ראיון עם דוד שמעון

בחרתי לראיין את דוד שלי: שמעון

בחרתי לראיין אותו מפני שהוא האח הכי קרוב לאבא שלי ורציתי לדעת עליו יותר כמו שאבא שלי יודע

נתחיל מהילדות, מה יש לך לספר על הילדות שלך?

 טוב אני נולדתי ילד הסנדוויץ’, היחסים שלי עם הוריי היו בסדר, אני הייתי הילד הקטן שעלינו לארץ כי אחרי בארץ נולדו עוד 2 אחים. כשהייתי קטן הייתי מפונק כי היו לי 2 אחים גדולים מעליי שהיו צריכים לשמור עליי ותמיד יכולתי להיעזר בהם וסך הכל היה לי כיף. גדלנו בבית חם, אוהב… כיפי.

מה היו היו הגנים שהיית בהם כשהיית קטן?

הגן הראשון שלי… אז לא היו מעונות זה היה כמו טרום חובה כזה וקראו לגן “גן סימה”. אחר כך הייתי בגן חובה של העירייה שקראו לו “גן רבקה”, ומשם לבית ספר יסודי.

בגן או ביסודי היו חוגגים לך ימי הולדת?

חגגו לי ימי הולדת כל שנה וממש נהניתי מזה. היו מביאים לי מתנות כי גם אני הייתי מביא.

יש איזו מתנה שמישהו נתן לך ומאוד התרגשת?

כן קיבלתי כדורסל מאחד החברים. כל הזמן קיבלתי מתנות רגילות כמו כלי כתיבה, מחברות וחרסינה שהיה כתוב עליה מזל טוב… וחבר שלי ידע שאני אוהב לשחק כדורסל וקנה לי כדורסל.

עכשיו נעבור לענייני משפחה. ספר לי על האחים שלך.

האחות הגדולה שלי קוראים לה נירה היא נולדה ב-1974 והיא גדולה ממני בערך בשלוש שנים. היום היא עובדת בתור אחות בבית חולים באשקלון בשם “ברזילי”, אני והיא ביחסים מצוינים ובגלל שהיא האחות היחידה ואנחנו ארבעה אחים אז אנחנו נותנים לה יחס מועדף. היא נשואה לבחור בשם אבי ויש לה 2 בנים שהיום אחד מהם כבר סיים צבא והשני התגייס לפני שנה בערך.

יש לי עוד אח שהוא גדול ממני קוראים לו רפי שהוא נולד ב-1975. זה אח שהוא די קרוב אלי, דרך אגב מדובר על אבא שלך, אנחנו היינו מאוד קרובים כי אנחנו רק שנה הפרש אז היינו מאוד קרובים בבית ספר וגם בצבא ביחד היינו חיילים שנינו, וגם שסיימנו את הצבא היה לנו עסק משותף יחד היה לנו מינימרקט משותף. אנחנו גם התחתנו באותה השנה כי הוא התחתן ואני שנה אחרי, והנשים שלנו חברות טובות חוץ מזה שהן גיסות… הוא נשוי לבחורה בשם לבנה, שהיא אמא שלך, ויש לו 3 ילדים.

אחר כך אני נולדתי ואחרי יש לי עוד אח קוראים לו שי והוא נולד ב-1981. הוא היום גר בלוד ויש לו 3 בנות ולאשתו קוראים בת-אל. כשהוא היה קטן הוא היה עוזר לנו בעסק, ואחרי שהוא גדל וסיים צבא הוא כבר פיתח עסק עצמאי והיום הוא עובד ב”פוליש” (הברקת רצפות).

אחר כך יש את האח הכי קטן, אח הזקונים שהוא הדובדבן שבקצפת וקוראים לו אלי, הוא נולד ב-1986 הוא נולד בפורים ב-18.3, לפני חודש הוא חגג יום הולדת שלושים. אלי עדיין לא נשוי אבל אנחנו תמיד מקווים בעזרת השם…

זהו אנחנו משפחה חמה ואוהבת, אנחנו אוהבים להיפגש בשבתות ובחגים קבוע אצל ההורים, לא מפספסים את ההזדמנות הזאת… מדי פעם בחגים אנחנו עושים על-האש כי כל האחיינים אוהבים להתראות ביחד…… וזהו בגדול.

בוא נעבור לתקופת הבגרות. איך היה לך ביסודי?

