עִקַּר הַשִּׁיר יִּזְכֶּה הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

“עִקַּר הַשִּׁיר יִּזְכֶּה הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי 

שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ”

א

עִקַּר הַשִּׁיר הַנַּ”ל יִּזְכֶּה הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְכָל הַסְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הֵם יִזְכּוּ בְּיוֹתֵר לְנִפְלְאוֹת נְעִימַת הַשִּׁיר הַזֶּה וּמֵהֶם יְקַבְּלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ לְרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

(ליקוטי הלכות – הלכות קריאת התורה הלכה ו’ אות ז’)

*

סַבָּא יִשְׂרָאֵל זָּכָה לְהָשִׁיר הַקָּדוֹשׁ פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן בַּפֶּתֶק שֶׁנִשְׁלַח לוֹ בְדֶרֶךְ נֵס מֵרַבִּי נַחְמָן.

(ראה סיפור נס הפתק)

ב

כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית עַד שֶׁזּוֹכֶה לְחַיִּים הַנַּ”ל בֶּאֱמֶת שֶׁהֵם עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לֶעָפָר מַמָּשׁ. אַדְּרַבָּא הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עָנָיו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּכַמָּה הִתְפָּאֲרוּת.

כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁאָמַר בְּאִדְרָא אסהדנא עָלַי (מְעִיד עָלַי) וְכוּ’. וְכֵן אָמַר רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְכוּ’. אִם שְׁנַיִם הֵם אֲנִי וְכוּ’ (סֻכָּה מה). וְכֵן בְּכַמָּה וְכַמָּה גְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים וְאַמּוֹרָאִים שֶׁהָיוּ מִתְפָּאֲרִים עַצְמָם בְּכַמָּה הִתְפָּאֲרוּת (עַיֵּן סוֹף סוֹטָה). 

וְלִכְאוֹרָה נִדְמֶה שֶׁהוּא נֶגֶד דַּרְכֵי הָעֲנָוָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת, זֶהוּ עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִמֶּנּוּ ז”ל. כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה שֶׁיּוּכַל לִכְתֹּב עַל עַצְמוֹ וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וְכוּ’.

(ליקוטי הלכות  – הלכות תפילין הלכה ו’ אות ה’)

ג

לְאַחַר י”ז שָׁנָה יָצְאָה מְהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי קַלֶּטֶת וּבָה שִּׂיחָה קְּדוֹשָׁה שֶׁל סַבָּא יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא מְגַלֶּה שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶאֱמְרָה בַּחֲצוֹת לַיְלָה:

