האריות המלכותיים- נלחמים במכשפות מהמערב

הקדמה

לפני שאני מתחילה את הסיפור הזה, אתם צריכים להבין כמה דברים כדי שלא תתבלבלו.
קוראים לי קים, ואני ראשת (לפחות נראה לי שככה רושמים את זה) חבורת חץ בלב. אתם בטח חושבים שבגיל 12 וחצי להקים חבורה זה די תינוקי, ועוד עם שם די מביך. אבל לא, דווקא להיות חלק מחבורה זה ממש כייף, ביחוד שהחברה הכי טובה שלך והילד שאת מאוהבת בו נמצאים איתך, וביחוד שאת יכולה לתאר את עצמך כאילו את גיבורת על שמצילה את כל העולם (או לפחות רק את בית הספר)  או משהו כזה.
לפחות.
אני עדיין לומדת בבית ספר יסודי (למזלי). למה למזלי? כי האח הגדול (והמעצבן) שלי כל הזמן חופר לי על כמה מבחנים הוא מקבל, כמה עבודות בנושאים קשים ואיך המורים מענישים וצועקים עליך, גם אם עשית משהו קטנטן… אבל לא צריך לדאוג, כי הרי בכל מקום חייב להיות מורה אחד לפחות שיאהב אותך. לא ככה?

?אז מה דעתכם שנתחיל

איזו התחלה מעצבנת בשביל לפתוח סיפור. באמת!

הכל התחיל כשנועה יצאה לחופשה ברומא כי האחיינית שלה מתחתנת.
היא אמרה לנו שהיא לא תלמד אותנו שבוע שלם ואני חשבתי לעצמי ששבוע אני אוכל להיסתדר בלי נועה, אפילו מצוין. אבל לא חשבתי מה יוכל לקרות בכל השבוע הזה.
הרי בכל מקרה עוד שבוע ל”ג בעומר, כל הילדים יקימו מדורות, יצלו תפוחי אדמה ורק הכיתה שלנו תצטרך לנקות את כל האשפה בזמן שכולם נהנים וצוחקים. למה? רק בגלל שכמה ילדים רבו מכות ורק בגלל שכמה ילדים סיפרו לה דברים לא נכונים שקרו בזמן ההפסקה. זה למה.
ועכשיו בל”ג בעומר, אנחנו נצטרך לסבול בגלל המורה שלנו. המורה הנוראית שלנו ליתר דיוק.
אבל אני שכנעתי את עצמי, שאין לי מה לדאוג, עוד מעט ל”ג בעומר, אחר כך שבועות וסוויש! תוך חודשיים ואנחנו בתיכון.
בינתיים אני אולי אנסה לשכנע את המורה המחליפה שתתן לנו עוד צ’אנס. בדרך כלל מורים מחליפים הרבה יותר נחמדים ממורים קבועים, הם פשוט עושים את מה שהמורים הקבועים אומרים להם ומפחדים שהתלמידים יתנגדו לכך בחוצפה.
לפחות ככה חשבתי, עד שהכרתי את גל. מי זאת גל? ולמה אני מדברת אליה בלשון נקבה? את זה תבינו בהמשך.
תבינו, לפני שנועה נסעה לחו”ל היא אמרה לנו שיהיה לנו מורה מחליף- תענוג. קוראים לו גל. הוא בסביבות גיל 35 משהו כזה. את השאר תדעו כבר ביום ראשון.

