יאנקו מן העיר התחתית

• שם הדמות: יאנקו

המגישים: ליאור סלומון ושחף אור

יאנקו הוא ילד רזה וכחוש שהגיע מפולין לאחר מלחמת העולם השנייה. אימו היא האדם היחיד ממשפחתו שנשאר לו, אביו נתפס על ידי הגרמנים ונשלח למחנה השמדה. אמא של יאנקו דואגת לו ולכן היא לא מסכימה לו לצאת מחצר הבית. ליאנקו אין חברים בישראל כי הוא לא יצא מביתו מהרגע שהוא הגיע לארץ, חברו היחיד והטוב ביותר הוא התוכי שלו, תיאודור. בחרנו בדמות זו מכיוון שכל הסיפור סובב סביבה ומעניין לדעת מה היא חושבת ומרגישה.

יומני היקר,

אמא שלי סיפרה לי היום מה קרה לאבי, היא אמרה לי שהגרמנים מצאו אותו ולקחו אותו למחנות ההשמדה, שלא נראה אותו יותר. היא הביאה לי תוכי כדי שאוכל לדבר איתו ולהתנחם בו. אנחנו רוצים לעבור אחרי המלחמה לארץ ישראל, אמא שלי סיפרה לי שאף אחד לא יפגע בנו שם בגלל שזאת המדינה שלנו. אני לא יכול לחכות להגיע לשם ולהיות חופשי בלי דאגות, אולי אפילו להכיר חברים חדשים. אני מקווה שזה יקרה בקרוב.

1. יומני היקר,

היום הגענו לישראל! הבית החדש שלנו! אני מאוד מתרגש אבל אמא שלי אומרת שיש עוד מלחמה ושאני צריך להישאר בבית עד שהיא תיפסק. כשהגענו לבית אמא הוציאה אותי לחצר והביאה לי את תיאודור, ליטפתי אותו ובהיתי באופק. דמיינתי הרפתקאות מופלאות וסיפורים על ספינות ובנות ים עד שלא שמתי לב ואמא חזרה, היא סיפרה לי בהתרגשות שמצאה עבודה ואני שמחתי בשבילה. היא לקחה את תיאודור והכניסה אותו לכלוב, לאחר מכן היא הכניסה אותי הביתה והלכתי לישון.

יומני היקר,

היום הגיעו שני נערים, שוקה וחברו דניאל. הם הגיעו לחצר שלי וניהלנו שיחה קצרה. התחלתי לשחק איתם שחמט ודמקה ודיברתי איתם על ספרים. ממה שהבנתי, שווה הוא ילד חוץ שמאוד אוהב את אמא שלו ועושה הרבה שטויות. דניאל תמיד נכרך אחרי שווה ועושה כל מה שהוא אומר.

הם מאוד נחמדים וכיף לדבר איתם, לאחר כמה שעות שעברו מהר הם היו צריכים ללכת, הם הבטיחו שהם יחזרו מחר.

יומני היקר,

עברו הימים ושוקה ודניאל הגיעו כמו שאמרו, היינו מדברים עד שאמא שלי הייתה חוזרת מהעבודה ואז הם היו צריכים ללכת, אבל הם תמיד חזרו. באחד מן הימים עלה לשוקה רעיון, ללכת לים. הרעיון שלו התממש היום, הם באו מוקדם ולקחו אותי לנמל, צפיתי בהם שוחים ודמיינתי ספינה גדולה שנקלעה לסערה ואני הקפטן שמציל את המצב, לאחר מכן הלכנו לקנות ארטיקים בטעם מנטה ובוטנים לתיאודור, שהיה עלי כל הזמן.

היינו צריכים לחזור אז התארגנו והתכוננו ללכת הביתה כשפתאום אזעקה פילחה את האוויר.  שוקה דחף אותי מהר ודניאל החזיק את תיאודור, שהשתולל וכאילו התחנן לצאת מהכלוב ולתפוס מחסה. נכנסנו למקלט ואטמתי את אוזניי, התקפלתי לצורת כדור ומלמלתי לעצמי שהכל יהיה בסדר, הרגשתי חסר אונים ונזכרתי במלחמה שהייתה. לאחר עשר דקות יצאנו מהמקום ובדקתי מה השעה, אמא שלי כבר חזרה מהעבודה וחשבתי שהיא בטח דואגת נורא. שוקה רץ אל ביתי וראינו את אימי המודאג בוכה וקוראת לי כ שמסבירה יש קהל של שכנים. ברגע שהיא ראתה אותי היא חיבקה אותי ונישקה אותי. מרוב זעמה וסערת הרגשות שהתחוללה בה היא סטרה לשוקה.  שוקה לא אמר מילה, הסתובב והלך. דניאל רץ אחריו. לא ידעתי אם אראה אותם שוב.

רפלקציה

שנינו ניסחנו ביחד

ליאור כתבה ושחף הוסיף תמונות.

העבודה עזרה לנו להבין את הסיפור יותר טוב ולראות אותו מנקודת המבט של יאנקו במקום מנקודת המבט של מספר הסיפור