ספר יונה

דמותו של יונה הנביא

‘לאחר קריאת פרק א

 חבר 5 שאלות על דמותו של יונה הנביא

 הסיפור המקראי כמעט ואינו מוסר על זהותו ודמותו של יונה מה הם הפרטים שאנו יכולים לדלות מן הפרק ומספר יונה בכללותו

 יונה הינו נביא משום שה’ פונה אליו ומבקש ממנו להעביר מסר לתושבי נינוה

בספר מלכים נמסרים פרטים על יונה : שהוא בן אמיתי (שם אביו אמתי) ושהוא מגת החפר

יונה מכונה נביא בספר מלכים

מסקנה: ספר יונה אינו מוסר פרטים על דמותו של יונה הנביא ואף אינו מכנה אותו נביא, יונה מכונה נביא רק בספר מלכים, הדבר מוסיף מסתוריות על דמותו של הנביא ועל מטרת שליחותו לעיר הנוכרית נינוה

פרק א’ – יונה נמלט משליחותו

פרק א’ בספר יונה הוא אחד הפרקים המרתקים ביותר בתנ”ך, המתח קצב האירועים והתנהגות הנפשות הפועלות בו מרתקים המסר שרצה הכותב להעביר :

הודאתו של יונה במרכז הפרק וסביבו נוצרת אוירה מתוחה ששיאה מגיע בהודאתו של יונה והכרזתו כי “עברי אנכי” ואחריה ירידה הדרגתית במתח עד סוף הפרק, לפניך הנושאים השונים בפרק, סדר אותם על פי סדר התרחשותם:

*סערת הים הגוברת

*ניסיון המלחים להשיב את הספינה ליבשה

*תפילת המלחים לאליליהם

*מעשה הפלת הגורלות

*דברי רב-החובל ליונה

סיכום דמותו של יונה בפרק א’

בפסוק י”ב  בפרק א’ מתגלה לנו תכונה חיובית בדמותו של יונה.

כשרואה יונה שהוא מהווה סכנה לשלום המלחים הוא אינו מהסס ומוכן למות כדי להציל את שאר האנשים.

אך אליה וקוץ בה, שכן האפשרות בה בחר יונה לעשות זאת היא ע”י שיטילוהו אל הים, פעולת התאבדות גמורה, במקום שיתפלל אל ה’ ויקבל שליחותו.

בעובדה זאת יש כדי ללמד על יונה שמעדיף לברוח מן המציאות, וכמו כן נשאר סביל ואינו יוזם מאומה

עד שאפילו את פעולת ההתאבדות הוא מבקש מן המלחים לעשות עבורו.

פרק ב’

פרק זה עוסק כולו בתפילת יונה במעי הדג שבעקבותיה מצווה הקב”ה את דג להקיאו.

אנו נתמקד רק בפסוק האחרון של הפרק: “ויאמר ה’ אל הדג ויקא את יונה אל היבשה”²⁰.

הדג משמש כאן כדמות משנית המאירה את דמותו של יונה.

עד כה ראינו בני אדם, אע”פ שהם גויים, שיראים מפני האלוקים ונשמעים לדבריו, בניגוד ליונה, עתה אנו נפגשים בתופעה מדהימה ומפליאה יותר.

הדג, שהוא בסה”כ בעל חיים, נשמע ומציית לדברי ה’.

מדרש תמונה

כיצד התמונה שלפניך מוסיפה על המידע שנמסר בפרק ב’ ?

צפה בסרטון שלפניך, הסרטון שלפניך הינו פרשנות לספר יונה ציין שלושה פרטים שמוסיף הסרטון על הסיפור המקראי

העיר נינוה – תהליך התשובה של תושבי נינוה

נינוה מתוארת בפסוק ג’ כ”עיר גדולה לאלוקים מהלך שלושת ימים”, ועם זאת כאשר יונה מתחיל ללכת בנינוה ולהוכיח את האנשים, עוד בטרם הלך מהלך יום אחד וכבר: “ויאמינו אנשי נינוה באלוקים…”, אנשי נינוה אינם צריכים את צו המלך על מנת שישובו בתשובה, הם מפיצים את השמועה בכל העיר וקוראים צום עדי לבטל את הגזירה.

בפסוק ו’ מגיעה השמועה גם אל מלך נינוה ותגובתו אף היא כתגובת בני עמו ואולי אף יותר חריפה: “ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ויזעק ויאמר…האדם והבהמה הבקר והצאןאל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה…”. מלך נינוה קורא לאנשי נינוה שיפשפשו הן בעבירות שבין האדם למקום: “וישובו איש מדרכו הרעה”, והן בין אדם לחבירו: “ומן החמס אשר בכפיהם.

