לאמא שלו הייתה רק עין אחת, הוא שנא אותה.
היא הייתה כזו מבוכה עבורו.
היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד במהלך בית הספר שבו אמא שלו באה לבקר אותו, הוא היה כל-כך  מובך, “איך היא עשתה לי את זה”?
הוא התעלם ממנה וזרק לה מבט שנוא וברח משם.
יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צחק עליו “אעה… לאמא שלך יש רק עין אחת”.
“רציתי לקבור את עצמי, רק רציתי שאמא שלי תעלם”.
כששב הביתה התעמת איתה ואמר “אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תורידי גם את העין השנייה וזהו..”
אמו לא הגיבה, “לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי, כי הייתי מלא זעם הייתי עיוור לרגשות שלה”.
כל מה שרצה היה לצאת מן הבית הזה ושלא יהיה לו שום קשר איתה.
אז הוא למד קשה וקיבל הזדמנות ללמוד בסינגפור.
הוא היה מאושר עם החיים שלו ועם הילדים שלו.
יום אחד אמו באה לבקרו.
היא לא ראתה אותו שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה.
היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה.
הוא צעק עליה “איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי? לכי מכאן עכשיו”.
לנוכח מה שאמר אמו הגיבה “אני מצטערת בטח קיבלתי כתובת שגויה”, ונעלמה.
אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלו בסינגפור מכתב לנשף מחזור מבית הספר.
הוא שיקר לאשתו ואמר לה שהוא נוסע כרגיל לעסקים.
אחרי הנשף הלך לבית של אמו מתוך סקרנות.
השכנה אמרה לו שהיא נפטרה. הוא לא הזיל דמעה.
השכנה נתנה לו מכתב שאמו רצתה שהוא יקבל לאחר מותה:
“בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן.
אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים.
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף, אבל כנראה שלא אוכל לראות אותך.
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות.
מקווה שתבין, כשהיית ילד קטן מאוד, היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין.
בתור אמא שלך לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת, אז נתתי לך את העין שלי,בעזרת ניתוח מיוחד.
כל-כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם במקומי, עם העין הזאת.
עם הרבה הרבה אהבה, שלך- אמא”