נודדת עם הרוח

גרגרי החול חודרים לעיניי,

מעפעפת כדי להניסם מפניי.

הרוח מסרב להיפרד ונותר על מקומו כמו עד.

מלכסנת מבטים ומציצה מבעד לתריסים

לא להחמיץ את דמיון התעתועים.

הכביש לוהט,שלולית מים מתפזרת לרסיסים

בתוך הלהט העצום הזה הנקרא מדבר.

רוחות קדים

רוחות חמות

מביאות מן המדבר

אבק דרכים.

מוחקות בדרכן

עקבות הנודדים.

נושאות על גבן

משא כבד,

של עייפות ונהי,

השתאות ובכי.

רוחות קדים קדות קלות,

קידה קלה שבקלות

ובשובן מדרך

הן מתרווחות על ארץ,

שבה יורד הגשם בזמנו

ומן האדמה מפריח את הנוף.

לפרוח מאהבה
אהבה שמקטינה אותך
אינה אהבה,
היא מרוקנת ממך
את האנרגיה החיובית,
משתמשת בה לעצמה,
מתמלאת בה במקומך
ומשאירה אותך עירום ועריה.
אהבה שממלאת אותך
שאר רוח,דמיון וחלומות בהקיץ
מרחיבה את לבך ועושה אותך
מאושר ונדיב,תקשורתי וחביב…
בעיקר מבין ברזי האהבה.
אמתי שיר – עדנה את מקסימה ממש ! זה כל כך יפה.. תודה שהנחת את זה כאן
אמתי שיר – כתיבה הבאה מהלב ניכרת בכל אות. מקווה שהרחיבו את לבך אושר שמחה וימים טובים..תודה גדולה

אופק פתוח

מתוך נבכי הנפש נפתח רקיע…
פתוח כמו אופק…
מגרש את החושך וניצב מולו.
גבה קומה וזקוף – חם וחשוף,
פותח פתח לבוא שותף,
ללכת אתו יחד ובשקט ללחוש.
לחצות את הגשר שאין לו ראשית וסוף.

אופק כחול מתכול,נפתח על הים הכחול,
נתיב מימין וגדר משמאל ושער סגור וגדול.
לאט ובזהירות נפתח השער לעולם חדש ונכון
והתקווה החליקה פנימה
מבעד לאופק שהחליף מקום.
מתוך נבכי הנפש וממסתורי אוצרות הלב,
נפתח שוב האופק ואחד לאחר מקרב
ושוב מקום של יחד,שמים פתוחים מעל
ושוב נפתח השער ליום חדש נוסף…

שריקות

הרוח שורקת בקול,

מטלטלת את אמירי העצים

לכל כיוון ללא סוף .

נעה ונדה מצד לצד

ונחבאת בהפסקות מעבר לענן.

אני מהססת,כל הזמן מחפשת,

מחסה ומגן רגעי,שתחתיו אציל את עצמי.

הרוח שועטת ומתקדמת במדרון,

משחקת מחבואים בלי חשבון.

מתכופפת,מתרוממת,מושיטה יד נסתרת

ואוחזת בחלשים שכושלים בדרכים.

שריקות הרוח מעוררות חלחלה

ויחד עם זאת למידה מעמיקה

על מנת להתכונן היטב לקראתן

ולצאת מהן בשלום.