ביום ראשון הנורא ההוא, מורה בשם גל נכנס אלינו לכיתה. ברגע שראיתי אותו, ישר הבנתי שהשבוע שלנו יהיה הקשה ביותר שכיתתנו חוותה בשנה הזאת. בשנה הזאת?! בכל ההיסטוריה שהכיתה שלנו עברה מאז ומעולם. הוא נכנסס עם כוס קפה XXL התיישב בכיסא המלוכה שלו, ליתר דיוק של נועה, בחן והיסתכל על כולנו במבט חשדני ומעוצבן.
”טוב אז אני מניח שאני אצטרך ללמד חבורה של מפלצות קטנות,” הוא אמר והסתכל על השולחן בשורה האחרונה. נעמה, מורן וליאל ישבו שם. הם הילדות הכי מקובלות בבית הספר והם כל הזמן רוצות להיצטרף לחבורה שלנו.
”אנחנו לא מצרפים עוד ילדים לחבורה, אנחנו יותר מדי.” אמרתי לנעמה יום אחד כשהיא והחברות שלה ביקשה להיצטרף.
עכשיו, הבנות האלה הסתכלו על גל בגועל (עכשיו כשאני חושבת על זה, זה צירוף מדהים) ואז מורן אמרה לו:
”איך אתה מעז לדבר אלי ככה?! אם את תמשיך בדרך הזאת, אני… אני… אני אדאג שאתה לא תמשיך בדרך הזאת!”
אני רק שנתיים בבית הספר הזה אבל בשנתיים הללו אף פעם אף אחד לא העז להתחצף כה למורה, ובטח שלא למורה מחליף גרוע, שיכול להלשין למורה העוד יותר גרועה.

”סליחה? אם את תמשיכי בדרך הזאת להגיד לי להפסיק בדרך שלי אז הדרך היחידה שתלכי אליה היא אל חדר המנהלת!” יותר מדי דרך במשפט.
הסתכלתי אל ג’וי והמבט של שתנו הבהיר: גל לא שפוי.

”אני רק רוצה להגיד לכם, שהתנהגות לא ראויה אצלי נחשבת בתעודה. אפרופו תעודה, הציונים שלכם מוכרחים להיות 100+. קיבלתי ציון מעולה בתיכון, וככה אני רוצה שגם אתם תהיו. אם תצטרכו הפסקה תגידו לי. אחרי הכל אני ממלא את הפקודות של נוע-”
”אבל נועה אומרת לנו שיש לנו 10 שניות עד שיורדים מהכיתה בהפסקה, 20 דקות אחר הפסקת האוכל לשטוף ידיים וללכת לשירותים, וזה ממש קצת!” קטע אותו תום. לפעמים אני חושבת שתום מנסהה להצחיק את כל הכיתה.
ובו זמנית לעצבן את המורה. או אולי אני סתם מדמיינת שהוא איזה אמיץ כזה. טוב את זה כבר בטח גיליתם לבד- אני מאוהבת בתום. נו אתם יודעים, לא מאוהבת בקטע של-
”וואו תום, השיער שלך הורס,” או ”וואו תום איזה טוב אתה בספורט,” כמו שמורן,נעמה וליאל מדברות.
בקטע של חברים כאלה. נו כבר הבנתם בעצמכם, אבל הספר הזה לא מספר לי ועל תום, הוא מספר על החבורה שלנו, של ג’וי ושל ג’ורדן. הוא עלה לפני כמה חודשים מאמריקה. אומרים שהוא היה גר בוילה עם משרתים, מספרים שהוריו, שהייתה להם חברה ענקית של יצור מזון מהיר נסגרה, אז לא הייתה להם עבודה. אבלל המזל המשיך לשחק אצל משפחת גריל (גם אני לא האמנתי לשם המשפחה הזה כששמעתי אותו בפם הראשונה. עכשיו כולנו צוחקים על זה עם ג’ורדן.)- דוד של ג’ורדן מצא להם עבודה בישראל. תוך חודשיים הם עברו לארץ, ועכשיו ג’ורדן לומד איתי בכיתה ונמצא איתנו בחבורה.
לכל אחד מאיתנו יש סיפור. גם אם הוא מצחיק במיוחד. הסיפור של ג’וי הוא שההורים שלה הכירו בשירותי הרכבת, כן, כן, השירותם הצפופים הללו. מקרה מוזר.

