תיאדור

זה התחיל ששמעתי צעדים מתקרבים אלי, הייתי אני ועוד כמה חברים שלי. פחדתי כי לא רציתי לעזוב אותם אבל היא לקחה אותי הייתה זאת אישה עם שמלה אדומה נרגשת, לא הבנתי לאן היא לוקחת אותי. כעבור שעה בערך הגענו לבית מקושט בלונים עם חמישה ילדים והמון אוכל, שמו אותי בידיו של ילד מקסים שליטף אותי בעדינות רבה כל כך הרגשתי שאני בידיים טובות.

הבית היה לא כל כך גדול אבל האווירה הרגישה חמה ושמחה.

פתאום קלטתי שאני בעל משמעות, אני המתנה ליום הולדתו של הילד המקסים

?”אחד החברים צעק “יאנקו אפשר לתת לו שוקולד

יאנקו ואם הבנתי נכון שזה שמו לא הסכים שיכבדו אותי בשוקולד התאכזבתי אבל בסדר…

יאנקו כיבד אותי בגרעינים ובמים ושם אותי בפינה על יד מיטתו .

יאנקו הפך להיות החבר הכי טוב שלי די במהרה, עשינו הכל ביחד אכלנו, שתינו, ישנו, שיחקנו, שרנו, כל מה שחברים הכי טובים עושים הרגשתי שאני ממלא את יאנקו באושר. אהבתי אותו מאוד ידעתי שאף פעם לא יעזוב אותי או ינטוש אותי בעד שום הון שבעולם.

פעם אחת אני ויאנקו יצאנו לטיול חבורת ילדים שעברה שם צחקה על יאנקו שהוא מסתובב איתי כאילו אני באמת חבר אמיתי בהתחלה הייתי בטוח שיאנקו יזרוק אותי ויכחיש קשר אלי כי התבייש בי שצחקו עליו אבל יאנקו היה חבר אמת הוא לא הקשיב להם ולהפך הוא רק ליטף אותי יותר וכל תשומת הלב הייתה עלי

אני חושב שזה הרגע שהבנתי שאני כל כך שמח שזה חבר שלי ושאני באמת אוהב אותו

1.9.1939

הרגשתי שהאוזנים שלי יוצאות מהמקום, אלו היו פיצוצים כל כך חזקים שמענו ייריות כל כמה דקות שמעתי את אימו של יאנקו מסבירה לו שמתחילה מלחמה ושהוא צריך להקשיב לה.

בתקופה הזאת יאנקו נורא התקרב אליי הרגשתי שהוא צריך אותי, כל הזמן הייתי לידו

יאנקו לא הקשיב לאימו שאמרה לו לא לצאת החוצה, הוא רצה לצאת לשחק איתי וכשיצאנו לשחק פתאום נשמעה ירייה, כבר לא הייתי ליד יאנקו וכאב לי נורא הבטתי וראיתי שיאנקו נפגע ברגליו שיורד לו דם ושרסיסי הירייה פגעו לו ברגל צעקתי וקראתי בקול חזק לאימו של יאנקו , אמא של יאנקו נכנסה ללחץ והתחילה לבכות שראתה את יאנקו שוכב על האדמה עם רגליים מדממות חשבתי לעצמי שיאנקו היה צריך להקשיב לאמא

עד שהבנתי מה קורה כבר היינו בבית החולים הרופא בישר לאמא שיאנקו לא יוכל ללכת יותר ויאלץ להיות על כסא גלגלים שמעתי שאמא מלמלה “למה אישרתי לו לצאת למה לא עשיתי כלום יכולתי למנוע את זה” היא דמעה אבל לא רצתה שיאנקו יראה . יאנקו ביקש מאמא להחזיק אותי שמחתי שאוכל שוב להיות קרוב אליו כשחזרנו הביתה החיים כבר לא היו אותם חיים הייתה אווירה עצובה ויאנקו איבד כל טיפת שמחה שהייתה עליו ניסיתי לעודד אותו אבל זה לא כל כך הצליח לי.

עבר כבר כמעט חודש שיאנקו עם כסא גלגלים .

הוא עובר תקופה קשה אני יודע, שמעתי את אמא של יאנקו אומרת לו שיתחיל לארוז את כל חפציו שהם עוברים למקום בטוח יותר בשבילם.

