היה היו פעם תאומות בשם דנה ואנה. הם היו נורא דומות שהיה קשה להבדיל ביניהם. כשהם יצאו למחנה פגשו אותם בשמחה אבל לא הבדילו ביניהם. לדנה אמרו אנה ולאנה אמרו דנה. דנה ואנה חזרו לחדר שלהם ודנה אמרה:” נימאס לי אף אחד לא יכול לבדיל בנינו!!!” אנה אמרה :” אחותי אל תדאגי יש בינינו משהוא שונה.” דנה אמרה :”מה לדוגמא?” אנה הסתכלה על הספר ועל הציורים:” בואי נחשוב אני אוהבת לצייר ואת אוהבת לקרוא.” ודנה הסכימה איתה. הם הלכו לאכול

          “במחנה. אבל עדיין זה לא הספיק להם כדי להבדיל ביניהם. הם חזרו לחדרם ואנה אמרה:” אני יודעת מה שונה

“יש לך נקודת חן על הגבה ולי אין”

בבוקר יום ראשון יצאו לריצה עם כל הילדים שנמצאים במחנה. אחרי הריצה הלכו לאכול ארוחת בוקר. דנה עלתה על השולחן וצעקה:” תקשיבו כולם אני דנה ויש לי נקודת חן על הגבה ולאנה אין אז אנחנו לא ממש דומות אתם יכולים להבדיל בנינו!!!” כולם צעקו:”אהה, חשבנו שמי שעלתה על השולחן זאת אנה.” דנה אמרה:”יופי עכשיו אתם יודעים!!!”

 הריצה הם חזרו לחדר ואנה אמרה:” מה אמרתי לך?? אני צדקתי!!! יוכלו להבדיל בנינו” בבוקר יום קמו התאומות יצאו לריצה ואחרי הלכו לאכול ארוחת בוקר והמורה אמרה לאנה:”אנה בוקר טוב איך את מרגישה?” אנה אמרה:”בסדר המורה “

הגיעה סופו של המחנה. לתאומות היה קשה להיפרד  מחברותיהם הטובות. אנה אמרה:”אוף איך הזמן עבר מהר!!!!!אני לא רוצה להיפרד מחברותינו.” דנה אמרה:” גם אני לא רוצה”  הם היו מאוד מאוד עצובות. אנה ודנה ישבו על הספסל וחיכו עד שאימא שלהם תיקח אותם. פתאום התחיל לרדת גשם והם נרטבו  מאוד . אימא שלהם הגיעה ואמרה:”כנסו אל המכונית.” כאשר חזרו הביתה הלכו אל המקלחת החליפו בגדים שתו שוקו חם. הם הלכו אל חדרם ושכבו לישון אחרי ההרפתקה . בבוקר חם בביתם ביום שבת קמו בבוקר ובוקר זה היה שמח כי היה להם יום הולדת!!!! הם הזמינו את חבורותיהם וחגגו בשמחה.

יום הולדתם היה מאוד שמח

וכך נגמרה ההרפתקה

הסוף!!!!!!!!