בעקבותינו

קמתי מוקדם. ממש מוקדם. הסתכלתי בחלון באור הבהיר ויצאתי מהמיטה. ירדתי במדרגות ושמעתי את אמא מכינה חביתות. “אמא?” שאלתי. “כן, מרינה” היא ענתה. “מה אוכלים לארוחת בוקר?” שאלתי. “חביתות” היא ענתה. “מה שוב פעם” אמרתי. “כן ואם את מתלוננת אז אל תאכלי”. היא ענתה “עכשיו לכי להעיר את אחותך ואחיו כדי שיבואו לעזור”. היא בקשה ממני. “טוב” עניתי. ועליתי למעלה לחדר של אחיי. “בוקר טוב איימי וקייב, קדימה לקום” אמרתי. “אוף” ענתה איימי. “למה אני צריך להתעורר ולעזור אני הקטן פה. רק בן 5”. אמר קייב “נו גם אני קטנה סך הכל בת 10. אמרה איימי. “נו גם אני קטנה סך הכל בת 17” עניתי בלגלוג ובגלגול עיינים. “קדימה להתעורר, להתלבש ולרדת איתי לעזור לאמא.” אמרתי. “אוף” ענתה איימי. אחרי 5 דקות ירדנו למטה וראינו את אבא. “בוקר טוב אבא” אני ואחיי אמרנו. “בוקר טוב ילדים”. אמר ושתה את הקפה שלו. אמא נכנסה לסלון מהמטבח ואמרה “קדימה ילדים לעזור במטבח לפני שמתחיל היום, או שלום יקירי, לנדון”. “שלום יקירתי, מולי”. אמר אבא. הלכנו למטבח והתחלנו לאכול “קדימה, ללכת לסטודיו ולהתחיל לעבוד. שלא יהיה לנו יום מבוזבז