עבודת שורשים- מיקה קציר

 עבודת שורשים – חלק

:על עצמי

משמעות השם מיקה הוא -נצנוץ,אור,ברק,יוקרה וייחודיות.

הורי בחרו אותו על שם גיבורת הספר “הוא הלך בשדות” של משה שמיר שקראו לה מיקה והם אהבו את השם והדמות.

מילים לשיר מיקה – http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=157&wrkid

: https://www.youtube.com/watch?v=mKS1TxOi1Gg

על משפחתי :

פירוש שם משפחתי קציר הוא קטיפת תבואה.

זהו לא שמו המקורי של משפחתי שם המשפחה המקורי הוא קוליקר שמקורו בפולין ופירושו רכס הרים בפולין והוא הוחלף לקציר .

קציר  זה ערבוב של שם המשפחה של סבא שלי קוליקר בין שם המשפחה של סבתא שלי צלאל מצד אבא.

מצד אמא שם המשפחה – מור ופירושו  שיח שהשרף המופק ממנו שימש כבושם וכאמצעי לרפואה בדורות עברו.

מור הוא לא השם המשפחה המקורי , שם המשפחה המקורי הוא-  מג’ר השם  גזור מהונגריה, ממנה הגיע לבולגריה גל הגירה יהודי בשלהי המאה ה-14 (כ-100 שנה לפני גירוש ספרד). האימפריה העותומאנית ששלטה בבולגריה, קבלה בברכה את המהגרים היהודים; לדוגמא, את דונה גרציה נשיא שב- 1552 התקבלה ע”י סולימאן הראשון בקושטא. כשהגיעו מזרחה נקראו יוצאי הונגריה – מג’רים, כשמם של בני אחד השבטים שהקימו את הונגריה.הונגריה נקראת Magyarország.

אמא – דפנה

נולדה ב-16.6.76 בת למזל ויעקב מור בת שלישית מתוך שלושה אחים ,דרור הבכור ושרונה.

את לימודי היסודי למדה בבית ספר “אשכול” בנס ציונה והייתה פעילה בתנועת “הנוער העובד והלומד”. בילדותה התעמלה בחוג התעמלות אמנותית ,שרה במקהלת בית ספר ובמקהלת נס ציונה, כאשר הייתה בתיכון  הצטרפה ללהקת הנוער הייצוגית של נס ציונה

את שנות בגרותה למדה בבית ספר “בן גוריון” בעיר שם גם הכירה את אבי.

בשנת 1994התגייסה לצה”ל ושירתה בחיל חינוך  כמשקית עולים – לימדה עברית חיילים עולים בעיקר מאתיופיה וחבר העמים .

אחרי הצבא החלה  ללמוד  באוניברסיטת בן גוריון לתואר ראשון בספרות עברית וארכיאולוגיה מקראית , במהלך לימודיה נישאה לאבי.

לאחר סיום הלימודים לתואר ראשון למדה לתעודת הוראה בספרות ותנך.

 היא עבדה בעיתון ידיעות אחרונות בדסק החדשות.

בשנת 2000 אבי ואמי נישאו

ב- 2004 נולדתי, בת בכורה להורי

וב- 2007 נולדה אחותי לייה

בתקופת הריונה עם אחותי למדה אמי ב”שנקר” עיצוב ומיצוב ולאחר מכן החלה בלימודי תואר שני באוניברסיטת בן גוריון – אמנות מודרנית ואוצרות.

במהלך לימודיה ולאחר מכן עבדה מספר שנים כאוצרת הראשית של “מרכז ג’ו אלון” במוזיאון לתולדות ומורשת הבדואים.

בשנים האחרונות למדה מידענות וספרנות ועובדת בספריית נס ציונה.

אבא – עופר

נולד ב – 23.11.73   לשמעון ואהובה קציר בן בכור להוריו ואחריו נולדה נולדה

אחותו אפרת.

למד  בבית ספר היסודי “ראשונים” והיה פעיל בתנועת הנוער “מכבי צעיר”     הוא השתתף בחוגים מגוונים כגון- ג’ודו, כדורסל וצילום.

 בבגרותו למד  בתיכון “בן – גוריון ” בעיר וכנער עבד כתקליטן.

בצבא שירת בחל האוויר ב – נ”מ (נגד מטוסים) בסוללת הוק.

לאחר סיום הצבא למד מנהל עסקים וניהול כללי.

במהלך השנים לאחר שחרורו מצה”ל היה פעיל בהנהגה הארצית של מכבי צעיר ואף השתתף במכבייה.

הוא עבד במפעל “גלידות פלדמן” השייכת למשפחתו, ולאחר מכן החליט להיות

עצמאי ופתח עסק משלו .

אחותי לייה

נולדה ב  7.3.2007  בבית החולים קפלן ברחובות .

