“יומנו של יאנקו”

בחרנו ביאנקו כיוון שבסיפור סופר עליו שהוא מלא רגשות והוא ילד רגיש וטוב לב שאכפת לו ממה שאומרים עליו ומה חושבים עליו. ודואג לאמו והיא דואגת לו. בסיפור מסופר על ילד שעבר הרבה מלחמות ונלחם על חיו ועל חיי משפחתו ראה הרבה זוועות בחייו וזה מה שגרם לנו לבחור דווקא .בדמות זו

אז החלטתי לכתוב יומן, לספר לך קצת על עצמי ומה עברתי בחיי, אני יושב על כיסא גלגלים מאז שנולדתי, עליתי מפולין לקיבוץ בחיפה ושם אני מתגורר עם אמי.

.כשגרתי בפולין משפחתי נספתה בשואה ורק אמי נשארה לי, היא אוהבת ודואגת לי מאוד

 בזמן שאמי הייתה בעבודה, ישבתי לבדי בגינה ופתאום קפצו לחצר ביתי שני ילדים: שוקה ונער שאיני יודע את שמו, הם נראו עייפים מאוד וצחקקו לעצמם בשקט

אני הסתכלתי עליהם בבהלה, הייתי מובך ולא ידעתי מה לעשות, השתררה שתיקה. תיאודור, התוכי שלי,  הוא זה שהפסיק את הדממה וצרח “שלום”, ביקשתי מהם לקרב אלי את תיאודור ונתתי לו לאכול. תיאודור צרח שנית “תודה” בפולנית, וביקשתי מהם לתלות את הכלוב בחזרה על העץ.

שאלתי אותם אם הם יודעים לשחק שח, אך הם אמרו שהם לא כל כך יודעים לשחק,אז שיחקנו דמקה. אחרי מספר משחקים ניצחתי אותו!

אחרי כל המשחקים והדיבורים שוקה הציע לשחק משחקים שאינני יכול לשחק בהם בגלל הנכות שלי, את האמת שקצת נעלבתי מזה. הם שאלו אותי עוד מספר שאלות אם אני לומד בבית ספר? אוהב לקרוא ספרים? איזה ספרים אני קורא? הם שאלו אותי מתוך סקרנות ונהנתי לענות להם

שוקה הציע ללכת לים אך אמרתי שאינני יכול,אך שוקה התעקש ואמר שהם יכולים לעזור לי ולהסיע אותי בכסא הגלגלים אותי לחוף הים. עניתי לו שנלך בהזדמנות אחרת כי אמא שלי בדיוק עמדה לחזור הביתה.

אמא שלי לא אוהבת שאני מסתובב מחוץ לבית ,היא דואגת ומגוננת עלי מאוד.

אמי סבלה מאוד בחייה בגלל הנאצים, שנות המלחמה עברו עלינו ביחד. תמיד היה עליה לדאוג לי וזה היה לה קשה מאוד, לא נותר לה דבר מלבדי, הסבל הרב שידעה והניסיונות הקשים הפכו אותה לפחדנית. היא חוששת מכל דבר, גם עכשיו לא קל לה, היא צריכה לעבוד כל היום כדי שיהיה לנו מה לאכול.

שוקה וחברו הגיעו מדי יום לבקר אותי ליד עץ הזית שבחצר ביתי, הם נהגו לשבת לידי ולשוחח עמי.  מידי פעם היינו יוצאים לטיולים ביער.

יום אחד, הם הציעו לי ללכת לצפות בסרט רוסי, והסברתי להם שאני שונא רוסים, הם תמיד מחזירים אותי לזיכרונות מזמן המלחמה, אז ברחנו לרוסיה וחיינו שם כפליטים וסבלנו הרבה,

קבענו ששניהם יבואו אלי מוקדם בבוקר כדי שיספיקו לקחת אותי לנמל, לפני שאימא תחזור מהעבודה. חיכיתי להם עם תיאודור והיה ממש חם אך בכל זאת לבשתי מעיל שחור מכופתר, ראיתי אותם מתקרבים והתחלתי להתרגש.

ככל שהתקרבנו לים ראינו את המים הכחולים- ירקרקיים. מבין המבנים בנמל הזדקרו אל על ארובות שחורות, אחדות מהן פלטו ענני עשן שחור. מידי פעם בקעה צפירה רמה מאחת האניות.

כששמעתי את צפירות האניות התרגשתי מאוד, כי כל לילה אני מנסה להקשיב לצפירת אוניה וכשאני שומע לפעמים אני מדמיין את עצמי עולה לספינה ומפליג איתה אל הבלתי נודע – כדי לעשותו נודע.

 שוקה והנער השני הקשיבו לי והיו מסוקרנים מאוד מכל סיפור שסיפרתי. ומשם הלכנו לחוף רחצה. שוקה והנער דחפו אותי עד לקו המים עד שגלגלי כסא הגלגלים שלי נתקעו בחול, החול היה רך.

אמרתי להם שאני אשאר עם תיאודור באותו מקום והם נכנסו לים.  תיאודור התחיל לצווח והרגעתי אותו. ראיתי אותם נהנים מאוד. אחרי שיצאו מהמים הבאתי להם כסף וישר רצו אל דוכן הממתקים הם קנו שלושה ארטיקים וחפיסת בוטנים לתיאודור.

כבר תם הזמן ויצאנו לכיוון הבית. ממש פחדתי כי אמי הייתה צריכה לחזור מן העבודה, פתאום התחילה אזעקה ונבהלנו נורא. מטוסי האויב באו להפציץ את הנמל! ופתאום הרחוב התרוקן כולם מיהרו למצוא מקלט מפני ההפצצות. רעדתי מפחד שוקה דחף את כיסאי לאורך מדרכת האבן והכל רעד מסביב בעקבות ההפצצות, וגם תיאודור התחיל לצווח. כמעט התעלפתי מרוב פחד כי זכרתי מה הנאצים עשו לנו. מצאנו מקלט ומיהרנו להיכנס אליו וכמה עוברי אורח נכנסו למקלט. במקלט היינו שעה ארוכה שלא נגמרה כיסיתי את פניי סוף סוף הכל חזר להיות רגוע והמטוסים התרחקו, תותחים חדלו מלירות התחלנו לצאת החוצה הסרתי את ידי מפניי והפסקתי לרעוד, התחלנו ללכת הביתה והרחובות התמלאו מחדש התחלנו לרוץ במהירות וסוף סוף הגענו הביתה. ראינו מספר אנשים שעמדו סביב אמא שלי ואמא שלי צעקה בפולנית ופרצה בבכי חסר אונים, האנשים שסבבו

אותה לא יכלו לעזור לה. אמי התחילה לרוץ לעברי וראיתי שעל פנייה ניכר סבל. אמי סטרה לשוקה היא חשבה שהוא האשם והביכה אותי מאוד.

הכתיבה עייפה אותי מאוד, אמשיך לכתוב בך מחר, לילה טוב

רפלקציה

 ליהיא – עמודים 1,2

טל – עמודים – 3,4

העבודה העשירה לנו את הידע ותרמה רבות בניסוח