סיפורי מילים

“סיפורי מילים – הערך “לב

תאריך הגשה: יום א’, 26/3/17

מגישים: איתי טל, דן אלרועי ותומר פלד

שם המורה: מירב איציקסון

“חט”ב “גוונים

“הערך “לב

חלק דיבר: שם עצם

מין דקדוקי: זכר

(צורת רבים: לבבות (לב גדול, לבבות גדולים

“פירושים לערך “לב

:איבר מרכזי בגוף המשמש כמשאבת דם.

לב האדם הוא איבר חלול ושרירי שמטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם וזאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. הדם שהלב מזרים לשאר אברי הגוף, מספק להם חמצן ואת חומרי המזון הנחוצים להם ומפנה פסולת מטבולית מהם.

הלב מחולק לארבעה חלקים חללים מרכזיים: חדר ימין, חדר שמאל, עלייה ימין ועלייה שמאל. לרוב, צד ימין של הלב, הכולל את חדר ועלייה ימין, מכונה “לב ימין”, בעוד שצד שמאל של הלב, הכולל את חדר ועלייה שמאל, מכונה “לב שמאל”. בתוך הלב, הדם זורם דרך המסתמים שמטרתם למנוע זרימת דם נגד כיוון הזרימה. הלב עטוף בשק שנקרא כיס הלב ובינו לבין הלב ישנה כמות מועטה של נוזל. הלב עצמו בנוי מ-3 רקמות עיקריות: עילית הלב, שריר הלב ופנים הלב.

:רגש, תחושה פנימית

לב (♥ ) משמש כסמל המתייחס אל הלב הרוחני, הרגשי, המוסרי ובעבר גם האינטלקטואלי של בן אנוש. בעבר האמונה הנפוצה הייתה שהלב הוא מקום משכנה של הדעת האנושית, ומסיבה זו המילה לב משמשת באופן פיוטי לציון הנשמה, ותיאורים מעוצבים של לבבות הם סמלים נפוצים ביותר המייצגים אהבה.

סימן גרפי המסמל אהבה, ♥

:אחד מהסימנים המציינים סדרה בחפיסת קלפי משחק, בנוסף לעלה, תלתן ויהלום.

:”צירופי מילים עם הערך “לב

אין לו לב – רשע, נבל, רע לב

אכל את הלב – התחרט, הצטער

אל תיקח ללב – קח את זה בקלות, אל תתייחס לזה

אחד בפה ואחד בלב – אומר את ההפך ממה שהוא חושב, צבוע

אמר את אשר על ליבו – אמר את מה שהוא חושב ומרגיש, דיבר בפתיחות

קישור לשיר – מה שהלב שלי בחר / קובי אפללו

את לי החסד ואת לי בית
ואת שוכנת בליבי
את לי השקט איתך זה שניים
ואת יושבת בקרבי

מכל הלבטים, בכל השינויים אני נשאר איתך
בכל הניגונים, בכל הכיוונים אני נשאר שלך

כי את, מה שהלב שלי בחר
אחרי כל מה שהוא עבר, את
כן את. מה שהלב שלי בחר
ואל חיקך תמיד חזר, את.

קרוב אלייך לרגשותייך
ואיתך זה אמיתי
אנא סלחי לי אם לא אמרתי
את בחדרי אהבתי

מכל הלבטים…

כי את…

את מיוחדת אני יודע
וזה הסוד שמחבר
ובלעדייך בלי מילותייך
אני נווד אני חסר

מכל הלבטים…

כי את…

פרח לב הזהב

בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת, חָיוּ בְּאֹשֶׁר וּבְאַהֲבָה רַבָּה, אִמָּא וּשְׁלֹשֶׁת בָּנֶיהָ.

יוֹם אֶחָד חָלְתָה הָאֵם בְּמַחֲלָה קָשָׁה. נִסּוּ הָרוֹפְאִים לְרַפֵּא אוֹתָהּ, אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ. רָק הָרוֹפֵא הַזָּקֵן שְׁבָּדַק אוֹתָהּ אָמַר: “הַרְחֵק בְּהָרִים יֶשְׁנוֹ פֶּרַח אָדֹם וְלוֹ לֵב-זָהָב. אִם תָּרִיחַ אִמְּכֶם הַחוֹלָה אֶת הַפֶּרַח -תַּבְרִיא.”

חָשְׁבוּ הַבָּנִים מִי יֵלֵךְ לְהָבִיא אֶת פֶּרַח לֵב-הַזָּהָב? הַבֵּן הַבְּכוֹר אָמַר כִּי הוּא דּוֹאֵג לְהַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ הַחוֹלָה וְעַל כֵּן עָלָיו לְהִשָּׁאֵר. הַבֵּן הַשֵּׁנִי אָמַר כִּי הוּא דּוֹאֵג לְנִקְיוֹן הַבַּיִת וְעַל כֵּן עָלָיו לְהִשָּׁאֵר.אָמַר הַבֵּן הַקָּטָן: “אֲנִי אֵלֵךְ וְאָבִיא אֶת פֶּרַח לֵב-הַזָּהָב”. לָקַח הַבֵּן הַצָּעִיר קְצָת אֹכֶל וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

הָלַךְ וְהָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעַר גָּדוֹל. תָּעָה בַּיַּעַר וְהֵחֵל לִבְכּוֹת.

שָׁמַע אוֹתוֹ עוֹרֵב וְשָׁאַל: “קְרַע – קְרַע , מַה לְּךָ יֶלֶד?”

