טקסי התבגרות בעולם שבט המסאי

. נערים משבט המסאי שבקניה צריכים לעבור מבחני אומץ שונים, כדי שיוכרזו בוגרים

בעבר נהגו הנערים לצוד אריה כהוכחה לבגרותם, אך לפני כמה שנים הוכרזו חיות מוגנות האסורות בציד, פסק המנהג. באחד המבחנים שעדיין קיימים כיום, צריך הנער להחזיק בקרניו של פר ולהפיל אותו ארצה

כדי לסמל את כניסתו של הנער לעולם המבוגרים, שורפים את כל צעצועיו ומגלחים את ראשו. בני השבט עורכים לכבודו חגיגה, שנמשכת מספר ימים. שיאה של החגיגה הוא עריכת טקס מילה. אסור לנער להפגין רגשות כאב או פחד, ואם הצליח בכך, מוענק לו התואר “לוחם צעיר”. הוא רשאי לצוד ציפורים צבעוניות ולעצב מנוצותיהן כתר מפואר לראשו. נערים שנכשלו בטקס המילה (כלומר חשפו את כאבם או את פחדם), רשאים לצוד רק

 . ציפורים שאינן צבעוניות
לאחר הטקס עוברים הנערים לכפר מבודד, ושם הם חיים במשך מספר שנים. בפרק זמן זה הם לומדים מיומנויות שונות כמו ציד וטיפול בבקר

 .בסוף התקופה הם חוזרים לשבט ונחשבים ללוחמים מן המניין

תרבותם ואורח חייהם של המסאים כמעט ולא השתנו במשך הזמן ותחת כל הממלכות, והשליטים שמשלו באפריקה במשך השנים. למרות זאת, במאה השנים האחרונות, למסאי היה קשה יותר ויותר להתפרנס מרעיית צאן

.כדי למנוע זאת וכדי לשמר את חייהם, הקדישו ממשלות טנזניה וקניה למסאים טריטוריות (שטחים) ושטחי מרעה,

הנשים

בניגוד  לתרבויות שבטיות  אחרות, אצל בני המסאי יש לנשים זכויות מסוימות והן אינן מדוכאות לחלוטין מהזכויות. אם כי יחסית לתרבות המערבית, מעמד הנשים אצל המסאים הוא נמוך מאוד. האישה נחשבת לרכוש הגבר; היא אינה יכולה לקבל ירושה, ותפקידה העיקרי הוא גידול הילדים. למעשה, עיקר כוחו ומעמדו החברתי של הגבר נקבע לפי מספר נשותיו (אצל המסאים קיימת פוליגיניה*) ולפי גודל עדר צאנו

(מקרה שבו מתקיימים יחסי נישואים בין גבר אחד למספר נשים באותה עת (לפחות שתיים*