על עץ בחצר מיתמר לו עוד בית.
מדרגות נישאות מעל דשא מוריק.
פה ושם מופיעים בתים מן השטח.
קירות לבנים, מבנים מוזרים.

מצלע של ההר מתנוסס לו לפתע.
מבנה מעניין, חריג, מסקרן.
נושק אלוהים ממרום הרקיע.
שולח ברכה לכל מתכנן.
בתים מוזרים נראים שם באופק.
קרובים, רחוקים, כבו אוריהם.
שומר מסורבל צועד לו בשקט.
צועד בשתיקה וסוקר כל פינה.

השכמתי עם בוקר
נכנסתי לגן.
קראו לי צמחי
השקיני בטל.

צמחים מרובים,
ירוקים,זהובים.
בשלל של גוונים
צומחים ופורחים.

צמחי התרבות
וצמחי המרפא.
מגוון כה רחב
משמח לבב.

פועמים גבעולים,
רוטטים ניצנים.
משוועים לבואי,
שאשקה בטללים.

שמי אל מאפירים דומעים וזולגים,
השמש מקשיתה בגוונים.
מרצפות וכבישים מוצפים כואבים,
“ממשלה בודקת תקנים”.

החורף הגיע מבלי להודיע,
שובב, חצוף ומפתיע.
הרעים ברעמים, הבריק בברקים.
הציף נחלים ופלגים.

שדות וגינות נאנקים בתקווה,
פוערים רגביהם בכמיהה.
מי ייתן וענן אפור וכבד.
ימטיר את מימיו וירווה.

אַהֲבָה בַּמִּדְבַּר נִטְמַעַת בַּשֶׁקֶט.

מֻקֶּפֶת חוֹמוֹת, עֲטוּרָה בִּשְׁמֵי אֶל.

הָרִים וְחוֹלוֹת יַעַטְפוּהַ בְּלִי הֶרֶף.

מִתְמַזֶּגֶת אַט, אַט, בְּשִׂמְחַת הַבּוֹרֵא.

הָאֹפֶק קָרוֹב וּמִנֶגֶּד רָחוֹק הוּא.

סְלָעִים מְלַוִּים הַנּוֹפִים בִּכְמִיהָ.

חוֹלוֹת וְשָׂמַיִּם הִתְמַזְּגוּת מֻפְלָאָה.

נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם מְיַחֲלִים בִּתְּפִלָּה.

מֵימֵי הַנָּוֶה מְפַתִּים שׁוֹעֲטִים הֵם.

שׁוֹצְפִים וְקוֹצְפִים, חוֹלְפִים צוֹנְנִים.

עוֹפוֹת לְבָנִים מוֹפִיעִים עֲיֵפִים הֵם.

דּוֹאִים בַּמְּרוֹמִּים כִּמְעַט רְדוּמִים.

הָעֶרֶב יוֹרֵד, הַמִּדְבָּר מִתְעוֹרֵר לוֹ.

שׁוֹכְנַיו מְגִיחִים מִכָּל שְׁבִיל וּפִנָּה.

קְרִירוּת נְעִימָה וְלַחוּת הוּא שׁוֹלֵח.

בְּרוּאָיו יְכַבְּדוּהוּ בְּגִיל וְשִׂמְחָה.

שמי אל מאפירים דומעים וזולגים,
השמש מקשיתה בגוונים.
מרצפות וכבישים מוצפים כואבים,
“ממשלה בודקת תקנים”.

החורף הגיע מבלי להודיע,
שובב, חצוף ומפתיע.
הרעים ברעמים, הבריק בברקים.
הציף נחלים ופלגים.

שדות וגינות נאנקים בתקווה,
פוערים רגביהם בכמיהה.
מי ייתן וענן אפור וכבד.
ימטיר את מימיו וירוו

מִפְגַּשׁ אוֹהֲבִים זִמֵּן אֶתְגָּרִים
זָרְמוּ הֵם יַחְדָּיו אֶל בֵּית הַקְּסָמִים.
הַבַּיִת נִרְאֶה כְּמוֹ אֲחוּז תַּרְדֵּמָה
כֹּה מַפְחִיד מְסֹאָב, מַדְהִים עַד אֵימָה.

קורִים עֲבוֹתִים, קִירוֹת אֲפֵלִים
חֲרַכֵּי חַלּוֹנוֹת, חֲרוּצִים וּסְדוּקִים.
הַטְּרָדוֹת מִסָּבִיב, מִבַּחוּץ מִבִּפְנִים.
לֹא מָנְעוּ הָרָצוֹן לְחַדֵּשׁ מַאֲוַיִּים.

מִבַּעַד לַכֹּל רִצֵּד אוֹר בָּהִיר.
שֶׁעוֹדֵד וְסָחַף הָאָבִיב לְהָאִיר.
יַחְדָּיו נִרְתְּמוּ לְשַׁנּוֹת הַמַּצָּב,
הִשְׁלִיכוּ כָּל פְּסֹלֶת, הִרְחִיקוּ הַסְּתָיו.

