1.אשה שיש לה ילדים, הורה ממין נקבה. “אני אמא לשני ילדים.”2.מייסדת, יוזמת3.(אמא!) איזה פחד! הצילו! קריאת בהלה4.(האמא של) דמות מייצגת ומאפיינת

<>

אִמָּא אֲדָמָה

כינוי לכדור הארץ

בְּאִמָּא שֶׁלִּי

דברי שבועה

אמא

: הגדרה מילונית של אמא

אם או אימא היא הורה ביולוגי או סוציולוגי ממין נקבה. דהיינו, מי שמהביצית שלה, אחרי הפריה, התפתח צאצא, מי שילדה צאצא, או מי שאימצה צאצא שכבר בא לעולםותפקדה כהורה במהלך גידולו

מאת: טל עזר

זה סיפור על אמא ובת שצעדו יחד ברחוב כשלפתע התחיל גשם זלעפות. הן הזדרזו להסתתר תחת סככה עם אנשים נוספים שהלכו ברחוב, והמתינו שהגשם ייפסק.

לפתע, הסתכלה הילדה הקטנה אל אמה ואמרה במתיקות “אמא, בואי נלך בגשם!”

“מה?” הופתעה האם.

“בואי נלך בגשם!” חזרה הילדה על דבריה ברצינות גמורה.

“לא מתוקה” ענתה לה האמא “נחכה עוד קצת, עד שהגשם ייחלש…”

הילדה המתינה דקה נוספת ואז חזרה על ההצהרה שלה “אמא, בואי נלך בגשם!”

“אבל אנחנו נרטב!” ניסתה האם להסביר לבתה העקשנית.

“לא, אנחנו לא” המשיכה הילדה “זה לא מה שאמרת בבוקר!”

“הבוקר?” השתוממה האם “מתי אמרתי שנוכל לרוץ בגשם בלי להירטב?”

“את לא זוכרת?” התפלאה הילדה “הבוקר כשדיברת עם אבא על הסרטן שלו, אמרת לו שאם אלוהים יוכל לשמור עלינו במצב הזה, הוא יוכל לשמור עלינו בכל מצב!”

האנשים שהצטופפו יחד מתחת לסככה השתתקו והביטו באמא ובילדה – גם הם ידעו שזה הרגע בו אמון תמים של ילד יכול להיות מופר.

“את צודקת לגמריי!” ענתה האמא וליטפה את ראשה של הילדה “בואי נלך בגשם! אם אלוהים יאפשר לנו להירטב, כנראה זה בגלל שאנחנו זקוקות לכביסה!”

האמא והבת החזיקו ידיים, יצאו מהסככה והתחילו לרוץ בגשם, תוך שהן מדלגות בין השלוליות, צוחקות ונרטבות. האנשים שעמדו בסככה, התבוננו בהן בהתרגשות ומהר מאוד יצאו אחריהן אל הגשם. הם אומנם נרטבו אבל זה לא מנע מהם להאמין בכל ליבם שהם פשוט היו זקוקים לכביסה…

כל אדם זקוק לפעמים לקצת גשם שישטוף מעליו את הפחדים.

פורסם באתר בא-במייל

1. ראיון עם אמא של צח-סיון

2. איך זה להיות אימא?

הדבר הכי טוב שיכול להיות.

3. האם היית מחליפה תפקיד?

4. לא, גם לא ברגעים הקשים.

4. ?באילו קשיים את נתקלת כאמא

כשהילדים חולים, עצובים וכשהם מבקשים עזרה עם מטלות רבות.

6. האם הציפיות שלך מתפקיד האם לפני הלידות,תואמות את המציאות?

ידעתי שזה יהיה שזה יהיה כיף, אבל לא ידעתי עד כמה.

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה/ביאליק 

מִשִּׂיחוֹת הַצַּדִּיק זַ”ל מִוִּילֶדְנִיק

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה

               וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה.

וַיְהִי עֶרֶב שַׁבָּת, הַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת –

               וּבְבֵיתָהּ לֹא נֵר וְלֹא סְעֻדָּה.

בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְרוּטוֹת –

               “הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת?” – פָּסָחָה,

רָצָה וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ:

               שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.

