סיפור מגילת אסתר

בְּאֶרֶץ פָּרָס מֶלֶך הָיַה אֲחַשוֶרוֹש שְמוֹ נִקרָא.

וַיְהִי בְּיוֹם אֶחָד נָאֶה

לְכָל עָמוֹ עָשָֹה מִשְתֶּה.

ִּשְעַת הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה

צִוָּה לְהָבִיא אֶת וָשְתִּי הַמַּלְכָּה.

“אֵינִי רוֹצָה” עָנְתָה וָשְתִּי,

“לְהַרְאוֹת לְשִכּוֹר אֶת יוֹפיִי”.

אֲחַשוֵרוֹש גֵרֵש אֶת וָשתִּי מַהֵר

וְלָקַח בִּמקוֹמָה לְמַלכָּה אֶת אֶסתֵּר

אַחַר כָּך אֶת הָמָן הָרָשָע גִדֵּל

אַך הוּא הָיָה שוֹנֵא יִשְרָאֵל.

שְנֵי שָׂרִים בִּגתָן וָתֶרֶש

הֶחֱלִיטוּ חֶרֶש חֶרֶש

אֶת הַמֶּלֶך לְהַרעִיל

אַך מָרדכַי אוֹתוֹ הִצִיל. 

אֶסתֵּר מִשתֵּה לַמֶּלֶך עָשְׂתַה

וְעַל צָרוֹת יִשרָאֵל לְפָנָיו בָּכתָה.

“מִי הוּא זֶה” הַמֶּלֶך קָרָא.

ענתה אסתר: “המן הרשע”.

הִנֵּה מָרדכַי עַל סוּס רָכוּב

וְהָמָן הוֹלֵך לְפָנָיו עָצוּב.

“כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִיש

אֲשֶׁר הַמֶּלֶך חָפֵץ בִּיקָרוֹ”.

עַל הָעֵץ שֶהֵכִין לְמָרדכַי

תָּלוּ אֶת הָמָן וְאֶת בָּנָיו.

עַם יִשׂרָאֵל לְעוֹלָם חַי

ה’ שוֹמֵר עָלָיו.

שִׂמחָה הָיְתָה לַיְּהוּדִים:

אוֹרָה, גִילָה וְרִיקוּדִים.

שָלְחוּ מָנוֹת, שָרוּ שִירִים,

לִכְבוֹד הֶחָג, חַג הַפּוּרִים.