ההפתעה הלא צפויה

כשנתתי את השם הזה לכותרת הפרק, לא ידעתי אם להשאיר אותו או לשנות- אחרי הכל הפתעה היא לא צפויה, אבל אם יודעים שהיא עלולה לקרות, ומשהו גדול מצטרף אליה, היא בהחלט לא צפויה.
לא ככה?
בכל מקרה, גל פוצץ אותנו בשיעורים ונתן לנו עבודת הגשה עצומה. לאיזה תאריך? אני אכוון אתכם לתשובה. התאריך הנורא שיהפוך לעוד יותר נורא בגלל שהמורה שלנו כזה נורא. 
צדקתם, ל”ג בעומר. לא שהיו לי תוכניות יותר טובות, אבל עדיין, לנקות את השאריות של הנקנקיות ותפוחי האדמה צלויים על המדורה של ילדים אחרים נשמע יותר טוב. נראה לי.
וכשאני אומרת עצומה, אני מתכוונת לכך. אין לי בעיה עם עבודות גדולות של הגשה, אבל להכין אותן בחופש זה קצת מוגזם. תודו.
ביקשתי מגל לצאת לשירותים, מה שהיה שקר מוחלט- כי איכשהו קיוותי שאוכל להגיע לקייטי, סגנית המנהלת, או למנהלת עצמה- גברת גרייס קָנָדִי והיא לא מקנדה. זה קצת מוזר, אבל גרייס היא אמא של קייטי. גל אישר לי ”ללכת לשירותים”. מאז שתום העיר לו על הזמן שיש לנו לעשות דברים, גל מתחיל לכבד אותנו קצת. אבל רק קצת. רצתי למזכירות, פתחתי את הדלת והתנשפתי כאילו רצתי מרתון. טוב אולי קצת הגזמתי. אבל באמת שהתנשפתי.
”כן?” שאלה אותי המזכירה.
”אפשר לפגוש את גב’ גרייס בבקשה? זה מקרה מאוד דחוף.”
”היא בדיוק בישיבה. את יכולה לרשום לה על פתק את הבעיה ואני אעביר לה אותו.”
”אפשר לדבר עם קייטי?”
”שניה,” היא הרימה את שפורפרת הטלפון שמונח לצידה וקטעה אותי בגסות. ”הלו? כן, מדברת אורה מבית הספר ע”ש בן גוריון, במה אוכל לעזור?” לאנשים זרים היא מדברת כאילו הם מלכים, חשבתי לעצמי.

”מה?! בעיה בשירותים??? אני לא יכולה לטפל בנושא הזה, אני אחזור אלייך עוד מעט.” פיוווו כמעט רציתי לחבק את אורה. עד שהיא אמרה לי שאני אלך לברר מה קרה בשירותם בדיוק. סליחה? בשבלל מה יש את אב הבית או את המזכירות? אבל מה כבר הייתי יכולה לעשות? נאנחתי, אבל בכל זאת הלכתי לשירותים.
מה כבר יכול להיות שם? אני יודעת, להלחיץ את המזכירות? לעבוד על האנשים? אוליי אלה בכלל לא אנשים שהתקשרו אלה ילדי- ילדה גדולה (מאוד) עם בטן גדולה (מאוד) פתחה את אחד תאי השירותים בתנופה, ואלה כמעט נתנו לי בומבה לראש. היא בכתה. לא ידעתי איך קוראים לה, אז נגשתי אליה.
”איך קוראים לך?” שאלתי ברכות. הרי כאחד מתפקידי כראשת חבורה שעוזרת לילדים הם לשאול אותם מה קרה להם ואיך הם מרגישים.
”תעזבי אותי!” היא צעקה עלי. הופתעתי. כמעט בכל פעם שמישהו היה זקוק לעזרה הוא היה נותן לחבורה שלנו לשאול אותו מה קרה לו.
”חבורת האריות המלכותיים הם סתם מדכאים! ואני הולכת להיתנקם בכם! או יותר נכון בך, קים רפוצאטי,” אוקי, הופתעתי עוד פעם והפעם עוד יותר. מזאת אומרת שאנחנו סתם מדכאים? ואיך היא בדיוק הולכת להיתנקם בנו? או גרוע מכך, בי??

העסק שלא קויים
”המכשפות מהמערב הולכות לתת לכם על הראש בל”ג בעומר, ראו הוזהרתם אריות. תסמני לעצמך ביומן את התאריך שאנחנו הולכות להיות החבורה הטובה של בית הספר. תשכחי מעוד ימי תהילה מרהיבים. ב22 במאי, אתם הולכים לסבול!” לא יודעת מה קרה, איך, ובאיזו מהירות היא הצליחה לדחוף אותי אל תוך תא השירותים, והצליחה לנעול אותי שם! ממש לנעול!
”הצילו!!!” צעקתי. ”אני תקועה פה!!!” ”נעלו אותי בשירותים!!” הקריאות הללו לא עזרו. בעצם, מה חשבתי לעצמי; חמש דקות אחר ההפסקה, אף אחד לא ילך לשירותים. אבל מה כבר היה לי להפסיד? את הקול שלי? עשר דקות הייתי נעולה בתא השרותים הקטן והמסריח ההוא. לא, באמת מסריח. ניסיתי לעלות על האסלה ולקפוץ מעל הקיר, אבל לא הצלחתי. הקיר הזה היה גבוה מדי. ניסיתי לפתוח את החלון הקטן בקצה הקיר, אבל הוא היה קטן מדי. לבסוף, פתאום שמעתי את נעמה ומורן נכנסות לשירותים.
”ליאל הזאת, מה היא חושבת לעצמה?! שתוכל להמשיך להיות ב”קול גירלס”?” אמרה מורן.
”לגמרי.” נעמה הסכימה. ”היא עברה את הגבול.”
”אה, מורן? נעמה? אלה אתן? יש מצב אתן מוציאות אותי מהתא?” כשלא הייתה תשובה אמרתי
”זאת קים.” אין מענה. ”מהכיתה שלכן.” עדיין אין תשובה. ”זאת מחבורת האריות המלכותיים.” כמה סתומות אפשר להיות בשביל לא לזכור מישהי מהכיתה?! לבסוף, מצאתי משהו שהן בטוח יודעות עלי.
”חברה של תום כהן, מהכי-” הם קטעו אותי ישר.
”נוציא אותך בתנאי אחד. אם תצרפו אותנו לחבורה.” מורן אמרה. ”אין סיכוי.” סיננתי מתחת לאף. ”אז לפחות תשחררי קצת את תום. הוא צריך קצת חופ-”

”אתן יודעות מה? תביאו לכאן את תום ואז נדבר.” אמרתי, בעודי מקווה שהן יאכלו את הפתיון, או לפחות שהן לא יהיו חכמות כמו היופי שלהן. תוך פחות משלוש דקות תום היה שם. כנראה הן ממש מוכנות לעשות הכל בשבילו.
”תום, יש מצב שאתה מוציא אותי מפה? הטינקרף לא מסכימות.” אז כן, יש לאריות המלכותיים שפת סתרים. טינקי זה סוג של קיצור שהמצאנו לילדות שחושבות את עצמן- טינק דר סלף.
”ברור.” אם הייתי יכולה לראות מה קרה מאחורי הדלת, הייתי יכולה להישבע שמורן ונעמה הסתכלו על תום בקנאה. כשיצאתי, שיחקתי כאילו תום הוא נסיך שהציל את הנסיכה מדרקון יורק אש, אז פשוט קפצתי עליו בחיבוק ולחשתי לו באוזן שיעשה כמוני. הוא נתן לי גם חיבוק גדול. נעמה ומורן  הסתכלו עלינו בגועל ואז נעמה סיננה למורן ”בואי נעוף מכאן,” וטוב שכך (;
אחרי שהן הלכו סיפרתי לו בקצרה כל מה שקרה לי עם הילדה המוזרה הזאת.
”את אפילו לא יודעת איך קוראים לה, והיא יודעת את שלך,” הוא אמר בכעס.
”טוב, אנחנו חבורה מוכרת והם.. טוב.. אה, פחות..” אמרתי לו.
”המכשפות מהמערב- שם מגוחך. ועוד היא אמרה שהן יהיו החבורה הטובה של בית הספר?! המכשפה מהמערב היא המכשפה הרעה מאליסה מארץ הפלאות!”
”אתה בטח שזה לא מהקוסם מארץ עוץ??” שאלתי.
”אה, נכון.” הוא נזכר. בשעה טובה. התפקענו מצחוק.
”טוב, לא היית צריכה להיות בשירותים? כאילו, לחזור לכיתה?”
”איך היתי יכולה? ועוד עם מורן ונעמה האלה..”
”טוב, עשית עסק טוב.” הנהנתי, למרות שלא הבנתי למה הוא מתכוון ב”עשית עסק”.