הוּא צָרִיךְ לִלְחֹם בִּשְׁבִילִי, אֲנִי הַמֶּלֶךְ! וְהוּא צָרִיךְ, צָרִיךְ לֵידַע זֶה, שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ! [שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ סַבָּא?] אֲהָהּ? [שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ סַבָּא?] כֵּן, כֵּן, כֵּן, וְהוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת זֶה! כֵּן. [מִי?] אֲהָהּ? [מִי צָרִיךְ?] דָּוִד  [כֵּן סַבָּא] כֵּן [וְאֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה סַבָּא?] אֲהָהּ? [וְאֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה?] יֵשׁ מַה? [אֵיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה סַבָּא?]….אָז אֲנִי אוֹמֵר לְךָ בְּקִצּוּר שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים, צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה, כָּל, כָּל הַמְּדִינָה וְכָל הַשָּׂרִים צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ! [כֵּן]. אֲהָהּ! תָּבִיא לִי אֶת דָּוִד, אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתּוֹ, אֲנַחְנוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה! אֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה. [אֵיזֶה דָּוִד? אֵיזֶה דָּוִד צָרִיךְ לָבוֹא?] דָּוִד הַבּוּדַרַה דָּוִד [כֵּן, הוּא יָבוֹא מָחָר] יָבוֹא מָחָר? [כֵּן] אֵלַי?  [כֵּן, בְעֶזְרַת הַשֵּׁם כֵּן, אֲבָל רַבִּי…] אֲנִי הַמֶּלֶךְ! [כֵּן כֵּן] וְדָּוִד צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת זֶה [אֲבָל הוּא יוֹדֵע,ַ הוּא יוֹדֵעַ אֶת זֶה, הוּא יוֹדֵעַ אֶת זֶה כְּבָר] הוּא… [הוּא מְקַבֵּל אֶת זֶה אֲנִי חוֹשֵׁב] מְקַבֵּל אֶת זֶה? [אֲנִי חוֹשֵׁב כֵּן, הוּא יוֹדֵעַ אֶת זֶה] כֵּן [לְפִי מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא יוֹדֵעַ אֶת זֶה] הוּא מְקַבֵּל אֶת זֶה? [אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן, כֵּן, לְפִי מַה שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ הוּא…] אֲהָהּ? [לְפִי מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא מְקַבֵּל אֶת זֶה, לְפִי מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ כֵּן, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן, רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַה זֶה לְקַבֵּל אֶת זֶה?, מַה זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵיך לְקַבֵּל אֶת זֶה?] שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ! [כֵּן? כֵּן בְּסֵדֶר אֲנִי מְקַבֵּל, אֲנִי מְקַבֵּל אֶת זֶה] מְקַבֵּל? [כֵּן, בְעֶזְרַת הַשֵּׁם, רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאֵימָתַי אַתֶּם הַמֶּלֶךְ? מֵאֵימָתַי?]אֲהָהּ? אֲנִי הַמֶּלֶךְ! [כֵּן, מִמָּתַי מֵאֵימָתַי? מֵהַרְבֵּה זְמַן?] מִזְּמַן שֶׁגָּלִיתִי אֶת זֶה שֶׁאָמַרְתִּי אֶת זֶה [כֵּן מֵעַכְשָׁו?] כֵּן [רַבֵּנוּ נָתַן לָכֶם אֶת הַמַלְכוּת?] אֲהָהּ? [קִבַּלְתֶּם הַמַלְכוּת מֵרַבֵּנוּ? הַמַלְכוּת? קִבַּלְתֶּם אֶת זֶה מֵרַבֵּנוּ?] זֶה דָּבָר אֲמִתִּי זֶה שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ! צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה כֻּלָּם! שֶׁכָּכָה הוּא! אֲבָל, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים, אֲנַחְנוּ, צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה לְהַאֲמִין בָּזֶה. אֲנִי הַמֶּלֶךְ וכֻּלָּם צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת כָּל הַשָּׂרִים צְרִיכִים לִלְחֹם וְכֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה, כָּכָה יִהְיֶה! מַה שְׁמוֹ? דָּוִד? דָּוִד? בּוּדַרַה? [כֵּן בּוּדַרַה כֵּן] אֲהָהּ? כָּכָה יִהְיֶה אֲנִי הַמֶּלֶךְ! וכֻּלָּם צְרִיכִים צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה. [שֶׁתִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל?] כֵּן!, מַה הַשָּׁעָה? [שְׁתֵּיים עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּיים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה] כֵּן? [כֵּן, וְסַבָּא מָּתַי תְגַּלֶּה לְכֻּלָּם שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ סַבָּא?]מַה? אֲנִי לֹא מֵבִין? מַה אָמַרְתָּ? מַה אַתָּה אוֹמֵר? [מָתַי אַתָּה מְגַלֶּה לְכֻּלָּם שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ?] אֲהָהּ? [מָתַי אַתָּה מְגַלֶּה לְכֻּלָּם, שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ, וְכֻּלָּם מְקַבְּלִים שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ?] כָּכָה יִהְיֶה! אֲהָהּ? [בַּזְּמַן הַקָּרוֹב?] יֵשׁ מַה? [בַּזְּמַן הַקָּרוֹב? בְּקָרוֹב?] כֵּן! זֶה יִהְיֶה בְּקָרוֹב! [סַבָּא הַפֶּתֶק זֶה הַסְכָּמָה שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ סַבָּא?, וְהַפֶּתֶק כְּאִלּוּ הַכֶּתֶר?] אֲהָהּ? [הַפֶּתֶק זֶה הַכֶּתֶר?] הַפֶּתֶק? [זֶה הַכֶּתֶר, הַכֶּתֶר הַמַלְכוּת, זֶה הַפֶּתֶק?] כֶּתֶר? [כֵּן, שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ, אַתָּה  קִּבַּלְתָּ מֵרַבֵּנוּ שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ, סַבָּא] אֲהָהּ[אַתָּה אָמַרְתָּ שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עַל זֶה שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ סַבָּא?] כָּכָה יִהְיֶה! [אֲבָל צָּרִיךְ, צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה?] כֵּן! אֲהָהּ? [נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִם תְּפִלּוֹת?, תְּפִלּוֹת תְּפִלּוֹת, תְּפִלָּה] עִם הַתְּפִלָּה? [כֵּן].

