כשהייתי קטן אהבתי מאוד את הקרקס.

במיוחד אהבתי את החיות,

ומכל החיות הכי אהבתי את הפיל.

במשך ההופעה הציג הפיל את כישוריו.

בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור

בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה.

היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ קטנה,

ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.

.

למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה לי ברור,
שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי,

יכולה בקלות רבה למשוך היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.
התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין:

 מה מחזיק אותו שם???

כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים,

לשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.

שאלתי את השאלה המתבקשת:

אם הוא מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?

לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית.

עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד,
אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם,
שידע את התשובה:
“הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה
צעיר מאוד”.

עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן,

רגע אחרי שנולד…
אני בטוח שאז הפילון דחף,

משך, הזיע ועשה הכל כדי להשתחרר,

אבל לשווא! היתד הייתה חזקה ממנו.
אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים,
כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר,
וכן גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.
יום אחד עצוב מאוד השלים הפילון עם כך שאינו יכול ונכנע לגורלו.