אִבְּקוּ טִהֲרוּ כָּל זָוִית וּפִנָּה.
הַבַּיִת הָפְכוּ לְאַרְמוֹן מְלוּכָה.
זָרְמוּ הֵם יַחְדָּיו אֶל בֵּית הַקְּסָמִים.
שֶׁזִּמֵּן אֶתְגָּרִים לֶאֱרֹג אֲהָבִים.

האופק זוהר,שופע באור.
גשרון מתרומם נאנק הוא בתכול.
הררים אפרוריים קורצים,סקרנים.
ספוגים ערפילים,עטופים בטללים.

פזמון:

מי ים מלוחים בדממה שועטים
מתענגים בזרמים,חופנים מכמנים.
הרים אפרוריים ספוגים ערפילים.
קורצים סקרנים,אפופים בטללים.

לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם לִצְפּוֹת בַּלַּוְיָנִים.
הַמְאַתְּרִים בַּיְקוּם עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים.
הַיּוֹצְרִים לְמַעֲנֵנוּ יָקוּם חֲלוֹמִי.
בֵּין אָדָם לְכוֹכָב הֶשֵּׂג עוֹלָמִי.

לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם לִנְסֹק בַּמֶּרְחָבִים.
לִצְפּוֹת בְּמַרְאוֹת מְרַגְּשִׁים וּכְמוּסִים.
לִטְווֹת חֲוָיוֹת, לִרְקֹם הֲגִיגִים
חִצֵּי קוֹפִּידוֹן קוֹשְׁרִים אוֹהֲבִים.
לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם, לִשְׁאֹף לַמֶּרְחָבִים.
לַאֲתָר בַּיְקוּם עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים.
לִצְפּוֹת בַּמַּרְאוֹת מְרַגְּשִׁים וּכְמוּסִים.
לִטְווֹת חֲוָיוֹת, לִרְקֹם הֲגִיגִים.

האביב של חיי אל פתחנו הופיע.
מבשם סביבותיו בריחות נועזים.
חרציות זהובות ופריחות מכל עבר.
מרבדים של צמיחה עשבוניים מתרפסים.

פריחת חלמונית, זנב סנונית וחמציצים.
מגיחים וצובעים השבילים,הפסגות.
חרקים רגישים נמשכים אל הבשומת
צוף פרחים ואבקה ישאפו אל קרבם.

אלון ואלה בלבלוב חושני.
לוטפים זה לזו במגע רגשני.
הר מירון מן העבר בשתי פסגותיו.
התעורר משנת בוקר פורם שמלותיו.

קידה שעירה מפיצה מדובשה.
משלחת פריחה, מותירה תשוקתה.
לוטם צעיר משתרך אחריה,
כמו מזמין הכלה לעטות הינומה.

מכמני האביב אל שדותינו הגיעו,
משפיעים מקסמם על כל הברואים.
האביב המדהים אל פתחנו הופיע,
במגוון של צבעים וריחות בשומים.

{האביב של חיי לפתע מגיח
חוגג עימדי שנות חיים ביקום]

מנבכי טירופו יתפתל ברסיסו,
יצבע היקום בזהוביו.
אל עורקי לבבות יפכה ויהום,
יזרים מאונו ויידום.
כמיתר המרטיט ממרום בראשית,
יחלחל בצליליו כתזזית,
יעטוף התבל, יעטנה באד,
ימהל מכחוליו יהדהד.מעמקי נביעה פולחת המיה,
תבקע תהומות נשיה.
פעימותיה תטווה, ערגותיה תרקום,
גלימתה תעטה הומייה.ממרום הצוקים,משיפעת מרחבים,
תשזור צעיפה ערפילים.
תשוב הומייה ממעוף הצללים,
פלומתה עטורת כוכביםמניחוח תכול, מאופק,מהופנט,
יגיח זוגה מעונג.
ירעיף תחושותיו,מוטרף ומוקסם,
זוגתו יחבוק מבוסם.מעמקי נביעה מנתיב רפרפים.
ילוום במשק מיכנפים.
ניחוחות יציפום ,שופעי מרקמים,
חופתם ילוו בצלילים.

כיצד לא הבינה ,שמקומה לא יכירנה?
כיצד לא חשה בטעות המרה
שנפלה בדרכה העקלקלה
להמריא עוף בלהקה זרה לה?
האם במחלצותיה חשבה

כי תרקום עיתותיה?
או שמא בחברת בריות “טהורות וזכות”
אוותה נפשה לטוות מזימותיה.

לא אתן ידי לעוולה משתחלת.
אקטענה בהדף,אמחנה כהרף.
ארוצץ מניעיה,אשיבנה להבל.
{והמבין יבין}

מִפְגַּשׁ אוֹהֲבִים זִמֵּן אֶתְגָּרִים
זָרְמוּ הֵם יַחְדָּיו אֶל בֵּית הַקְּסָמִים.
הַבַּיִת נִרְאֶה כְּמוֹ אֲחוּז תַּרְדֵּמָה
כֹּה מַפְחִיד מְסֹאָב, מַדְהִים עַד אֵימָה.

