משימת הראיון עם בן משפחה – סבתא סופי

בחרתי לראיין את סבתא שלי במשימת הראיון של בני המשפחה.

תעודת זהות :

שם : סופי סמפסון

תאריך לידה : 6.10.1941

ארץ לידה : הודו

עיר לידה : מומביי

תאריך נישואים : 28.10.1958

תיאור חיצוני

שיער : חום

צבע עיניים : חום

גובה : 1.57

שנת עליה : 1953

תחביבים : קריאה, לרקוד, לבשל, לאפות, להתנדב, לשיר, לטייל, לראות מקומות.

הקשר שלי למרואיין הוא שהיא סבתא שלי, מצד אבא והחלטתי לראיין אותה בגלל שלדעתי הסיפור של העלייה שלה הוא מעניין גם בגלל מאיפה שהיא באה, וגם בגלל שעוד בני משפחה שלי שעשו עבודות שורשים אמרו לי לעשות את העבודה איתה כי סיפור העלייה מעניין.

סבתי נולדה במומביי, לקהילה שהגיעה להודו מעיראק. כינו אותם הבגדדים. היא למדה בבית ספר אנגלי של נזירות, עד לעלייה לארץ, שהייתה בת 11. היה גם בית ספר יהודי עם בית כנסת ליד שנקרא מגן דוד. ביחד הם היום 8 אחים ואחיות. 5 בנות ו3 בנים. היחסים היו יחסים רגילים, ההורים עבדו, והקשר היה קשר חם ואוהב משני הצדדים. את ימי ההולדת בהודו חגגו בחיק ילדי המשפחה, ולכיתה היו מביאים סוכריות ומחלקים לכולם. מתנה מיוחדת שהיא זוכרת היא שמלה בצבע תכלת עם קישוטי תחרה. השמלה נתפרה במיוחד בשבילה. היות והיא אהבה לקרוא גם קנו לה ספרים.

1.אח בכור – אליהו, כיום הוא בן 79, ונולד בשנת 1937.

2. אחריו, נולדה סבתא שלי, סופי, כיום בת 75 ונולדה בשנת 1942
3. מלכה, נולדה ב1945, כיום בת 72
4. משה, בן 70, נולד ב1947
5. רפאל ז”ל – נולד ב1950 ונפטר בגיל 40 ממחלה.
6. רחל – נולדה ב1955, בת 62 כיום.
7. פלורה – נולדה ב1957, בת 60.
8. מרגלית – נולדה ב1961 בת 56.

היא בקשר יותר מיוחד עם רחל, כיום הם נפגשות ומדברות הרבה, וגם גרות די קרוב לעומת אחיםאחיות אחרים שגרים בחו”ל.

עד גיל 11 בהודו למדה בבית ספר אנגלי של נזירות, החברה הכי טובה שלה בכיתה הייתה הלן, רות, ומוד. בבניין שהיא גרה בו היו לה חברות גם הודיות, נוצריות, מוסלמיות. הקהילה שלה הייתה קהילה מסורתית והם התנהלו סביב בית הכנסת. בבית הספר למדו באנגלית. המבוגרים בקהילה דיברו גם עיראקית, וקצת הודית חוץ מאנגלית. היות ושמרו שבת כל הבילויים היו ביום ראשון, פיקניק, או סרט או ללכת לים… בהודו תנועת הנוער של סבתי הייתה במסגרת הקהילה וקראו לה הבונים. סבתא התחתנה בגיל צעיר ולא התגייסה לצבא, ועשתה גדנא בבית ספר

סבתא הכירה את סבא בקיבוץ העוגן, הם היו בגרעין לקראת צבא. סבא היה עולה חדש מפקיסטאן. בשנת 1958 הם עזבו את הקיבוץ, למושב צפרירים בעמק האלה, שבו גרה סבתא רבתא שלי, (אמא של סבא שלי). הם התחתנו בסוף שנת 1958. היה להם משק חקלאים עם פרות בשביל בשר, ותרנגולות בשביל ביצים.

במושב נולדו ילדיהם, אורנה בבית חולים הדסה זיו, ועוזי ועופר נולדו בשערי צדק ליד שוק מחנה יהודה ברחוב יפו. לאחר 5 שנים החליטו לעזוב לאילת, סבא עבד בחברת ק.צ.א.א. בשנת 1967 שבועיים אחרי מלחמת ששת הימים, אבי בנצי נולד, בבית חולים שערי צדק. סבתא שלי העדיפה ללדת שם כי שם מכירים את הבעיות שיש לה בלידה.

בשנת 1970 הקימו את נמל הנפט באשקלון, וסבי ועוד 14 משפחות מק.צ.א.א עברו לאשקלון לעבוד בנמל החדש.

סבתי עלתה בשנת 1953 במסגרת עליית הנוער עם עוד קבוצת ילדים מהודו, דרך פקיסטאן לנמל התעופה לוד (בן גוריון של היום). משם לרמת הדסה, בטבעון ומשם לפנימיית כפר חסידים שהייתי פנימייה של הפועל המזרחי. הסיבות לעלייה : משפחה יהודית, קום המדינה, ובזמנו הייתה עלייה של נוער יהודי מכל הגלויות לישראל. ובעקבות זה ההורים עלו בסוף לארץ. סבתא הצטרפה לתנועת הנוער בני עקיבא. בשנה הראשונה הקושי היה ללמוד עברית והגעגועים למשפחה בהודו. ולאחר מכן היא הסתגלה ונהייתה ישראלית לכל דבר. לסבתי היו בני משפחה בארץ ונסעה אליהם בחופשות.

היא חלמה על איחוד עם משפחתה שנשארה בהודו, וחלומה התגשם, היא רצתה להיות אחות בבית חולים, אבל בגלל שהתחתנה בגיל צעיר והייתה לה משפחה, לא יכלה ללכת ללמוד ולהיות אחות.  אבל היא למדה בקורסים ובסוף הפכה להיות יועצת יופי בקוסמטיקה.