איך מטפלים בעינינים חשובים?

הדלת נפתחה, עינת עמדה שם ולצידה יוחאי. בדרך כלל עינת ויוחאי היו נכנסים ומתחילים לדבר. היום, זה לא קרה.

עינת התחילה לבכות. זה אף פעם לא קרה! אחרי זה הכל השתנה. עינת הלכה אל חדרה ויוחאי ניגש אל אביו והתחיל לדבר. על עינת, על המורה שרה, ועל חברותיה של עינת. איך המורה שרה העליבה את עינת מול כל הכיתה, וביישה אותה אחרי שרק אתמול לימדה את הכיתה “לא להלבין פני חברך ברבים”, דברה ודברה. עינת כבר סיפרה לכל המשפחה איך שיעור שלם התבזבז בנושא. שלמה היה המום. הוא לא ידע מה להגיד. ללכת ליועץ מומחי? או אולי למנהלת? אך לבסוף החליט לשאול את עינת מה לעשות. אולי לעינת יעלה רעיון יותר טוב. גם רצה שתרגיש יותר חשובה, שמתייחסים אליה, אחרי היום בטוח היא מרגישה מושפלת.

שלמה עלה לחדר והקיש בדלת, עינת פתחה ועוד דמעה זלגה מעיניה. הוא התיישב על המיטה והזמינה לשבת לידו. שלמה היה מאד סבלני איתה,  שאל את שאלתו ונתן לעינת זמן לחשוב. לבסוף החליטה ואמרה בקול נחוש “אני יודעת בוא נעמידה למשפט!” שלמה צחקק. לא לא מתוקה, לא לזה התכוונתי. המורה שרה היא מורה נחמדה, מתי בפעם האחרונה היא נתנה שיעורי בית? “הםםם” חשבה עינת “נראה לי שנה שעברה”. “בדיוק, זה הרבה זמן, המורה שרה נחמדה. כנראה שעכשיו טעתה קצת. אי אפשר להעמיד אותה לדין על זה!” “אתה צודק” צעקה עינת, “נראה לי שכדאי ללכת למורה שרה לראות מה לעשות וגם שתדבר עם הכיתה על זה שיפסיקו להציק!” “זה רעיון מצוין, בכלל לא חשבתי עליו! בסדר אם אנחנו רוצים שהוא באמת יקרה, אני צריך ללכת לסדר פגישה עם המורה. בינתיים תשחקי עם יוחאי וההרגשה הרעה תעבור”. שלמה יצא וסגר מאחוריו את הדלת. מיד לאחר מכן שלמה התקשר למורה וקבע פגישה ליום ראשון. בינתיים עינת סירבה ללכת ללימודים ושלמה קיבל זאת בהבנה.

ביום ראשון כולם התכוננו לפגישה הגדולה, ועינת כל הזמן חזרה על המשפט “אבא על תשכח להגיד למורה לדבר עם הכיתה! זה לא יכול להמשיך כך!”

בשעה חמש שלמה יצא מהבית. כשהוא הגיע המורה ברכה אותו בשלום ובעוגיה טעימה. שניהם ישבו ושלמה התחיל לדבר.

“המורה שרה, אולי לא שמת לב אבל לפני כמה ימים עינת הגיעה הביתה כולה נעלבת ואמרה שהעלבת אותה מול כל הכיתה”, אמר שלמה ופתאום קטעה אותו המורה:

“נו, אז מה קרה? ולמה היא נעלבה כל כך?” שאלה בחומרה.

“היא אמרה שהעלבת אותה מול כל הכיתה, ולקחה זאת בחומרה כי רק ביום שלפני כן לימדת את הכיתה “אל תלבין פני חברך ברבים” וחשבה שכל הכיתה תלמד ממך” שלמה סיפר.

“אוי, אני כל כך מצטערת מה אוכל לעשות בענין?” שאלה המורה.

“את מורה נפלאה ואנו רואים איך עינת לומדת ממך ומעריצה אותך. אני חושב שתמצאי דרך לטפל בענין”.

“אשמח, אך לפני שתצא, יש לי שאלה אליך מר כהן, מה קרה לעינת? למה היא נעדרה שלשה ימים?” שאלה בסקרנות.

“היא כל כך נפגעה שלא רצתה לחזור עד שתטפלי בענין”.

“אז עכשיו הענין מטופל ועינת יכולה לחזור ללמוד. שתדע כל הבנות דואגות לה בכיתה” אמרה.

“אוי איך שכחתי?”, אמר “עינת אמרה שמציקים לה בכיתה והיא רוצה שתטפלי בענין”.

” אשמח לעזור”.

שלמה הגיע הביתה ואמר לעינת שתוכל לחזור ללימודים. עינת שמחה.

למחרת חזרה עינת עם חיוך מאוזן לאוזן, וסיפרה שעשו לה הפתעה וכולם חברותיה.