בהתחלה הייתי בבית ספר דתי בשם “המאירי” מכיתה א’ עד כיתה ד’, ואז עברתי לבית ספר בשם “ז’בוטינסקי” בכיתה ה’ ולמדתי שם עד כיתה ח’ כי אז לא היו חטיבות ואז עברתי לתיכון “אורט לוד”. ביסודי היה כיף כי היינו 3 אחים, אני נירה ורפי… זה היה בית ספר שכונתי שהילדים היו יוצאים הרבה לשכונה לא כמו היום שהילדים מסוגרים בבתים במחשבים ובאייפונים. היינו מסיימים בית ספר באים הביתה, אוכלים, עושים שיעורים ויוצאים שוב החוצה לשכונה לשחק בג’ולות וסביבונים ומחבואים ותופסת ועוד כל מיני משחקים שהיו לנו שהיום כבר לא פופולריים.

היית רוצה לחזור לתקופה הזאת? בלי כל הגדג’טים?

אם לא היה היום גדג’טים למרות שזה מהנה ואי אפשר להגיד שזה לא נעים שיש את הגדג’טים האלה… אבל כשאז לא היו את הגדג’טים האלה זה היה נראה איך היה אפשר לחיות בלי כל זה. תתפלאי שהחיים היו יותר כיפים, היה לנו יותר חיבור לחברים לאחד לשני כי לא היה לנו משהו אחר היה לנו רק אחד את השני.

חגגת בר מצווה? איך זה היה?

היה כיף גדול שעכשיו אני כבר איש ולא ילד. עשינו הנחת תפילין, ואז חזרנו הביתה וחגגנו והנחתי תפילין בבית ולאחר מכן עשיתי אירוע באולם, הזמנו אורחים, הבאתי חברים מהכיתה. הבאנו תקליטן וגם זמר אורח… היה כיף גדול.

מי היו החברים הכי קרובים שלך?

מתוך כל החברים זה היה שלישיה אני ושני חברים שלי, אבי ושלומי… תמיד היינו נפגשים למטה ומשחקים וגם גרנו באותו הבניין והיה לנו יותר קל להיות בקשר אחד עם השני.

היו תנועות נוער או חוגים שהיית בהם?

כן אני הייתי בצופים ב”שבט אייל”. הצופים היה תנועת הנוער הכי נחשקת, ואולי גם בין היחידות כי אז לא היה הרבה תנועות. בצופים ב”שבט אייל” שרוב בית הספר שלי הלך אליו, וככה תפסנו לאט לאט את העצמאות שלנו בשטח, גם היינו בחברה של מתבגרים ו… היה כיף.

עבור אל הצבא, תספר לי על השירות שלך שם?

התחלתי כרגיל בגיל 18, בצבא אני הייתי טבח והייתי חופף הפוך מאחי רפי. בצבא זה אני אני שבוע שבוע ורפי שבוע שבוע, בשבוע שרפי היה בבית אני הייתי בצבא ולהפך. בצבא כולם אהבו את האוכל שלי אני למדתי מאחי רפי כל מיני טריקים, אחי רפי היה ביחידה קרבית ואני הייתי בג’ובניקים ככה שהיינו מקבלים את רוב האוכל די מוכן היינו רק צריכים לחמם ואולי מידי פעם להכין רוטב ככה… רפי היה ביחידה קרבית ושם הוא היה לפעמים מצליח לייצר ארוחת צהריים עסיסית ומזינה וטעימה ממנות קרב. אז לפעמים שהיה ככה יום חמישי שכולם הלכו הביתה הייתי תופס כמה שאריות שהיה במטבח והייתי עושה מזה אחלה ארוחה.

טוב הגענו לחלק הרומנטי… איך הכרת את אשתך?

את אשתי פגשתי שעבדתי באולם, אולמי “לאפייט” בלוד. אני ואחי רפי היינו מלצרים בחירים שם, שימי לב שאני כל הזמן אומר “אני ורפי” כי ההיינו כלכך קרובים רק כי היינו חצי שנה – שנה הפרש אחד מהשני אז עשינו הכל ביחד, מכל האחים שלי רפי היה האח שהכי קרוב אליי. טוב נחזור לענייננו…… אז הגיע מלצרית חדשה מתלמדת ובגלל שהייתי מלצר בכיר התנדבתי להדריך אותה ולהראות לה את העבודה ואז מן הסתם בגלל שאנחנו כל ערב ביחד ואני מלמד אותה על העבודה ומדריך אותה, נוצר קשר והפכנו לזוג. ורק כדי לחזק את עניין הקשר שלי עם רפי, כשאני יצאתי עם אשתי שרון (היום אשתי ואז היא הייתה חברה שלי) רפי יצא עם אחותה מירי, ככה שהיינו יוצאים שני אחים שתי אחיות לבילויים משותפים, גם די עצבנתי את רבתי כי לי לא היה רישיון אז ביקשתי ממנו להסיע אותנו, היינו יוצאים באוטו של רפי 2 זוגות. ואחרי משהו כמו 7 – 8 חודשים שאני ושרון היינו חברים, רפי התחתן (לא עם מירי אלא עם לבנה) ואני נשארתי עם שרון היום אנחנו נשואים ויש לנו 4 ילדים מקסימים.