מקור השם לייה הוא נהר הזורם בצפון צרפת ובבלגיה.

לייה היא אחותי הקטנה, ילדה יפה אבל גם מפונקת ולפעמים (תמיד) מעצבנת .

היא לומדת בכיתה ד בבית ספר “אשכול” ילדה מאוד חברותית ותלמידה טובה.

לייה אוהבת לרקוד ,לשיר ולנגן על גיטרה.

המשותף לי ולאחותי שאנחנו אוהבות לקנות בגדים, לשחק ביחד לטייל ולטפל בכלב שלנו.

החוויה המשותפת שלנו היא טיול לתאילנד .

סבתא מזל –מצד אימי

נולדה ב -20.7.1950  בבית יולדות שברחובות ,בת ללונה ודוד האחות

השישית מבין עשרה אחים.

הוריה נולדו במצרים בעיר אלכסנדריה שם הכירו והתחתנו ,וב1947 עלו ארצה

עם ארבעת ילדיהם.

סבתא נולדה וגדלה בנס ציונה .

בתקופת ילדותה הנוף החברתי היה שונה, לא הייתה טלוויזיה והבילוי העיקרי

היה האזנה לרדיו ,משחקים ובילוים בחוץ.

סבתא השתתפה בחוג התעמלות קרקע ב”הפועל” נס ציונה, הייתה חברה

בתנועת “הנוער העובד והלומד ” וניגנה על מספר כלי נגינה – אקורדיון,

מלודיקה וחליל.

היא למדה בבית הספר היסודי “אשכול” יחד עם סבי ואת לימודי התיכון בבית

הספר “חביב”.

לסבתא זכורים בעיקר המשחקים עם החברים בשכונה כגון: מחבואים, קלאס, הקפות, מלחמה על הדגל ועוד..

והחגים בהם הייתה מתאספת כל המשפחה וחוגגת עם מאכלים ייחודיים ואווירה משפחתית מסורתית ומאוחדת.

סבא וסבתא גדלו בשכנות כך הכירו ובאפריל 1968 נישאו.

 סבתא לימדה שיעורי ריתמיקה בגני ילדים במושבה, לאחר מכן החליטה

להתמסר לגידול ילדיה מאחר וסבי במסגרת תפקידיו הצבאיים שירת רחוק

מהבית והגיע הביתה פעם בשבועיים.

היא עשתה זאת באהבה גדולה ומסירות רבה.

כאשר ילדיה בגרו נרתמה לעבודה בעסק המשפחתי של הוריה.

זיכרון ילדות של בתי- ” אני זוכרת שבילדותי עבר עגלון עם סוס שמכר קרח על מנת שנוכל לשמר מוצרי מזון. החלבן היה מגיע ומניח בקבוקי חלב ליד הדלת ובכדי לחמם את הבית קנינו נפט כדי להבעיר תנור”.

סבא יעקב – מצד אימי

נולד ב 27.1.1950 בישראל בעיר עתלית.

בן למזל ויצחק הבן השני מבין ארבעה אחים.

אביו ואימו נולדו בטורקיה ועלו לארץ ב-1948 כשהם נשואים.

סבא התגורר בילדותו המוקדמת עם משפחתו במושב עין שריד שבשרון . למשפחתו היו שם אדמות חקלאיות והם גידלו עופות.

אביו היה שכיר ואימו עבדה בשטח ביתם.

סיפור מפורסם שאימו הייתה מספרת לו בילדותו הוא שהגרמנים נכנסו לטורקיה בזמן מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד יהודים אבל הנשיא של אותו זמן בטורקיה אטה טורק חסם אותם ולא נתן להם להיכנס כדי להשמיד יהודים.

ב1959 עברו להתגורר בנס ציונה , אביו עבד בקיבוץ גל -און ואימו עברה לעבוד במפעל .

מנהג מסורתי היה בכל חג להתכנס כל המשפחה המורחבת ולחגוג.

סבא למד בבית ספר “אשכול ” בנס ציונה בעבר קראו לו ממלכתי ב’ .

סבא בילדותו עסק רבות באתלטיקה עד ששבר את ידו  ונאלץ לפרוש,הוא שיחק כדורגל בנבחרת

נס ציונה . בנוסף היה שר במקהלת בית הכנסת בעיר מגוריו.

הוא הכיר את סבתי עוד שהיו ילדים וגרו בשכנות, הם למדו בכיתות מקבילות .

ב-13 לנובמבר 1967  התגייס סבא לשירות חובה .

במהלך שירותו הצבאי {חצי שנה לאחר גיוסו) באפריל 1968 נישא לסבתי

סבא שירת במג”ב כלוחם במחלקה מיוחדת של טרור בהר חברון,לאחר מספר היתקלויות בחברון סבא נפצע קשה ואושפז בבית החולים הדסה עין כרם למשך חצי שנה.

