אמנת זכויות הילד היא אמנה בינלאומית השואפת לקבוע את זכויותיהם הפוליטיות האזרחיות,הכלכליות והתרבותיות של בני נוער וגם ילדים בפרט.מרבית חברי האומות המיוחדות אישרו את האמנה הזאת אך חלקם אישרו זאת לא בצורה מלאה אלא בצורה חלקית.עצרת האו״ם הסכימה לקבל אמנה זו ולצרף אותה לחוקים הבין לאומיים שלה ב20 לנובמבר ב1989 ובספטמבר 1990 אמנה זו נכנסה לאחר שאושרה על ידי מספר המדינות הנדרש.בישראל האמנה הזו אושרה ב4 לאוגוסט 1991 והיא נכנסה לתוקף ב2 לספטמבר 1991.

תוכן האמנה

האמנה מכילה זו כוחות בסיסיות של כל הבני נוער והילדים כמו

• הזכות לקבל חינוך טוב וטיפול רפואי הולם

• הזכות להיות מוגן מפני עינויים,ניצולים מיניים,ניצולים תעסוקתיים

• הזכות להיות מוגן מהתעללות והזנחה ולהיות מוגן מסחר בילדים

• סיפוק הגנה לילדים נכים,לילדים חסרי משפחה או לילדים פליטים

• הזכות להביע חוות דעת

האמנה גם מחייבת את המדינה לפעול למען הילדים:

• המדינות החברות באמנה חייבות להבטיח שהילד לא יופרד מהוריו רק במקרים של התעללות או הזנחה

• המדינה חייבת לרשום את הילד לאחר ילדותו והילד חייב להיקרא בשם פרטי והוא חייב לקבל אזרחות ועם הוריו

• המדינות החברות מחויבות להכיר בעיקרון שלשני ההורים יש אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו

• המדינות חייבות לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת להגן על הילד מפני אלימות כלשהי

בנוסף האמנה מחייבת את כל המדינות לאפשר לילד להשתתף בכל החלטה שנוגעת עליו בהתאם לגילו כמובן.

האמנה אוסרת לחלוטין הפעלת עונש מוות על ילדים והיא דורשת מהמדינות גם שטובת הילד תיהיה השיקול הראשון במעלה וזה בניגוד לגישה שהונהגה בעבר שבמדינות רבות התייחסו לילדים וגם לנשים כמו חפצים או כמו נכסים.

והאמנה מנסה לשנות בדיוק את הדבר הזה ולנסות להנהיג סדר יום חדש מזה שהיה קיים בעבר שבו הילדים לא היוו פקטור בכלל בקול הציבורי.

בנוסף יישום מלא של האמנה מחייבת בדיקה כללית של חוקי משמורת ואפוטרופסות של ילדים או גישה חדשנית לחוקים הקיימים ומדינת ישראל הקימה ב1997 וועדה בין תחומית שבחנה כיצד ליישם את האמנה בהסדרים שונים במשפט הישראלי והוועדה הזו הגישה את המסקנות שלה ב2003 והתייחסה לתחומים כמו הילד במערכת הפלילית,ילדים בהשמה חוץ ביתית,ילדים במערכת החינוך וייצוג נפרד של ילדים בהליכים משפטיים.