*

מַלְכוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁהוּא יִהְיֶה מֶלֶךְ אֶחָד עַל כֻּלָּם. 

(ליקוטי הלכות – הלכות סוכה הלכה ז’ אות ה’)

*

כְשֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה אֲזַי נִתְגַּלֶּה מַלְכוּת מָשִׁיחַ. 

(ליקוטי הלכות – הלכות ראשית הגז הלכה ב’)

ד

“זֶה דָּבָר אֲמִתִּי זֶה שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ.” 

*

וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י: וַיְּדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְכוּ’ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ (במדבר ל’)פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּכֹה אָמַר ה’, נוֹסַף עֲלֵיהֶם משֶׁה, שֶׁהִתְנַבֵּא: בְּזֶה הַדָּבָר. כִּי בְּחִינַת כֹּה הוּא אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְזֶה הַדָּבָר הוּא בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.  

(ליקוטי מוהר”ן – תורה ה’ אות ב’)

ה

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, מְרַחֵם עַל הַדּוֹר וּמְסַפֵּר וּמְרַמֵּז לָהֶם גֹּדֶל מַעֲלַת  קְדֻשַּׁת וּעֹצֶם הַשָֹּגָתוֹ, וּמֵעִיר אָזְנֵיהֶם שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי כָּל עֲלִיַּת תּוֹרָתָם וַעֲבוֹדָתָם הוּא עַל יָדוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁסִּפֵּר יוֹסֵף לְהַשְּׁבָטִים חֲלוֹמוֹתָיו וּדְבָרָיו. אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה זְכִיָּה גְּדוֹלָה לְהַקְשִׁיב דְבָרָיו בִּתְמִימוּת, כִּי לִפְעָמִים עָוֹן הַדּוֹר גּוֹרֵם עַד שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֵינָם רוֹצִים לְהַאֲמִין בִּדְבָרָיו, וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁכָּל כַּוָּנַת דְבָרָיו בִּשְׁבִיל הִתְנַשְּׂאוּת וּמֶמְשָׁלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶּׁאָמְרוּ לוֹ אַחֵי יוֹסֵף הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ וְכוּ’, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶעְלָם הַצַּדִּיק מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם.

(אוצר היראה – צדיק אות רכד’)

ו

“אֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה.” 

*

יּוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ בְּחִינַת יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט. וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ אֵלָיו, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַכְּלָלִיּוּת. 

(ליקוטי הלכות – הלכות ברכת המזון הלכה ג’ אות טז’)

*

וְזֶה שֶׁחָלַם, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָֹּדֶה  שֶׁפֵּרוּשׁוֹ קְשָׁרִים. הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת קְשָׁרִים, כִּי הַצִּמְצוּם בְּחִינַת קֶשֶׁר הַיְנוּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה שֶׁהָיוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים וְעוֹשִֹים קְשָׁרִים וְצִמְצוּמִים כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עַל יָדָם הַשָֹּגַת אֱלֹקוּת. אֲבָל הַצִּמְצוּמִים וְהַכֵּלִים שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלוּ עַל כֻּלָּם בִּבְחִינַת וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְכוּ’. שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהַצִּמְצוּם שֶׁלּוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה לָעַד וְלָנֶצַח. 

וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַשָֹּגוֹת אֱלֹקוּת עַל יְדֵי הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים שֶׁעָשָֹה בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה עַל יְדֵי שֶׁעָסַק לְקָרֵב נְפָשׁוֹת תָּמִיד שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכָה שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעוֹסְקִין בָּזֶה לְהַשִֹּיג הַשָֹּגוֹת אֱלֹקוּת עַל יְדֵי הַצִּמְצוּמִים גַּם הֵם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כִּי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם בִּבְחִינַת (משלי ל”א) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָעוֹסֵק לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּחָכְמָה אֲמִתִּית כָּזֹאת עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

(ליקוטי הלכות – הלכות השכמת הבוקר הלכה ד’ אות יח’)

*

הוּא (רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוּנֶר) בָּא מֵחֶבְרוֹן אֵלַי לִטְבֶרְיָה, בִּשְׁבִיל לַעֲסֹק בְּקְשָׁרִים(סַבָּא צוֹחֵק). 

(שיחות סבא)

ז

“אֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת.” 

*

עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא מַלְכוּת מָשִׁיחַ שֶׁיִּתְקַיֵּם וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ וְכוּ’.

(ליקוטי הלכות – הלכות תפילת המנחה הלכה ז’ אות צו’)

*

כָּל הַהִשְׁתַּחֲוָאוֹת הֵם בְּחִינַת בִּטּוּל שֶׁנּוֹפֵל לָאָרֶץ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וּפוֹשֵׁט יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת מֵחֲמַת גֹּדֶל אוֹר הַצַּח שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשָּגַת אוֹר הָאֵין סוֹף.

(ליקוטי הלכות – הלכות אישות הלכה ד’ אות יט’)

*

וְזֶהוּ (בראשית לז’) וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. 

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵח הֵם בְּחִינַת מַשְׁפִּיע וּמְקַבֵּל בְּחִינַת שֵֹכֶל עֶלְיוֹן וְשֵֹכֶל תַּחְתּוֹן בְּחִינַת הָרַב וְהַתַּלְמִיד. כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב נִקְרָא שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב(קהלת א’) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ע”ב) עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה וְכוּ’. וְהַיָּרֵחַ בְּחִינַת הַתַּלְמִיד שֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר מֵרַבּוֹ כְּמוֹ הַלְּבָנָה מֵהַחַמָּה וְאַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁמְּקָרְבִים אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאֹד. אַךְ הָיוּ תְּחִלָּה בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת וְעָלוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת אַחַד עָשָֹר סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים בְּחִינַת (דניאל יב’) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. וְכֻלָּם מִשְׁתַּחֲוִים לִי. 

כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מַמְשִׁיךְ שִֹכְלִיּוֹת כָּאֵלֶּה עַד שֶׁכָּל הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְכָל הָרְחוֹקִים הַרוֹצִים לְהִתְקָרֵב כֻלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל שֶׁגַּם בְּהַצִמְצוּמִים בְּעַצְמָן יֵשׁ בְּחִינַת שֵֹכֶל עֶלְיוֹן וְשֵֹכֶל תַּחְתּוֹן. כִּי יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת וְיֵשׁ בָּהֶם בְּחִינַת רַב וְתַלְמִיד שֶׁמֶש וְיָרֵחַ וְכוּ’. וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהַכְנִיעַ וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת וּלְהִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּחִינַת יוֹסֵף. כִּי הוּא מַכְנִיס הַשָֹּגוֹת אֱלֹקוּת בְּכֻלָּם וְכַנַּ”ל.

(ליקוטי הלכות – הלכות השכמת הבוקר הלכה ד’ אות יט’)

ח

וְעַל כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דַּיְקָא הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַצַּדִּיקִים. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הוּא עַל יְדֵי דָּוִד שֶׁעָסַק בְּתִקּוּן זֶה בְּיוֹתֵר. וְהוּא יִגְמֹר זֶה הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת בִּימֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּוִד שֶׁאָז יֻגְמַר זֶה הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת כַּיָּדוּעַ.

וְעַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל דָּוִד עַל זֶה בְּיוֹתֵר. כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ לִזְכּוֹת לִמְלוּכָה דִּקְדֻשָּׁה עַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר כִּי הוּא רוֹצֶה תָּמִיד לְהַחֲלִיף בְּחִינַת בֶּן הַמֶּלֶךְ לִבְחִינַת בֶּן הַשִּׁפְחָה. וּבִפְרָט עַל נֶפֶשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו ח”ו, בְּיוֹתֵר. אֲבָל הוּא בְּגֹדֶל כֹּחוֹ וְרִבּוּי תְּפִלּוֹתָיו זָכָה לְבַטֵּל מִנַּפְשׁוֹ כָּל בְּחִינַת הַזֻּהֲמָא שֶׁל בְּחִינַת עַבְדוּת עַד שֶׁזָּכָה לִמְלוּכָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם.

מַעֲשֶֹה הַנַּ”ל שֶׁל בֶּן מֶלֶךְ שֶׁנֶּחֱלַף {סיפורי מעשיות – מעשה יא’} כּוֹלֶלֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. וְכָל מַה שֶּׁעָבַר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. מִתְּחִלַּת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מֵהַגַּן עֵדֶן מֵחֶטְאוֹ שֶׁמְּרֻמָּז בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ”ל כַּמְבֹאָר בְּסוֹפוֹ שָׁם, עַד הַגְּמָר עַד שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִטוֹל הַמְלוּכָה וְתָשׁוּב הַמְלוּכָה לְבֶן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת.

(ליקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר הלכה ג’ אות ד’, ז’, ח’)

ט

עִקַּר תִּקּוּן מַלְכוּת בֵּית דָּוִד יִהְיֶה עַל יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁאָז יִתְקַיֵּם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְכוּ’ וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. 

(ליקוטי הלכות – הלכות סוכה הלכה ז’ אות ב’)

*

נְעִימוּת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁזֶּה יִהְיֶה קִבּוּל שָׂכָר שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, וּלְעִקַּר הַשִּׁיר הַזֶּה יִּזְכֶּה הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא דָּוִד מָשִׁיחַ. 

(אוצר היראה – משיח אות ו’)

*

יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ וְאֶת דָּוִיד מַלְכָּם. וּבִקְשׁוּ דַּיְקָא כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ וְלִדְרֹשׁ אַחַר זֶה מְאֹד לִזְכּוֹת לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשֹ אַחַר הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. 

(ליקוטי הלכות – הלכות נזיקין הלכה ד’ אות כו’)

*

וְעַל כֵּן נִתְּנָה הַמְּלוּכָה לְדָוִד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּזֶה בְּיוֹתֵר לְקָרֵב הַכֹּל לַה’ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶֹה אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יָחוּס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. שֶׁהַמֶּלֶךְ יִשְֹרָאֵל צָרִיךְ לָחוּס וּלְרַחֵם וּלְהוֹשִׁיעַ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהָאֶבְיוֹנוּת כִּי אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת.

(ליקוטי הלכות – הלכות קרחה הלכה ג’ אות י’)

י

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּשֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד רַהֲטֵי תַּרְעֵי לְבַלְעֵהּ וְאָמְרוּ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁסָּבְרוּ שֶׁאָמַר מֶלֶךְ הַכָּבוֹד עַל עַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ה’ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה נָחוּ וְכוּ’. הַיְנוּ כַּנַּ”ל שֶׁסָּבְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הוּא חוֹלֵק הַכָּבוֹד לְעַצְמוֹ. וְאֵין כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ מִיָּד מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. כִּי כְּשֶׁחוֹלֵק הַכָּבוֹד לְעַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים לְבַד בְּוַדַּאי הַכֹּל שׁוֹאֲלִים מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ”ל. אֲבָל כְּשֶׁאָמַר ה’ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ. דְּהַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים בְּחִינַת כְּבוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּשְׁבִיל ה’ צְבָאוֹת לְבַדּוֹ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אֱלֹקִים אָז נָחוּ וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁאֹל וְלַחֲקֹר עוֹד כְּלָל. כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר, כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר.

