’), אם לנזיר לא יהיה מה לעשות בעבודה, הוא יוכל להעתיק את כתבי הקודש, אך גם זו אינה עבודה פשוטה כל כך. אם מישהו חולה או פצוע ומרגיש חלש, אז תינתן לו עבודה לא קשה במיוחד למרות מגבלותיו. לקראת בוא הצהריים ילכו הנזירים למנוחה קצרה של כשעתיים ואחריה ימשיכו בעבודתם. בסביבות אחר הצהריים, תהיה ברוב המקרים תורנות מטבח ובה יוכלו הנזירים לאכול, הם כולם יקבלו את אותם סוגי וגודלי מנות ולאחר הארוחה, יתחילו את התפילות שלהם הכרוכות בעוד ועוד עבודות בין תפילה לתפילה עד שיגיע הזמן ללכת לישון ולסיים את היום. מבעד לחוקים אלה, שמצוינים ברוב המנזרים, ישנם מקומות אחרים בהם ישנם חוקים נוספים למנזר ולעתים הם יכולים להיות ממש יוצאי דופן ובלתי-רגילים למשל, מנזר השתקנים, נקרא כך מכיוון בו יש חוק ובו יש להימנע מדיבור ככל האפשר. בשביל להצטרף למנזר כלשהו, ישנה תכנית התרגלות מאוד ארוכה למחייה במקום ובו עובדים קשה כמעט כל הזמן ומקבלים תגמולים קטנים, אם התכנית תעבור בהצלחה, יוכל  האדם שברצונו להצטרף להתנזר ולהפוך לחלק מן המנזר, אך אם לאותו אדם ישנם ילדים צעירים שזקוקים לו על מנת גילה והתפתחות, אז אותו האדם יתבקש מאב המנזר שיישאר עם ילדיו עד שיתבגרו מכיוון שהוא יותר חשוב להם מאשר שהדת חשובה לו, מה שמוכיח שהנזירים לא יתנו תמיד לדתם להיות בראש העדיפויות שלהם. אז לסיכום, החיים במנזר הם אינם פשוטים כלל ואצל אדם ממוצע בימינו ישנם חיים פשוטים ורגילים ביחס לצורה שבה מעבירים הנזירים את יומם אשר אפופים בעבודה קשה, אך בכל מקרה ישנו הבדל גדול בין 2 סגנונות החיים. כאשר מישהו מתנזר, הוא מוכיח שהוא בהחלט מאמין בדתו עד מאוד ועד כדי כך שיסכים להתעייף כל יום בלי לקבל כמעט מנוחה רק בשביל לרצות את האל.