כשאמא יצאה מהחדר יאנקו בהה בי הוא הסתכל במשך חמש דקות רצופות לא ידעתי איך להגיב או מה לעשות אבל לא יכולתי להשאר בשקט וצעקתי ואז הוא הסיט את מבטו והחל לארוז את בגדיו

לא הבנתי לאן אנחנו הולכים תמיד הייתי בחוסר ידיעה לא ידעתי אף פעם מה הולך לקרות

בסוף מסתבר שאנחנו עולים לרוסיה ידעתי מה יאנקו חושב על הרוסים שהוא לא כל כך מחבב אותם שאין שמה באמת שיווין כמו בסרטים ואין כבוד לפליטים, שמעתי אותו אומר את זה לאמא

חשבתי לעצמי שיאנקו כל כך עצוב שאנחנו עוברים לרוסיה בגלל דעותיו על הרוסים מעניין איך יהיה  לנו שם תהיתי.

הגענו לרוסיה , באמת יותר בטוח פה.

אני רואה שכל כך קשה ליאנקו הוא כבר לא צוחק איתי כמו פעם הוא כבר לא אותו יאנקו אני רואה שקשה לו אני מנסה להיות פה בשבילו אבל גם ממני הוא כבר קצת שכח ככה חשבתי לפחות.

רק עברנו לרוסיה וכבר שמעתי את אמא של יאנקו מדברת על תיכנון לעבור לישראל אני חושב שיאנקו יותר ישמח כי מבחינתו ישראל יותר עדיפה מרוסיה המדינה שהוא שונא

אני חושב שבישראל יהיה לנו טוב

באותו יום כשהלכנו לישון יאנקו לחש לי

“בתוך כל הכאב הזה מזל שיש לי אותך” כל כך התרגשתי לשמוע את זה מיאנקו נזכרתי בכל החוויות שהיו לנו בכל מה שעברנו ביחד קצת שכחתי אותנו ואת החברות שלנו

זה תחושה מדהימה להרגיש שמישהו צריך אותך אני כל כך שמח שיאנקו בחר בי אנחנו נעבור את הכל ביחד!

סוף סוף הגענו לישראל אני מקווה שיאנקו שמח אנחנו לא רגילים לחום הזה בארץ זה שינוי מאוד קיצוני במזג האוויר ישבנו מתחת לעץ כדי לתפוס קצת צל לאחר חצי שעה מתקדמים לעברנו שני ילדים מפה לשם הם התחילו לשחק שחמט ואז דמקה הרגשתי שהם די לוקחים לי את יאנקו וקצת כעסתי הם התחברו מאוד ובאו להפגש איתנו כבר כמעט כל יום מתחת לעץ הזית

באחד מהימים הם החליטו ללכת לים הרגשתי שיאנקו קצת חסר ביטחון ללכת איתם לים בגלל הנכות שלו. ברגעים כאלה מזל שיש אותי שאני יהיה איתו והוא לא יהיה לבד .

שני החברים נכנסו לים ואנחנו ישבנו על החול. מאוד התרגשתי ממראות הים הכחול מהחול החמים ומהנוף המרהיב ויאנקו הרגיע אותי קצת וברגעים כאלה אני אומר שמזל שיש את יאנקו

אז שלא תבינו לא נכון זה הדדי מזל שיש גם אותי וגם את יאנקו ושאנחנו פה אחד בשביל השנייה

בזמן שהייתנו בים נשמעה אזעקה שוקה לקח את יאנקו ויאנקו החזיק בי חזק והלכנו למקלט יאנקו היה מבוהל וקפא הוא לא ידע איך להתמודד הרגשתי כאילו אנחנו חוזרים לתקופת המלחמה.

שהיה בטוח יצאנו החוצה ושמעתי קול מוכר הייתה זו אמא של יאנקו שגם היא חזרה לאותה תקופה, היא פרצה בבכי והחלה לצעוק בקולי קולות ליאנקו

בשלי שום סיבה פתאום שמעתי צעקה של כאב מהכיוון של שוקה וראיתי את כף ידה של אימו של יאנקו על לחי של שוקה

לא חשבתי שאמא אישה אלימה אבל הצלחתי להבין שהיא דואגת ליאנקו כמוני

גם אני קצת בכיתי אני מודה אבל זה היה רק מדאגה ליאנקו

אני מרגיש שגם אני וגם אמא עושים ופועלים רק לטובת יאנקו

הוא ילד כל כך טוב ומדהים והכי חשוב חבר אמת

אז תודה חברים שלי שהקשבתם לסיפור שלי, בסך הכל כיף להיות תוכי

מגישה: אלמוג בן יוסף