יומנו של צלבן

יומני היקר,

היום יום שני סוף נובמבר 1095.

לפני כמה ימים בועידת קלרמון האפיפיור אורבן השני ביקש מהמאמינים הנוצרים להתגייס למלחמת קודש, כדי למנוע מהמוסלמים לכבוש את קונסטנטינופול, בירת ביזנטיון הנוצרית, וביקש גם לצאת למסע לכבוש את ירושלים.

כל חבריי רוצים לצאת למסע, הם חושבים שאחרי המסע יעריכו אותנו יותר, נהיה יותר עשירים, חזקים יותר,חשובים יותר וגם נהיה אנשים יותר טובים ושמחים.

אבל לדעתי היציאה למסע מאוד מסוכנת ואני מרגיש שיהיה לי קשה להפרד מהחברה שלי מהמשפחה שלי ובמיוחד מהכבשים שלי .אך חשבתי על זה ,מה אני יעשה פה עכשיו שכל החברים שלי עוזבים והולכים למסע ,ולא יהיה לי עם מי להיות ולא יהיה לי מה לעשות, וגם אני מפחד שיחשבו עליי שאני שונה ושכולם יחשבו שאני פחדן אם אני לא יצא איתם למסע.

אז החלטתי שאני יוצא למסע, אבל אני לא יודע כל כך מה אני צריך לקחת איתי כמה זמן זה יקח, איך להילחם ,ובכלל אני ביום יום עובד כרואה צאן מה אני מבין עכשיו בלחימה?

יומני היקר,

היום זה יום מיוחד אנחנו יוצאים היום למסע הצלב עכשיו שנת 1096.

למרות החלטתי לצאת למסע הצלב אני עדיין חושש לגבי מסע זה, אני מוטרד שיקרה משהו בדרך וכולנו נהרג.

ולמה אני צריך שזה יקרה לי?  החיים בליון כל כך טובים, כולם שם מאושרים ,במיוחד אני עם המשפחה שלי והחברים שלי.

אנחנו כבר מאורגנים ותכף יוצאים. אני מתרגש וחושש.

כנראה יקח לי זמן עד שאני יכתוב לך שוב,

אני אתגעגע.

יומני היקר,

היום כבר תחילת 1097.

לא מזמן שדדו אותנו, לקחו לנו את כל האוכל והשתייה, אנחנו במצב מצוקה ,אנחנו מסתפקים במועט אפילו פחות ממה שאני הייתי אוכל בליון שגם שם הייתי אוכל ממש קצת.

אני כל הזמן חושב למה אני צריך את זה, את כל הסבל הזה.

אני חושב על לנטוש את המסע ולחזור, אך אני מפחד לשאול מישהו אם הוא רוצה לעזוב יחד איתי כי אם לא ,יכול להיות שהוא ילשין עליי.

אני מאוד מתגעגע למשפחתי שמחכה לי, שלחתי להם מכתב לא מזמן והם עוד לא החזירו לי תשובה אני חושש שקרה להם משהו.

אני והחבר הכי טוב שלי רבנו אני עכשיו די מבודד ואין לי עם מי להיות.

מקווה למצוא חברים חדשים.

יומני היקר,

עכשיו כבר אמצע שנת 1097 אנחנו כבר הגענו ל-קונסטנטינופול.

קונסטנטינופול היא עיר מדהימה ביופיה יש בה חופים,מבצרים וכנסיות מדהימות שלא ראיתי מימי.

בהתחלה שהגענו, המלך של קונסטנטינופול לא נתן לנו לכבוש אותה הוא ניסה לעשות איתנו כל מיני עסקאות אך המנהיג שלנו לא הסכים ובכל זאת כבשנו אותה.

נשארנו בה כמה שבועות טובים לקחנו קצת חופש מהמסע הזה, בכל זאת אנחנו הולכים כבר שנתיים.

בזמן האחרון אני כבר קצת פחות חושש. אני רואה איזה צבא חזק אנחנו ושאין לנו ממה לחשוש אני מתחיל להיכנס לאווירה של הצבא, מקווה שאני צודק במחשבותיי.

ואני גם מקווה שפעם הבאה שאני אכתוב זה כבר יהיה בירושלים.

יומני היקר,

עכשיו כבר אמצע 1098 אנחנו כבר מתקרבים לארץ ישראל.

אני כבר מרגיש בטוח בעצמי שנגיע לירושלים ונכבוש את כנסיית הקבר.

בדרך נתקענו בשודדים באנטיוכיה שעוד פעם שדדו לנו את כל האוכל עד שכבר הצלחנו לשחזר את כמות האוכל והשתייה שהייתה לנו ,שדדו אותנו שוב.

היינו צריכים לשחוט הרבה מהסוסים ולאכול אותם. למזלי אני לא הייתי צריך לשחוט את שלי. אני כל כך אוהב את הסוס שלי, גם שאין הרבה אוכל אני מתחלק איתו שווה בשווה .חוויתי איתו כל כך הרבה.

יומני היקר,

היום זה היום הכי מרגש בחיי, היום כבשנו את ירושלים. עכשיו יוני 1099.

כאשר הגענו לצפון הארץ החלטנו לכבוש את ירושלים ישר ולא לבזבז זמן על ערי החוף, ולחזור מאוחר יותר לכבוש את ערי החוף.

לא בדיוק ידענו איך ירושלים ניראת ואז בטעות הגענו למקום שלפי התיאורים חשבנו שזה ירושלים. זה היה  נבי סמואל.

כאשר הגענו לירושלים המנהיגים חשבו שאם נעשה כמה סיבובים סביב ירושלים העתיקה זה יעזור לנו לכבוש את ירושלים, אך זה לא עזר. בשביל לכבוש את ירושלים היינו צריכים לעשות מצור ולהילחם מלחמה קשה מאוד.

באמצע המלחמה פגעו בסוס שלי והייתי צריך להמשיך ברגל.

לפני כמה ימים הגיע משלוח לנמל יפו עם הספקה של מזון, ציוד ובכלי מצור משוכללים(מגדלי עץ, מכונות ירי וכלי קשת) איזה מזל שהמשלוח הזה הגיע, אנחנו ממש היינו זקוקים לו כדי לכבוש את ירושלים.

עכשיו לאחר המלחמה, כל ירושלים מלאה בגופות, ילדים, נשים וגברים היה ממש טבח.

המראה עיניים ממש קשה ואני בקושי יכול להסתכל על הרצפה.

כל פעם שאני רואה סוס לא משנה אם הוא מת או חי אני נזכר בסוס שלי, אני ממש מתגעגע אליו.

חברים ממש טובים שלי נהרגו במלחמה הזאת, ואני שואל את עצמי, אני עכשיו לבד עם עצמי ,האם יש כזה דבר מלחמת קודש? איך אפשר להצדיק מלחמה בשם הקודש?

טוב, החלטתי שאני גומר עם היומן.

עזרת לי מאוד בכל התקופה הזאת שנקרא:”מסע הצלב”.

אני עכשיו קובר אותך בחול כדי שהדורות הבאים ידעו מה קרה פה, מקווה שימצאו אותך.