תספר לי על ההרגשה שהייתה לך שהילדים שלך נולדו ועל השמות שלהם.

קודם כל נולד לי ילד ראשון, קוראים לו יובל. כשיובל נולד אני התרגשתי נורא כי מאוד מאוד התרגשתי שנולד לי בן ראשון, אשתי קצת התבאסה רצתה בת, ושוב אני חוזר על הקשר שלי עם רפי, הסנדק של הבן הבכור שלי בברית שלו היה רפי. קראנו ליובל ככה כי היה לנו דוד שקראו לו יובל יצחק אז קראנו לו על שמו של הדוד.

הבן השני שלי שנולד היה נועם. קראנו לו נועם כי זה היה כל כך טרנדי באותה התקופה שאי אפשר היה לפספס את השם הזה.

אחרי נועם נולד יקיר. החלטנו שזה יהיה הבן היקיר הקטן, לשם שלו עשינו שאלת רב לא ידענו איך לקרוא לו כי לא רצינו לתת לו שם של אחד הסבים, אז הלכנו לרב ואמרנו שמה שהוא יחליט יהיה השם… הייתה לנו התלבטות בין כמה שמות והרב אמר שהשם יקיר זה מצוין כי כמו שכתוב בתורה “בן יקיר לי אפרים”.

ואחרי הרבה שנים עם שלושה בנים אשתי מאוד מאוד רצתה שתהיה לנו בת, וברוך השם אלוקים זיכה אותנו בבת קטנה, ואשתי כל כך התרגשה כי היא חיכתה לידה אחרי לידה וסוף סוף יצאה בת אחרי המון שנות נישואים, 13 שנות נישואים עד שברוך השם נולדה לנו בת.

?טוב תספר לי על העלייה לארץ. הקשיים והסיבות שעברתם

אני עליתי לארץ בגיל 3 עם ההורים שלי ושני האחים הגדולים שלי, נירה ורפי. עלינו לארץ כי הייתה תקופה של עלייה מגאורגיה לישראל בשנת 1971 בערך, ואנחנו התעכבנו בעלייה כי אבא שלי היה קצין גבוה מאוד בצבא בדרגה מאוד גבוהה, והיה איזה חוק דפוק שמי שמתפטר מהקצונה (להיות קצין) לא יכול לעזוב את הארץ כמה שנים. אז אנחנו חיכינו ואחרי כל הבלגנים עלינו לארץ בשנת בשנת 1980 שזה 9 שנות איחור. התגוררנו בעיר לוד בארץ ואני עד היום גר שם, גם אישתי גרה בלוד למרות שכשהתחתנו אני ורפי (גם הוא היה נשוי) קנינו בית באשדוד, באותו הבניין ואז שנולדו הילדים הבנתי שאני לא יכול בלי ההורים, לא שלי ולא שלה, ובגלל שההורים של שנינו גרים בלוד מכרנו את הדירה וחזרנו ללוד. הקשיים שלי, העקריים היו בעיקר שפה וחברה כי שפה לא ידעתי ובגלל שבגן לא הייתי יכול לתקשר עם אף אחד הייתה לי בעיה עם חברים ותקשורת. אבל כשהגענו לבית ספר אני ידעתי עברית, אבל לפני זה היה לי קשה.

?כשהיית קטן היו לך חלומות ילדות

כן, כשהייתי קטן חשבתי שאני אהיה כבאי או טייס כמו שאר הילדים אבל את החלומות שלי הגשמתי בכך שיש לי משפחה מדהימה. גם חלמתי להיות בחו”ל אבל זה לא כלכך הסתדר, לא הייתי הרבה בחו”ל. אבל יש לי משפחה חמה ואוהבת ואני אבא לארבעה ילדים. אני האח היחיד שיש לו ארבעה ילדים, לכל השאר יש שניים או שלושה.

.טוב תודה רבה שמחתי לראיין אות, חידשת לי המון עליך וגם קצת על אבא שלי, להתראות וכל טוב

אני מרגישה שהראיון הצליח להשיג את המטרה שלו והצליח להרחיב את הידע שלי על דוד שלי ועל המשפחה שלי. זה היה ראיון ממש מצחיק וכיפי, ואני מקווה אולי להרחיב את הידע שלי יותר על החיים של המשפחה שלי. ולסיכום אני רוצה להודות לדוד שלי שהסכים להשתתף בראיון ושהרחיב לי את הידע עליו וששיתף אותי בחייו כילד. כנער וכמבוגר ואני מאחלת לו הצלחה בחייו.