בזמן הפציעה סבתא מזל הייתה בהריון מתקדם כשהיא נושאת בבטנה  את דרור בנה הבכור.

בעקבות הפציעה סבא שוחרר מהצבא  ועבר שיקום ב-1972 התחיל לעבוד כאזרח עובד צה”ל בתחום אלקטרוניקה מכנית.

ב1979 גויס לשרות קבע בחיל תחזוקה ובמהלך השנים יצא לקורס קצינים בבה”ד 1.

ב31.3.1993 סבא השתחרר משירת קבע ויצא לגמלאות בדרגת רב סרן.

עם שחרורו התנדב בארגון” צוות” (ארגון גמלאי שרות הקבע בצה”ל)

כיום סבא עובד במשרד הבריאות כמנהל מרכז לוגיסטי באגף תרופות וציוד רפואי לשעת חירום.

סבא וסבתא  מצד אימי דפנה

יציאת מצריים הפרטית שלהם… סיפור עלייתם לארץ כאילו קיימה את המשפט – “כל אדם חייב לראות עצמו כאילו הוא  יצא מצריים…” .

אכן כך היה הדבר לונה ודוד נולדו, חיו ונשאו באלכסנדרייה שבמצריים.

במצריים חייהם היו טובים, היחסים בינהם לבין שכניהם הערבים היו טובים ובחגים מושל העיר היה מגיע לברך את היהודים. בחג הפסח הערבים נהגו לעזור במנהג  “הגעלת הכלים”, הייתה מאפייה מיוחדת למצות, היין אשר עליו קידשו הגיע  מראשון לציון כך שהחגים נעשו כהלכתם .     במצריים עסקה המשפחה בייצור ומכירת עניבות  כאשר אביה של לונה בשיתוף אביו של אלי כהן  שברבות הימים הוצא להורג בסוריה עסקו בייבוא הבדים לעניבות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה החלה האווירה משתנה והפכה עויינת. כמובן שגם בעסקים החלה ירידה משמעותית, בעקבות ההידרדרות  ניסה סבא דוד להתקבל לעבודה כשוטר בנמל, אולם באותו יום בו היה אמור להתחיל עבודתו החדשה נרצח לורד מונה בידי אליהו חכים ואליהו בן סורי.                                       בעקבות הנעשה והאווירה שהתלהטה החלו לקונן בדוד ולונה רגשי פחד וחרדה . דוד פחד שהמצב יחמיר ואז לא יוכלו (הם וארבעת ילדיהם כאשר הקטן ביניהם בן חודש  בלבד) לצאת מצריים ולכן גמלה בליבם ההחלטה לעלות לישראל. הם שילמו 60 לירות מצריות ועלו לרכבת שהובילה אותם לרחובות.

דוד  ולונה עלו לישראל בשנת 1946. הם התגוררו בתחילה בכפר סבא אך בשל קשיי פרנסה עברו להתגורר בנס ציונה, הוריה של לונה התגוררו בנס ציונה ועזרו לה בגידול הילדים כדי ששניהם יצאו לעבוד ולפרנס את ילדיהם. המצב בארץ היה קשה, הן בשל חבלי הקליטה, מחסום השפה והמנטליות.  סבתא לונה סיפרה ש “הבטחתי לבני המשפחה שנשארו במצריים שכאשר אגיע ארצה אספר להם ממקור ראשון על המצב בארץ, כתבתי מכתבים, שלחתי תמונות והצגתי אווירה נעימה ופסטורלית וכך סחפתי את בני המשפחה לעלות ארצה”. ואכן בני המשפחה עלו ארצה ודוד ולונה נסעו לבקר אותם במעברת “בית עתלית”. המשפחה כעסה בטענה שלונה שיקרה להם במכתביה והיא ניסתה להסביר את מעשיה בכך שהיא חוששת לשלומם וביטחונם במצריים. דוד ולונה היו אנשים עם תודעה ציונית ולאומית גדולה, הקדישו את זמנם לפעילות ציבורית ונטלו חלק בבניית הארץ ובמלחמה על עצמאותה. בהמשך הם הקימו עסק מצליח וחיו חיי נוחות.

סבא שמעון –  מצד אבי

נולד בפתח תקווה בשנת –1940 בבית חולים “השרון”  בן בכור ואח לשתי אחיותיו שנולדו אחריו.

הוריו צבי וחסיה נולדו בפולין ועלו לישראל בשנת 1933 כשכבר היו נשואים.

הוא גדל בבית פרטי דו משפחתי שדיברו בו עברית ויידיש.

המאכלים הזכורים לו מילדותו הם – גפילטע פיש, רגל קרושה, מרקים ועוגות שמרים.

