איגרוף תאילנדי

איגרוף תאילנדי היא אמנות לחימה עתיקה שמוצאה מתאילנד

אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, כאשר הלוחם אוחז ביד אחת מקל ובשנייה חרב. במשך הזמן הועברה אמנות הלחימה גם לקרקע והמשיכה להתפתח במהלך המלחמה.

לא יודעים בוודאות מתי האיגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה להגנה עצמית, אך סבורים על פי רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238   בסיאם. איגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים

.בשנת 1604 מלך תאילנד, נוראי, שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולרי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד.

האמנות זכתה לפרסומה בתאילנד כאשר בשנת 1767 המלך התאי הרג את הנסיך הבורמזי בקרב בעזרת אמנות לחימה זו. המלך נחשב לגיבור

לאומי בתאילנד עד היום ומהווה גורם משיכה ללימודה. האמנות אף מתפשטת בדרום מזרח תאילנד לבורמה, סורינאם ולאוס

הטיגריס מלך תאילנד איגרוף תאילנדית נקרא “ספורט המלכים”, ואת המלכות תאילנדי תמיד שיחק תפקיד בפיתוח של אמנות וספורט. המלך סרי “הטיגריס המלך,” היה ידוע להסוות את עצמו מסכת נמר בטורנירים. המלך כל כך אהב את הספורט ואת הקרב ההוגן, ושהוא יסתתר מורשת המלוכה שלו תחת מסכה להתחרות בתחרויות אגרוף תאילנדיות בפסטיבלים, ירידים, וגפרורים מקדשים. אם הלוחמים התאילנדיים האחרים היו יודעים שזה היה המלך שלהם, הם היו קדים לפניו והתחננו שלא להילחם; כה גדול היה האהבה והכבוד שלהם עבור המלך שלהם. (אנשים התאילנדיים המודרניים גם להחזיק את מלך ביראת הכבוד גדול.) אבל המלך הסתיר את זהותו, והוא תמיד רצה התאמה הוגנת וקשה נלחמת עם כל מתנגדיו.

המלוכה התאילנדית מילאה תפקיד מרכזי של איגרוף תאילנדי כספורט ולא רק דרישה צבאית. מלכים יחזיקו פסטיבלי שבוע נהדרים בערים גדולות כי היינו עושות טורנירי איגרופים תאילנדיים מרהיבים עם לוחמי נסיעה מכל חלקי הארץ להשתתף. בשנות ה 1900 המוקדמות, הספורט התחיל להיות יותר ריכוזית סחירים כאטרקציה. לפעמים, בעיות של סדר היום הלאומי, שבו חברים בכירים של תאילנדיים יחלקו על כך, תועבר המחלוקת ייושבו לחימה אגרוף תאילנדי עם כל סיעה שיש לוחם לייצג את האינטרסים שלהם.

בישראל יש אלופת העולם 3 פעמים במוי תאי קוראים לה נילי בלאק למדה באיגרוף תאילנדי בני קוגן יש עוד כיבדי גורדון זכה בהישגים טובים