קורִים עֲבוֹתִים, קִירוֹת אֲפֵלִים
חֲרַכֵּי חַלּוֹנוֹת, חֲרוּצִים וּסְדוּקִים.
הַטְּרָדוֹת מִסָּבִיב, מִבַּחוּץ מִבִּפְנִים.
לֹא מָנְעוּ הָרָצוֹן לְחַדֵּשׁ מַאֲוַיִּים.

מִבַּעַד לַכֹּל רִצֵּד אוֹר בָּהִיר.
שֶׁעוֹדֵד וְסָחַף הָאָבִיב לְהָאִיר.
יַחְדָּיו נִרְתְּמוּ לְשַׁנּוֹת הַמַּצָּב,
הִשְׁלִיכוּ כָּל פְּסֹלֶת, הִרְחִיקוּ הַסְּתָיו.

אִבְּקוּ טִהֲרוּ כָּל זָוִית וּפִנָּה.
הַבַּיִת הָפְכוּ לְאַרְמוֹן מְלוּכָה.
זָרְמוּ הֵם יַחְדָּיו אֶל בֵּית הַקְּסָמִים.
שֶׁזִּמֵּן אֶתְגָּרִים לֶאֱרֹג אֲהָבִים.

צמחייה מוריקה, כתומה, זהובה.
עטורה מסביבה פריחה ענוגה.
באמצע שום מקום מופיעים נופרים,
ומיני עישבונים מציצים מופתעים.

השמש שוקעת במימי השמורה.
עצים נישאים ונושקים בתגובה.
הטבע עוטף יצורים בתנומה.
ואנוכי נפעמת מיפי הבריאה.

הוֹלֶכֶת בְּדַרְכִּי וּמִתְבּוֹנֶנֶת.
בָּאֹפֶק לֵב מוֹפִיעַ כְּעָנָן.
הַתְּכֹל עוֹטֵף וּמִשְׂתָּרֵעַ.
חוֹבֵק אֶת הַיְקוּם הַשַּׁאֲנָן.

הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת, מִתְרַחֶקֶת.
בְּזָהֹב אָבָק נוֹשְׁרִים חוּטִים שֶׁל סְתָיו.
פּוֹסַעַת לְאִטִּי וּמִתְמוֹגֶגֶת.
קוֹלֶטֶת בְּעֵינַי מַרְאֶה נִשְׂגָּב.

פּוֹסַעַת בְּדַרְכִּי וּמִתְרוֹנֶנֶת,
אֲוִיר קַלִּיל עוֹטְפֵנִי בְּעֶדְנָה.
הוֹלֶכֶת בְּדַרְכִּי הַמִּשְׂתָּרֶכֶת,
חוֹלֶמֶת עַל מַרְאוֹת שׁוֹפְעֵי עֶרְגָּה.

פִּזְמוֹן:הוֹלֶכֶת בְּדַרְכִּי וּמִתְבּוֹנֶנֶת.
הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת בְּעֶדְנָה.
פּוֹסַעַת לְאִטִּי וּמִתְמוֹגֶגֶת,
קוֹלֶטֶת בְּעֵינַי מַרְאוֹת חֶדְוָה.

האופק זוהר,שופע באור.
גשרון מתרומם נאנק הוא בתכול.
הררים אפרוריים קורצים,סקרנים.
ספוגים ערפילים,עטופים בטללים.

פזמון:

מי ים מלוחים בדממה שועטים
מתענגים בזרמים,חופנים מכמנים.
הרים אפרוריים ספוגים ערפילים.
קורצים סקרנים,אפופים בטללים.

בְּמִדְרוֹנוֹת הוֹמִים, כֵּהִים,
כִּיְרוּ, פִּסְּלוּ רַגְלַי.
חֲלוֹמוֹתַי נִטְווּ, חֻשְּׁלוּ
בְּמִכמַנֵי הָרִים.

אֶל הַשִּׂיאִים אַמְרִיא, אֶנְסֹק.
מִמַשְׁבֵּרִים אֶחְמֹּק, אֶחֱלֹף.
הָאֹפֶק מֵרָחוֹק יִקְרֹץ,
יִגְרֹף אוֹתִי אֶל חוֹף.

אוֹתִי נָשְׂאוּ עֵינַי, מֵעַל הָרְכָסִים.
חֲלוֹמוֹתַי חָרְתוּ חוֹתָם,
בְּחַגְוֵי סְלָעִים.

שמי אל מאפירים דומעים וזולגים,
השמש מקשיתה בגוונים.
מרצפות וכבישים מוצפים כואבים,
“ממשלה בודקת תקנים”.

החורף הגיע מבלי להודיע,
שובב, חצוף ומפתיע.
הרעים ברעמים, הבריק בברקים.
הציף נחלים ופלגים.

שדות וגינות נאנקים בתקווה,
פוערים רגביהם בכמיהה.
מי ייתן וענן אפור וכבד.
ימטיר את מימיו וירווה.