כִּי עִקַּר זֶה הַשְּׁלֵמוּת אֵין זוֹכֶה כִּי אִם דָּוִד מָשִׁיחַ שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאָנֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְלֹא קִבֵּל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ כְּלָל. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה זָכָה דָּוִד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְכוּ’. אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה.

וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד כַּמָּה פְּעָמִים כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וְכוּ’ וַאֲנִי כְּחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמַע וְכוּ’ נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי וְכוּ’. נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי וְכוּ’ דּוֹם לַה’ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וְכוּ’ וְכֵן הַרְבֵּה בְּסֵפֶר תְּהִלִּים כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִכְבוֹד אֱלֹקִים דְּהַיְנוּ שֶׁיֻּכְלַל כְּבוֹד מְלָכִים בִּכְבוֹד אֱלֹקִים כַּנַּ”ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד מָשִׁיחַ שֶׁהוּא יַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ”ל.

(ליקוטי הלכות – הלכות ברכת הפירות הלכה ה’ אות כב’)

*

לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמָנוּת אֲמִתִּי לְפַרְסֵם וּלְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם מִי הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד מִי הוּא הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהוּא שֶׁהוּא עִקַּר כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ, הוּא נֶחָמָתֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ לְדוֹר דּוֹר לָנֶצַח.

(אב”י הנחל – מכתב קי’)

יא

רוּחַ צָפוֹן הַמְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד בַּחֲצוֹת. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת מָשִׁיחַ. שֶׁהִיא מַלְכוּת דָּוִד שֶׁנִּתְגַּלֶּה בַּחֲצוֹת כַּמּוּבָא.

בַּחֲצוֹת הוּא הַתְחָלַת הַהִתְגַּלּוּת בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

(ליקוטי הלכות – הלכות תפילת המנחה הלכה ג’ אות א’)

*

אֲנִי הַמֶּלֶךְ! וְכֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה. [שֶׁתִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל?] כֵּן! מַה הַשָּׁעָה? [שְׁתֵּיים עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּיים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה] כֵּן? 

(שיחות סבא)

יב

נִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים (ר”ה ב), וְאָז מְמַנִּין כָּל הַמְּלָכִים לְמַעְלָה, וּבְוַדַּאי נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁמַּמְלִיכִין אוֹתוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יִתֵּן לָנוּ גַם כֵּן מֶלֶך וּמַנְהִיג, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּנוּ וְכוּ’, כַּנַּ”ל. וַאֲנַחְנוּ הֵם הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיך הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְך, שֶׁמִּתְנַהֲגִים אַחַר הַמַּנְהִיג. וּמִי יִתֵּן וְהָיָה לָנוּ מַנְהִיג כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

(ליקוטי תנינא- תורה ל”ט)

יג

עִקַּר בְּחִינַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תָּלוּי בְּהַמֶּלֶךְ יִשְֹרָאֵל שֶׁהוּא מַנְהִיג הַדּוֹר, כִּי הוּא צָרִיךְ לְהָשִׁיב כָּל הָאֲבֵדוֹת.

וְעַל כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נַעֲשָֹה מֶלֶךְ אַחַר שֶׁהָיָה רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן וְשׁוֹמְרָם מֵאֲבֵדוֹת עַל יְדֵי זֶה זָכָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים עח), מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב וְכוּ’, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַמֶּלֶךְ הוּא לְהָשִׁיב אֲבֵדוֹת וְנִדָּחִים כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן תְּחִלַּת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת יִשְֹרָאֵל נַעֲשָֹה עַל יְדֵי מְצִיאַת אֲבֵדָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְלַאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ וְכוּ’ אַל תָּשֵֹם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצְאוּ וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְֹרָאֵל וְכוּ’. כִּי לְמַנּוֹת מֶלֶךְ הוּא בִּבְחִינַת הֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ אַחֲרֵי כָּל הָאֲבֵדוֹת וּמַחֲזִירָם כַּנַּ”ל, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה לִנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה כַּנַּ”ל וְעַל כֵּן נִצְטַוָּה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מִיָּד לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וְכַנַּ”ל. 

וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים בְּחִינַת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר כִּי הָמָן עֲמָלֵק בִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. כִּי עִקַּר הַכְנָעַת עֲמָלֵק הוּא עַל יְדֵי מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה דְּהַיְנוּ מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל שֶׁנִּצְטַוָּה לְהַכְרִית זַרְעוֹ כַּנַּ”ל.  

(ליקוטי הלכות – הלכות אבידה ומציאה הלכה ב’ אות ב’-ג’)

*

עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת פּוּרִים גָּדוֹל בְּשִׂמְחָה רַבָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת הַנּוֹרָאוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת אֲשֶׁר הִפְלִיא ה’ חַסְדּוֹ עִמָּנוּ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אוֹר הֶחָדָשׁ חִדּוּשׁ שֶׁבַּחִדּוּשִׁים פֶּלֶא נוֹרָא וְנִשְׂגָּב וְכוּ’, שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי הַיְּחִידִי שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, הַצּוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְהַעֲלוֹתָם מִשְּׁמַד לְרָצוֹן וּלְתַקְּנָם בְּתַכְלִית הַתִּקּוּן. הַמַּמְשִׁיךְ אֱמֶת כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תַּכְלִית הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַלְקְלוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר בִּטּוּל הַשֶּׁקֶר בְּשָׁרְשׁוֹ לְגַמְרֵי עַד קָצֵה אַחֲרוֹן!. 

(אב”י הנחל – מכתב כג’)

*

כְּשֶׁרָאוּ הָמָן וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעַדֲיִן לֹא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנָתָם עַל כֵּן סָבַר שֶׁלֹּא יִגָּאֲלוּ וְיִתְעוֹרְרוּ עוֹד כִּי עַד הַשִּׁבְעִים שָׁנָה יֵשׁ תִּקְוָה לְהִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נָפְלוּ מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים וְעַל כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה תֵּכֶף וּמִיָּד בְּסוֹף הַשִּׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא תֵּאָחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע כִּי כְּשֶׁיִּתְעַכֵּב יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים שָׁנָה וְנוֹפְלִים חַס וְשָׁלוֹם מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים אֲזַי קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים בִּבְחִינַת וְעַד עַתִּיק יוֹמִין מְטָא וְכוּ’ עַתִּיק יוֹמִין זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים.

(ליקוטי הלכות – הלכות פורים הלכה א’ אות א’)

*

מַחְמַד עֵינִי, מַר ז.שַׁזַר, הַמִּתְאַבֵּק וּמִתְיַגֵּעַ לִרְכּשׁ הַחַיִּים הַטּוֹבִים שֶׁל הַצַּדִּיק הַמְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁיְשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם עַל יְדֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה נִמְשָׁכִים מִשָּׁם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁזָּכָה לְזֶה. שָׁלוֹם וְחַיִּים טוֹבִים!.

(אב”י הנחל – חלק ב’ – מכתב קלו’)

*

[רַבֵּנוּ אָמַר, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יְסַפֵּר מהַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי] מִי יְסַפֵּר? [שֶׁהַמָּשִׁיחַ, הַמָּשִׁיחַ יְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי] אַה שֶׁל הַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי כֵּן  [הַמָּשִׁיחַ יְסַפֵּר אֶת זֶה] יוֹא, הוּא הִשְׁאִיר לְמָּשִׁיחַ (סַבָּא צוֹחֵק).

(מתוך סרט וידאו של סבא ישראל)