שִׁבְעָה כוֹכָבִים בַּמָּרוֹם, וְלֵיל שַׁבַּת אִמִּי

               שִׁבְעָה לוֹ נֵרוֹת – עֵינָיִם.

הֲיִקְבַּע אֱלֹהִים שַׁבַּת קָדְשׁוֹ? וְכִי יִקְבַּע, מַה-תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה?

               יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ עַל שְׁנָיִם!

וִיבֹרַךְ עַל מַפָּה נְקִיָּה לְלֹא פְרוּסַת חַלָּה –

               וַתַּחְבֹּשׁ שְׁבִיס-שַׁבָּת לְרֹאשָׁהּ,

וַתְּחַלֵּף שִׂמְלָתָהּ, וַתִּכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהִים

               וְהַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה.

וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק,

               כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ,

וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה –

               וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה.

עָמְדָה הַשַּׁבָּת נִכְלָמָה, עִוֶּרֶת עֵינָהּ הָאֶחָת –

               הִתְפַּלְּצָה הָאִשָּׁה:

“הֲתִבְזֶה, אֵל, מַתַּת אַלְמָנָה? אִם חָטְאָה אֲמָתְךָ –

               שַׁבַּתְּךָ מַה-פִּשְׁעָהּ?

מַדּוּעַ נָקַרְתָּ אֶת-עֵינָהּ?” וּבְעָמְדָהּ עֲצוּמַת עֵינַיִם

               וּשְׂכוּכַת כַּפַּיִם, סוֹלֶדֶת בְּחִילָה,

רָקְדוּ כְתֵפֶיהָ וּשְׁבִיסָהּ בְּמַחֲנַק הַבֶּכִי

               וּבְלַהַט הַתְּפִלָּה.

תְּהוֹמוֹת מִלִּבָּהּ שִׁוֵּעוּ, אִמָּהוֹת וּכְרוּבִים

               הִתְיַפְּחוּ מִגְּרוֹנָהּ.

לֹא שָׁמְעָה עוֹד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה, לֹא רָאָה עוֹד כִּסֵּא הַכָּבוֹד

               בְּהִתְעַטֵּף כֹּה נֶפֶשׁ בִּיגוֹנָהּ.

אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת,

               רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה,

וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת

               הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה.

כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא:

               אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל,

כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת

               לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל.

אמא

שולה חן
מילים ולחן: שייקה פייקוב
קיימים 9 ביצועים נוספים לשיר זה

אמא מדוע הקיץ חלף
למה נושרים העלים
אמא כיצד זה סובב העולם
איך נולדים ילדים

אמא מדוע זה יש מלחמות
למה רבים בני אדם
אמא מדוע שותק אלוהים
ולא עוצר בעדם

אמא, הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא נפרד
אמא אותך הן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד

אמא אותך הן אהבתי מכל
גם אם גרמתי צרות
על כן פה בשיר קבלי ברכותי
ואלף אלפי תודות

אמא, הו אמא…

שולה חן-אמא

.אמהות בעידן המודרני

בעבר, לפני כמה דורות,ברוב הבתים האמא הייתה עקרת בית במשרה מלאה.

תפקידיה כללו את רוב עבודות הבית וחינוך הילדים.

בעידן המודרני, המאופיין בשוויון זכויות בין המינים, רוב הנשים יוצאות לעבוד גם מחוץ לבית ועוזרות בנטל הפרנסה. מצב זה מעורר קונפליקטים של איזון בין עבודות הבית

וגידול הילדים לקריירה והגשמה אישית. מצורף סרטון המדגים את הדילמות של הנשים בעידן המודרני.

 סרטון

הקשיים שלנו בעבודה:

ברמה הטכנית- היה לנו קשה לעבוד עם האתר החדש, כי אנחנו לא מכירים אותו, אבל הסתדרנו.

היה לנו קשה ומאתגר להסתדר כקבוצה ולעבוד ביחד .

התרומה שלנו :

כולנו חיפשנו ואספנו מידע .

סיננו את המידע וסידרנו אותו בעבודה.

. ראיינו את סיון -אמא של צח, שאלנו אותה שאלות לגבי היותה אמא.