“אִמָּא חוֹלָה מְאוֹד” עָנָה הַיֶּלֶד, “וְהָרוֹפֵא הַזָּקֵן שֶׁבָּדַק אוֹתָהּ אָמַר כִּי רַק אִם תָּרִיחַ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם אֲשֶׁר לוֹ לֵב-זָהָב, הִיא תַּבְרִיא. אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַפֶּרַח אֲבָל תָּעִיתִי בַּיַּעַר…”

אָמַר הָעוֹרֵב: “אִם תִּתֵּן לִי מְעַט מֵהָאֹכֶל שֶׁלְּךָ, אַרְאֶה לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ”. עָנָה הַיֶּלֶד: “אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל מְזוֹנִי, כִּי אִמִּי יְקָרָה לִי מִכָּל”.

נָתַן הַבֵּן הַצָּעִיר לָעוֹרֵב אֶת כָּל הָאֹכֶל, וְהָלַךְ בְּעִקְבוֹתָיו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְקִיר גָּבוֹהַּ.

נִסָּה הַיֶּלֶד לַעֲבֹר אֶת הַקִּיר אַךְ לֹא הִצְלִיחַ – יָשַׁב וּבָכָה.

שָׁמְעָה אוֹתוֹ כִּבְשָׂה וְשָׁאֲלָה : “מֶה – מֶה … מַה לְּךָ יֶלֶד”? סִפֵּר הַיֶּלֶד לַכִּבְשָׂה כִּי אִמּוֹ חוֹלָה וְהוּא מְחַפֵּשׂ עֲבוּרָהּ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם אֲשֶׁר לוֹ לֵב-זָהָב, אוּלַם הַקִּיר מַפְרִיעַ לוֹ בְּדַרְכּוֹ.

אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: “אִם תִּתֵּן לִי אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ אַרְאֶה לְךָ הֵיכָן יֵשׁ פֶּתַח בְּקִיר”.

“אֶתֵּן לָךְ גַּם אֶת כּוֹבָעִי וְגַם אֶת מְעִילִי, כִּי אִמִּי יְקָרָה לִי מִכָּל”.

נָתַן הַיֶּלֶד אֶת הַכּוֹבַע וְהַמְּעִיל לַכִּבְשָׂה וְזוֹ הֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַפֶּתַח בַּקִּיר.

הִמְשִׁיךְ הַבֵּן הַצָּעִיר בְּדַרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְנָהָר גָּדוֹל אוֹתוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲבֹר. יָשַׁב וּבָכָה.

בָּאָה אֲוָזָה וְאָמְרָה לוֹ: “גַּע – גַּע… מַה לְּךָ יֶלֶד”? סִפֵּר הַיֶּלֶד לָאֲוָזָה כִּי אִמּוֹ חוֹלָה וְהוּא מְחַפֵּשׂ עֲבוּרָהּ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם אֲשֶׁר לוֹ לֵב-זָהָב, אוּלָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר.

אָמְרָה הָאֲוָזָה: “אִם תִּתֵּן לִי אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּךָ אַעֲבִיר אוֹתְךָ לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר”.

“אַתֶּן לָךְ גַּם אֶת נַעֲלַי וְגַם אֶת גַּרְבַּי, כִּי אִמִּי יָקְרָה לִי מִכָּל”.

נָתַן הַיֶּלֶד אֶת הַנַּעֲלַיִם וְהַגַּרְבַּיִם לָאֲוָזָה, הִתְיַשֵּׁב עַל גַּבָּה וְעָבְרוּ יַחְדָּו אֶת הַנָּהָר.

וְהִנֵּה, עַל שְׂפַת הַנָּהָר, רָאָה פֶּרַח אָדֹם וְיָפֶה וְלוֹ לֵב-זָהָב. קָטַף אֶת הַפֶּרַח וּמִהֵר לְבֵיתוֹ.

הוּא רָץ בָּעֲמָקִים, דִּלֵּג עַל הֶהָרִים, קָפַץ מֵעַל קוֹצִים וַאֲבָנִים וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ הַבַּיְתָה פָּצוּעַ, יָחֵף וְרָעֵב.

נָתַן הַבֵּן הַצָּעִיר לְאִמּוֹ אֶת פֶּרַח לֵב-הַזָּהָב. הֵרִיחָה הָאֵם אֶת הַפֶּרַח הַמְּיֻחָד וּמִיַּד הִבְרִיאָה !

חִבְּקָה וְנָשְׁקָה לִבְנָהּ הַצָּעִיר, וְהִנֵּה, כָּל פֶּצַע שֶׁנָּשְׁקָה לוֹ – מִיַּד הִבְרִיא.

שָׂמַח הַבֵּן הַצָּעִיר, שָׂמְחָה אִמָּא וְשָׂמְחוּ אֶחָיו.

וּמֵאָז הֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

:רפלקציה

ביום ראשון חילקנו את העבודה ביננו, תומר עבד על הערך המילוני, איתי חיפש תמונות, ודן הוסיף דברים מעניינים וביום שישי כולנו נפגשנו כדי  לסיים ולהוסיף “טאצ’ים” אחרונים וליצור את ה”קהוט”. למדנו שלכל אחד יש את התרומה הייחודית שלו בקבוצה. הסתדרנו עם הטכנולוגיה החדשה והקושי שלנו בעבודה היה למצוא מידע, אך נפתחנו לאתרים חדשים ושם מצאנו דברים שעזרו לנו מאוד ביצירת העבודה. המידע על הלב,  והמיומנות שרכשנו בחיפוש ערכים מילוניים עזרה לנו מאוד וכנראה גם תעזור לנו בשנים הבאות

kahoot קישור לשאלון