אנשי נינוה מקבלים את דבריו של יונה וחוזרים מייד בתשובה מלאה מחטאיהם

שתי תפילותיו של יונה

שתי תפילות מתפלל יונה בספרנו. התפילה הראשונה היתה במעי הדג עת התחנן יונה על נפשו. את תפילתו השניה מתפלל יונה עתה לאחר שנוכח כי התקבלה תשובתם של אנשי נינוה: “ויתפלל אל ה’ ויאמר, אנה ה’ הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה. כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.    ועתה ה’ קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי” (ד’ ב’-ג’). התפילה הראשונה היתה להינצל ממות, אך עתה לאחר שרואה יונה עוול גדול כל כך, , 

, יונה כועס על סליחת אלוקים לאנשי נינוה, התפילה השנייה מעידה על אנוכיותו של יונה 

צטט את שתי התפילות של יונה בפרק ב ובפרק ג

הסבר במה שונה כל תפילה מקודמתה ?

האם התפילה השנייה המופיעה בפרק ג מוכיחה כי יונה עבר שינוי ?

השוואת יונה לנביאים נוספים:

ההשוואה בין יונה ואליהו מאוד בולטת כשקוראים את הפרקים העוסקים בשני הנביאים הללו.
כבר מן המשפט הראשון ואופן הצגת הדמויות ניתן להבחין בדמיון בינהם. גם יונה וגם אליהו מופיעים בפתאומיות ללא כל תיאור ורקע מוקדם. אצל יונה אנו מוצאים: “ויהי דבר ה’ אל יונה בן אמתי”³⁵, וכך היא פגישתנו הראשונה באליהו: “ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד…”. הכתוב איננו מקדים רקע הסטורי ואיננו מספר אף פרט מהותי מחיי אליהו ויונה.
יונה ואליהו אינם נקראים “נביא” בפי הכתוב, ניתן להסביר זאת בכך ששניהם אינם מתפקדים כנביאים במובן הרגיל והמוכר של הנביא.
שני הנביאים מצטיירים כנביאים קנאים ולא מתפשרים, אלא שבניגוד ליונה שאופיו הוא חלש ופסיבי, הרי שדמותו של אליהו, כפי שעולה מן הכתובים הינה דמות חזקה וכריזמטית היודעת לעמוד על שלה וליזום מלחמה חזיתית וישירה בעבודה זרה ללא כל פשרות.
הבדלי אופי אלו, הם ,אולי, הסיבה שכשיונה מצטווה ע”י הקב”ה ללכת ולהוכיח את אנשי נינוה הוא מעדיף לברוח ולא להתמודד עם המשימה הקשה של הוכחת הציבור. אליהו .לעומתו איננו מסרב אף לא פעם אחת לצו ה’, זאת משום שהוא בעל אופי חזק ובטוח בדרכו ואיננו מפחד לעמוד גם נגד כל העם.

פגשנו בספר זה יונה מעניין ומרתק.

נפגשנו עם אדם ונביא שמרגיש כי התפקיד שהוטל עליו איננו מתאים לו, פגשנו בנביא שאיננו מאמין ביעודה של הנבואה – השבת לב בני האדם אל בוראם.

הכרנו את יונה שמנסה לברוח מצו ה’ אך הוא יורד ויורד עד שנזקק הוא לדברו הנוקב של הקב”ה שיוכיח לו כי הוא טועה בתפיסתו.
יונה איננו פועל, כולם קוראים לו: “קום!”, הוא מאולץ ע”י אחרים לעשות פעולות אף שידע קודם מה עליו לעשות.

אין להתעלם גם מן הצדדים החיוביים של יונה, הוא מודה על האמת כשנשאל ע”י מלחי האניה על זהותו ומוכן להקריב נפשו למענם!
שמו של יונה יכול אולי להצביע על מהותו, כיונה זה שכל כולה סבילות וחלישות, כך הוא יונה מטלטל ממקום אל מקום ללא בחירה אישית, כמעט, עד אשר מגיע הוא אל סופו המר, אל דבר ה’ שממנו ברח.

המסר העיקרי מתוך ספר יונה כי מידת הדין בלבד אינה המידה העיקרית במשפט האדם אלא למידת הרחמים יש חלק גדול בהתייחסות לבני האדם גם אם הם חטאו