סבא גדל בתקופת הבריטים לפני מלחמת השחרור.

כשהיה בן שבע עבר עם הוריו להתגורר בעיר רחובות ולמד בבית הספר היסודי “בית חינוך”.

ולאחר מכן למד בתיכון “אורט” רחובות.

סבי וסבתי נפגשו לראשונה בצה”ל בשנת 1964.

הם נישאו לאחר שנתיים בתל אביב בחג החנוכה (נר שני).

סבי שירת כ- 20 שנה כנגד בצה”ל ולאחר מכן עבד ב – “אגודה למען החייל”.

כיום סבי בפנסיה ועוסק בעיקר בתחביבים – ציור, טיולים והצגות.

זיכרון ילדות של סבי – “בזמן הכרזת המדינה בהיותי בן 8 למדתי בבית הספר ונערכו חגיגות ברחבי העיר, זה היה אירוע משמח וחגיגי במיוחד”.

סבתא אהובה – מצד אבי

נולדה ב- 1944 בעיר תל אביב בת אמצעית לשני אחיה איציק וליאור.

גדלה בנס ציונה בבית פרטי רחב ידיים בו גידלו תרנגולים, תותים, רימונים  ועצי זית.

אביה נח צלאל נולד בנס ציונה והוא בן למייסדי המושבה. שורשיו עמוק בראשיתה של נס ציונה ויש למשפחתו  מקום של כבוד בבית ראשונים בעיר בעץ השורשים.

אמה אסתר נולדה ברוסיה ועלתה לישראל בהיותה בת תשע שנים.

סבתא למדה בבית ספר ממלכתי א’, הידוע כיום כבית ספר “ראשונים”.

סבתא התגוררה בתל אביב לאחר שירותה הצבאי וחזרה עם סבי להתגורר בנס ציונה לאחר הולדת אבי.

רוב שנותיה עבדה כמנהלת חשבונות עד ליציאתה לפנסיה.

  כיום סבתא ביחד עם סבי ממלאים את זמנם בתחביבים ובפעילויות משותפות.

   זיכרון ילדות  ” כאשר הייתי בת ארבע בגן הילדים הכריזו על הקמת המדינה”.

קישור לעץ השורשים :

https://www.myheritage.co.il/site-family-tree-436361271/%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A8

מסמך מן העבר

הפריט  שבחרתי  קשור לסבא דוד וסבתא לונה האהובים

יש בו ערך היסטורי משמעותי.

בשנת 1959 קיבלה סבתא לונה מראש הממשלה דאז דוד בן גוריון

מכתב הוקרה והמאחה כספית בסך  100 לירות

כאות הוקרה ועידוד על כך שילדה וגידלה עשרה ילדים בישראל.

המסמך בחתימתו המקורית  של דוד בן גוריון שמור אצל משפחתי

ויישאר לדורות.

העבודה הוסיפה לי מידע חדש על המשפחה שלי הגרעינית והמורחבת שלא ידעתי.

כאשר כתבתי וחקרתי סקרנותי גברה, וככל שהתעמקתי בסיפורי משפחה הרגשתי שאני לא רוצה להפסיק לשמוע ונלקחתי למחוזות מסקרנים של סיפורים וחוויות של בני משפחתי.

אני חושבת שבעבודה זו השגתי את מטרותי, השקעתי, למדתי וחקרתי  ואני מרגישה שהצלחתי במשימתי.

היו סיפורים שהשאירו אותי מופתעת ופעורת פה, שלא חשבתי עליהם אף פעם גם בקרב משפחתי הקרובה ביותר.

אני רוצה להגיד תודה לכל משפחתי שבזכותם אני כאן כותבת  עבודה זו.

ברצוני לספר קצת על עצמי … נולדתי בכורה להורי, אני מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת שמגשימה לי כמעט כל חלום.. אני אוהבת לגלוש ולרקוד, לבלות עם חברים ולטייל עם משפחתי בארץ ובעולם.. תכונות שמספרים עליי: חברותית , יוזמת, אכפתית ורגישה לסובבים אותי.

סיפור הלידה שלי – נולדתי ביום שישי, אמא שלי מספרת שסירבה ללכת לבית חולים ומשכה  עוד קצת זמן בבית גם אחרי שהייתה לה ירידת מים.. בלידה שלי נכחו גם אבי ודודה שלי (אחות של אימי), הרופא שטיפל באמא שלי לאורך כל ההריון וכמובן אחות, כך שיצאתי לעולם מוקפת אנשים טובים… אחרי שנולדתי כל המשפחה חיכתה בחוץ ואז אמא שלי יצאה איתי וסיפרו לי שהסתכלתי עליהם בעיניים כל כך בוחנות  כאילו תהיתי בתוכי “באיזה משפחה נפלתי” (-: