סיפורו של יאנקו

שם הדמות: תיאדור

המגיש: רותם גינטר

בחרתי בדמותו של התוכי תיאדור מפני שהוא לא אדם ולכן מעניין יותר יהיה לראות את נקודת מבטו. וגם, התוכי היה נוכח ברוב האירועים החשובים בחייו של יאנקו.

יום אחד נכנס לחנות החיות ילד עם חיוך רחב מרוח על פניו, מלווה בשני הוריו. הוא הצביע על הכלוב שלי וביקש מהוריו לקנות אותי. הם ניגשו למוכר בחנות והצביעו על הכלוב ואמרו לו שהם מעוניינים בי. יצאנו ביחד מהחנות כשהילד מחזיק אותי על ידיו ושואל אותי איך קוראים לי. לא יכולתי לענות כי לא דיברתי את השפה שלו (למרות שהבנתי הכל). בלי שעניתי, הילד החליט לקרוא לי בשם תיאדור.

מיד אהבתי את השם. הרגשתי שהשם ממש מתאים לי וכתגובה לילד שיבין שאהבתי את השם הנחתי את ראשי על לחיו.

לאחר נסיעה ממושכת ברכבת, הגענו הביתה. הבית היה קטן אך נקי ומסודר. הבנתי שלילד קוראים יאנקו כי כך כך פנו אליו הוריו. לאמא קראו פרידה ולאבא קראו אברם.

כל בוקר העיר אותי הילד יאנקו, הוציא אותי מהכלוב, נתן לי לאכול. סיפר לי על החלומות שחלם בלילה. אחר כך היה הולך עם תיק על הגב ונעלם למספר שעות. וכשחזר סיפר לי על דברים חדשים שלמד ועל משחקים ששיחק. אחר הצהריים היו מגיעים חברים ליאנקו וביחד היינו משחקים. בקיצור, היו לנו ימים מאושרים ורגועים ביחד.

יום אחד, בלי שום הכנה מוקדמת, היתה התרחשות בבית באמצע הלילה. ינקו והוריו היו ערים לגמרי. פניהם נראו מאוד מודאגים והם הכניסו חפצים לתוך מזוודה.

יאנקו לקח אותי ורץ איתי לרכב. פתאום שמעתי רעש מחריש אוזניים שנשמע כמו אלף צופרים של רכבות. זו היתה אזעקה! שבישרה על תחילתה של מלחמה ארוכה מאוד.

האוטו נסע מהר מאוד, עברנו עצים, בתים ורחובות רבים. איבדתי את חוש הזמן. פתאום הרכב נעצר בחריקת בלמים. נגשו אלינו שני אנשים שהיו לבושים באותם הבגדים. אברם יצא לקראתם מהרכב. פרידה ויאנקו נראו מודאגים מאוד. פתאום אברם הסתובב ובפנים מפוחדות צעק “סעו מהר, ברחו מכאן!” פרידה השתלטה על הרכב ונהגה בזמן שהדמעות זולגות מעיניה. יאנקו נהיה אדום ובכה בקול רם.

נסענו מהר מאוד, פתאום שוב נשמע הקול המחריד שהיה ממקודם, מטוסים החלו לחוג מעלינו, ומסביב האדמה בערה משריפות. הרכב עצר, יאנקו פרץ מהאוטו ביחד עם פרידה כשהוא אוחז בכלוב שלי בחוזקה. פתאום נשמע רעש אדיר של פיצוץ. לא יכולתי לפקוח את עיני ואוזניי צלצלו כל כך חזק שלא שמעתי כלום.

אחרי כמה דקות פקחתי את עיני וראיתי את יאנקו מוטל על הריצפה כשהוא נאנק מכאבים ולופת את רגלו המדממת.

פרידה רצה ליאנקו בזמן שהיא קורעת מעליה את חולצתה ומלפפת אותה סביב רגלו הפצועה. נכנסנו בחזרה לרכב, נוסעים למשך ימים ארוכים לכיוון רוסיה.

אחרי תקופת החלמה ממושכת בבית החולים ברוסיה, קיבל יאנקו מכשיר ברזל עם גלגלים שבתוכו ישב במשך רוב שעות היום. למשך תקופה ממושכת נוספת, לא היה לנו מספיק אוכל והיינו רעבים רוב הזמן. עלינו על ספינה והפלגנו למשך שבועות רבים עד שהגענו לחבל ארץ שהשמש בו זרחה רוב ימות השנה.

הבחנתי שיאנקו ופרידה דיברו בשפת המקומיים, אותה לא הבנתי.

תחילה גרנו באוהלים, שם היה חם ומאובק. לאחר מכן עברנו לבית שהיו בו הרבה רהיטים יפים בתוך העיר חיפה. פרידה עבדה המון שעות ויאנקו ישב מחוץ לבית, קרא ושוחח איתי כל יום, כל היום.

שמתי לב שמאז הפציעה של יאנקו, הוא פחות חייך ופחות צחק מאשר התקופה שלפני. הוא העדיף להתבודד.

פרידה, היתה חרדה ליאנקו רוב הזמן. היא שאלה אותו לעיתים תכופות איך הוא מרגיש, אם הוא צריך משהו, אם הכל בסדר? היא ביקשה מהשכנה שושנה שגרה בבית הסמוך, לסור מספר פעמים ביום ולוודא שיאנקו מסתדר בזמן שהיא היתה בעבודה.

אחרי כמה חודשים של שעמום, היינו שוב יאנקו ואני בחצר הבית. פתאום עברו ברחוב שני ילדים שנעצרו כשראו אותי בכלוב. אמרתי להם שלום בשפה שלי. ואז יאנקו תירגם ואמר להם שאני אומר ‘היי’. הם נכנסו לחצר והתחילו לדבר ושיחקו במשחק לוח. למחרת הגיעו שוב, וגם יום לאחר מכן, וכך התחילו להגיע באופן קבוע.

יום אחד, יאנקו, אני ושני הילדים הלכנו לנמל, בזמן שפרידה עבדה. יאנקו ואני נותרנו מחוץ לים בזמן ששני הילדים שחו במים. לאחר שסוף סוף הילדים יצאו מהמים התחלנו ללכת חזרה הביתה כששני הילדים דוחפים את מכשיר הברזל עליו ישב יאנקו.

פתאום שוב! הרעש מחריש האוזניים נשמע בכל עבר. כל האנשים ברחובות החלו לרוץ לכל הכיוונים, יאנקו החוויר ודמעות החלו לזלוג מעיניו.

רצנו למקלט הקרוב ביותר שמצאנו. יאנקו היה אחוז בהלה. כעבור שעה שנדמתה כמו נצח. הפסיקו באחת הפיצוצים. יאנקו הבין שאמא שלו כבר בבית יותר משעה ובטח דואגת לו מאוד. התחלנו לרוץ לכיוון הבית של ינאקו. כשהגענו ראינו את פרידה בוכה וצועקת וקוראת בשמו של יאנקו.

התפקיד שלי היה בקריאת הספר, בחירת הדמות וכתיבת הסיפור. אמא שלי עזרה לי לנסח.

הסיפור תרם לי בהבנה של האווירה בזמן מלחמת העצמאות בארץ, ומלחמת העולם השניה.